ביחד,

   ....אז היכן נעלמו צעדייך, 

לבדי...

חרוטים הם למראית עין,

  עם עזיבתך... רק אז הורגש קיומך,

  מתוך החלל שהותירו חפצייך,הצטמצם המרווח וחנק,

 מתוך רצון לזעוק אלייך בראשונה....בגד בי קולי

, ובצרידות עייפה הושתקה בקשתי...

 פיצעי נפשי חיתכי בבשרי כי מאסתי באטימות ליבי אלייך.... 

השתיקי מילותיי, שמעי זאת לראשונה

מעיניי ,

את,

 ששכבת בגופך מעל התהומות...שימשת גשר עבורי

,את שפילסת בכפות ידייך הפצועות קוצים  מדרכי

,תפרת לי גלימת משי ...את שלא הבחנת!!! 

מסירות ליבך – אטימות ליבי,חום אהבתך – הקרירות שבי, 

אבקש ממך בעיניי...הביטי פנימה אל המקום שלא הוכתם....

 מתחננת....

 הניחי לפציעותיי הפעם ,

 מתוך הגוף הגוסס והנאנק...בחוסר הגנתך , בעירום מוחלט..

.תני לי להיוולד בבכי מתפרץ...ושזה יקרה...אל תעצבי ,הביני...

התעוררה לחיים נפשי,