יש בי אהבה , היא קיימת, אומנם עברתי בחיים דברים שדרכם הייתי צריכה להיאחז באמונה שקיימת אהבה... ואכן זה החזיק אותי.... אבל שמצאתי אהבה , אף אחד לא סיפר לי כמה כאב קיים בה!!! אני הייתי שורדת ברגעים הקשים בחיים כדי למצוא אהבה... ועכשיו שמצאתי , אני מאמינה לאותו אדם שאמר לי פעם : " לא כל דבר שאנחנו דורשים ... טוב לנו, אני רוצה לשאול... אבל לא מעוניינת לקבל תשובות.... אני רוצה להבין....אבל יודעת שיכאב לי !אני מתיישבת במיטה , מנסה להגיע להגיון , ועולות בי שאלות....והמון הרהורים כגון : "האם ייתכן שהדמעות והכאב והעלאת הזיכרונות מאותה האהבה שנגמרה.....היא הדרך המסוימת שלנו להסתיר את העובדה שאנחנו מפוחדים וצריכים להיאחז חזק......כי ככול שזה כואב....זה באיזה שהוא מקום ....הדרך להחיות את אותה האהבה ולא לשכוח...?"אני חושבת שבסיכונים בחיים , בדברים שעלולים להזיק לנו ... אנחנו אנשים די חכמים , וכך גם מחנכים אותנו...לא להתקרב לאש...לא לחצות את הכביש באדום.., בכול שלב בהתפתחות שלנו ,לימדו אותנו ,להיות מספיק חכמים כדי לדעת שאם זה כואב , אז לא נוגעים ..."האם כאב האהבה הוא חיוני כל כך למציאת האהבה האמיתית היחידה?" - אני שואלת כי כמעט כל אחד שכותב שהוא נפגע מאהבה,שהוא מתגעגע לאותה אהבה.... וכ`ו... אומרים לו תמיד .. "אל תדאג ..אתה תמצא אהבה אחרת..", תמיד מעודדים שהוא ימצא את האחת..., השאלה: האם לא מסוכן הכאב הזה??? זה שונה??? כי לא אומרים לנו :"תתרחק מהאהבה" ,ההפך מבקשים שנחזור לחפש אחרת....ואז.... התחלתי לחשוב שאולי אנחנו טועים בתהליך עצמו....ולכן זה לא מתאים ונגמר בכאב...,האם זה דומה לטיפוס על הר גבוהה??... כל הדרך....הסיכון בליפול... הפציעות...., הקושי בעלייה .כל הדרך ללמעלה ....רק כדי לחזות ביופי המדהים של האופק הרחב?....האם הנוף שונה מהר להר.. שמה הזווית ? או שבגלל שזה ההכרות הראשונית וההתרגשות הרבה גורמת לנו לא לראות את הכול...לא לבחון את הזוויות...וההתרגשות המסחררת ...גורמת לנו להביט רק דרך הלב ולא דרך העניים?...האם זה משתנה בפעמים הבאות של הטיפוס על ההר.....הקושי בטיפוס הופך לקליל יותר והמהירות להגיע לפסגה כדי לטעום שוב את ההתרגשות והפעם גם להביט בה.... ואכן בפעמים הבאות אנחנו מוצאים באותה הפסגה את הזוויות, אבל אם זאת התשובה?! ...... יכול להיות שהפסגה היא לא המטרה??? בכול הר שנעמוד בו, נמצא דברים שונים... בראות שונה....אבל גם בנופים שונים וגם בגובהה שונה .... ההתרגשות ההתחלתית .... האם אותה אנו מחפשים?... או שמה הפסגה אינה המטרה...אלא היכולת להבין שהדרך אליה היא זאת שאמורה לרגש אותנו?.... ,ואז חשבתי על הפרידות שמסביבי......לנסות להבין ...... !האהבה כן הייתה קיימת שם , אך הריגוש כבר דעך...., אז הבנתי ! פתאום חשבתי על זה , זה בדיוק כמו הדרך לפסגה... כולנו רוצים להגיע לפסגה, אבל בסופו של דבר....לכול אחד מאיתנו יש את הפסגה שלו! ונכון שאנחנו רואים שהרבה הגיעו לפסגה שלהם – לזוגיות השלמה...., אבל אלו שלא , אלו שרק נשקו לה..... אולי אלו .... כמוני.... צריכים להתמקד בדרך...., להבין שהצעדים הגדולים הם סכנה...אומנם מתקדמים אבל אין להם חותמת.....ולכן שנופלים אין במה לאחוז...כי לא תקענו את היתד והשארנו סימנים, ואולי בגלל זה אנחנו לא נעצרים בנפילה, לא מכינים את הקרקע ...., המסקנות שלי ........אם אמשיך לבכות על הנפילה מהפסגה....ייתכן שהדמעות יכסו את הכיוון לדרך הנכונה , כי כבר נגעתי בספגה.... זה אומר שגם לי קיימת אחת., אז לבחון עכשיו את הדרך.....לבדוק היכן הייתה היו הצעדים הגדולים...איפה דילגתי....ומה לא ראיתי בדרך שהיה חשוב כדי להבין לאיזה פסגה אני שייכת....!!! |