| בתוך עיניים כבויות , עם הסתגלות לא מובנת לרוע, פחד שמשתק,החזות החיה מתה בפנים , ההשפלה , ריח המוות , הפחד לאבד אמונה,אני צופה בסרטים מידי שנה , לומדת על עוד דמות שהייתה שם , אבל הלב מסרב להאמין, משהו התאבן ולא מרצון , הזוועות שעברתם בלתי ניתנים להבנה , הקור הרעב ההשפלה הרוע כלפיי ילדים מבוגרים זקנים נשים כולם מאותה סיבת היותכם יהודיים , סיבה משוטפת, סבל פרטני, הייתה צפירה ... הקול המצמרר הזה שמנציח מידי שנה את הזוועה שלא נשכחת!! אם הייתי יכולה לבקש סליחה מאותם נשמות טובות ,שעלו מעלה , לבקש סליחה על כך שהלב התאבן ולא מרוע , הדמעות ייבשו בעיניים , הרגשת ריקנות מהולה בכעס , אני יודעת שהאמנתם בבורא עולם , אני מודעת לחשיבותה של האמונה ולא חשוב במה , הכעס שלי נובע מתוך החוסר למידה בעקבות הזוועה שלכם , אני חושבת שהורגלנו לסבל , והאדישות של הלב היא לא מרוע , אלא מהמקום שבו הוא התכסה בקליפות רבות , כדי לשרוד, את עוצמת האכזריות ואת הכאב הריח של הגופות התינוקות הרעבים המשפחה שנהרגת מול הפנים , החוסר אונים וההמתנה למוות , אין פחד ממנו , המוות נראה מתנה לעומת החיים בגהנום הזה שסביב,אז עכשיו יש צפירה , אנחנו ביום זיכרון בשביל לא לשכוח ! בשביל לקרוא בקול שלכם שלא נשמע !!! לספר בדורות את הסבל! ולהזכיר לעולם שלא לחינם ירדתם לאדמה,אלא באמונה עד הסוף המר ,האמונה בעם! ביהדות! בחופש להיות! ולא לאפשר לצעקה להיחנק!!!אני חושבת שמאוד מקוממם אותי היום לראות יהודים הורים אחים בדם , עושים "גטו" , ולכן אני מבקשת את הסליחה , כי הלב שלי נאטם מאותה הסיבה .... הקנאה שלי באמונה שהייתה בכם , בעיניים הטהורות , הייתכן כי הטוהר והתום שהיה בתקופה ההיא , האם הוא נקבר עימכם?! היום אנו מרכינים ראש כואבים את סבלכם הרב , אך אני מאמינה שבתוך ההמון שמרכין ראשו, יש עוד אלפים כמוני , שהלב שלהם נאטם לא מרצון , והראש מורכן מבושה... כי אומנם הצלחנו להגיע לארץ משלנו , ושפה , אבל לצערי האלימות והפגיעה בילדים והרוע שהיה מנת חלקכם מהגויים , אני מצטערת מכול הנשמה שבפנים אבל , היום זה דם לדם , זה ההורים , זה העם היהודי כמוכם אנו גם , אך השוני בנו רב , האחדות לא קיימת , האמונה התערבבה , האלימות די דומה , ולצערי התום הטוהר שיהיה בנפשיכם, הנשמה היהודית האמיתית שהשתקפה מעינכם , איננה עוד, אמהות אכלו ילדיהן כדי לשרוד ... אבות באפיסת כוחות ניסו להגן על המשפחה, האהבה העצומה והנקייה שהייתה בכם, איננה עוד ,ועל כך אני משפילה ראשי מביטה לאדמה בה רציתם לגעת , אותה האדמה שבניה שכחו אהבה ורחמנות וסובלנות , ופיתחו בתוכם אכזריות רבה ויכולת להרוג , לענות , ולהרעיב , ולכלוא , ועוד דברים שדומים לזוועות שהיו לכם מהגויים,הכאב היחיד שלי שהיום זה דם אחים , דם הורים, דם לדם , יהודי ליהודי , אכזריות לא מובנת , ה"גטו" הפנימי של כל אחד מאיתנו , הוא שמונע מהשכבות בלב לרדת ,אז אני מבקשת את סליחתכם בחניקה רוצה לצעוק .... אני מתביישת שזה לא נגמר .... אמן שנלמד למגר את האלימות ,ונלמד לפתוח לב לאחר, לדעת להקשיב , ולתת זכות לכולם , כי אנו רוצים לתת כבוד ולנצור את זיכרונם ... אך לא נוכל להרשות שזה ימשך גם כאן!!!עד מתי מלחמות אחים ? עד מתי שפיכת דמים ? אנו אותם האנשים עם אחד , עם רצון אחד , לשרוד!!!! |