בית אבן מחוספס, אין איש יוצא אין איש נכנס. לבנים כבדות גדולות לו, וחלון ודלת גם מי אשר אי פעם גר בו, לא נדע זאת לעולם.
דייגים סיפרו שפעם, לפני כך וכך שנים הגלים קצפו בלילה, על החול והצדפים. ומשצף סערה, עת רוח ים סוער נושבה צדף מלח וגם חול, בנו את בית המושבה.
צחוק אף פעם לא נשמע בו, אהבה גם לא ידע אנשים נפשם הדירו, מן הדלת הסגורה. ילדים חרטו רזים בו, על קירות מאובנים אבל הוא דומם ניצב שם, ויכול אל הגלים.
רק חידה אחת נותרה, פתרונה אין איש מכיר שאלה שאין לה סוף, סימן או דרך להזכיר. בכל לילה בחלון, עששית קטנה דולקת מציפה באור צהוב את השביל והמדרכת.
מי זה שם בבית האבן, שנבנה מן החולות מן הים ומן הצדף, ושנותיו ללא גבולות? מי מדליק כל לילה אור, בזכוכית הצהבהבת ומעיר חיים לרגע, במגע של יד אוהבת?
©כל הזכויות שמורות לאלעד אקרמן |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה :)
נפלא
תודה על הביקור טומבוי :)
מכיוון שנולדתי וגדלתי
במכמורת
כפר קטן ליד הים
יש לי חולשה
לסיפורים כאלו.....
תודה מתוקה שלי,
נשיקות
אוף. אזלו לי הכוכבים להיום :(
אין ברירה, אחזור מחר.
מקסים באמת.
היי עלמה,
תודה רבה רבה :-)
יהודית, תודה רבה! :-)
יפה אקרמן, אהבתי.
לא חוכמה, גרופית.
אלעד יקר
זה שיר להלחנה*כתוב נפלא זורם וסוחף בקריאה.
תודה לך :-)
זה יפה.
אוהבת.
אוקי, תודה :-)
איפה אי שם תכניס מעט איזון בסאונד
מה שהוא אמר.
זה הבדיוק.
תודה, מה בדיוק?
תודה רבה שוקי,
אבל לא הבנתי את ההארה...
אקרמן, אפשר הארה קטנטונת.
איפה אי שם תכניס מעט איזון בסאונד
בדיוק!
סוף סוף שיר מחורז עם סיפור של חן וטעם
בלי ציצים קפיצים זיונצמים מיצי תני עוד פעם.
(---:"
אקרמן, אפשר הארה קטנטונת.
איפה אי שם תכניס מעט איזון בסאונד
אקרמן
שאפו.
שוקי