לא עובר יום שאני לא חושבת עלייך ,

 בבוקר , ובערב , הכול מצויר וצבוע כפנייך, 

בשמים בעננים האותיות של שמך,

 האדמה הרטובה מריחה כזיכרון ממך

, טיפות הגשם מזכירות את דמעותיי ,געגועיי אליך,

 ורק העננים שאט מתפזרים... מדמים הם את אחיזתי

המתפוגגת...נחלשת... מבט אל העצים הערומים , מציב אותי בקרקע ,,

כאילו מבקשים הם להזכיר לי שהכול בננו נגמר, הזיכרון שלך מריח כמו עונה  שחלפה,

 ההבדל היחיד....שאתה לא תשוב בחזרה,

 מתוך  אי רצון להסתגלות בלעדייך.... אני נותנת לעצמי להתחבר לטבע....

להאמין ...שגם עלי השלכת שנושרים... מפנים מקום לצמיחת "חיים חדשים" 

מלטפת את דמעתי ועיניי העיפות... מסירה את המסך שעליו דמותך כנגדי... 

וביחד עם כוחות הטבע...מסירה את השלכת שבי... ומתכוננת לעונה הבאה....