ציפורה

לפני מספר שבועות החליטו ופנו אלי.

"אתה מתאים לנו שנעשה עלייך סרט"

במה זכיתי,שאלתי.

אנחנו שמענו את סיפור התאונה ושיקומך

ואיך הגעת לאמנות ולבישול והכי חשוב

להתנדבות עם קשישים.אנחנו מהטלויזיה

הקהילתית ובדקנו והחלטנו.

"טוב" הסכמתי אבל בתנאי שהסרט יהיה

מעיין פרסום לעוד מתנדבים ולמבוגרים

נוספים שיראו את המקום השוקק חיים,הפעילות

ואפשרות להעברת זמן בכייף.

כדרכי ,אתמול יום א' בשבוע ,ניכנסתי בבירכת

בוקר טוב צעקני,בדיחה פה סיפור מצחיק שם,

ליטוף ,עיסוי קטן ולבסוף יושב לעבוד עם החברה.

ב10 לערך לאחר הרצעה הגיעה ציפורה שע"פ

קולי וצחוקי זיהתה ושאלה "יהודה פה" ? .

נישקתי אותה,בירכתי והתישבנו לשיחה כי

לא ניפגשנו מאז פסח. אנחנו תמיד מתבודדים לשיחה.

לשאלתי השיבה ציפורה בהומור האופייני לה

ובעברית צחה ," ילדי נסעו לחו"ל , חלק ליפן

חלק לחופש במקום אחר,נכדי מבלים ועסוקים

בשלהם ושיעמם לי. נסעתי לבית חולים לכמה

ימים ,כשישה , שמה יש חיים, צעקות, גניחות

רופאים ,מגישים אוכל " והכל בהומור ציני רציני.

"ומה בכלל מצאו לך.....מה הייתה הבעייה" הקשיתי

והיא ממשיכה..."עשו לי את כל הבדיקות,משהו עם

הבטן ,מעיים והרופא הראשי אמר שאינו יודע מה

הבעייה ולא מבינים מה קורא ". קראתי לו שיתקרב

אלי ושאלתי , "אולי ניתקעה חתיכת מצה באמצע המעיים

והיא לוחצת ועוצרת..........."

הרופא צחק ואמר שאת הסימפטום הזה עוד עוד לא

הכיר אבל הוא הולך לרשום את זה בפנקס של כל

הבעיות והפתרונות.

"לבסוף באתי הבייתה ,הילדים והנכדים חזרו והמשכתי

להכין להם ארוחת שישי כרגיל והכל בסדר" ,הוסיפה.

סיפרתי לה שאתמול שוחחתי עם בנה והוא דיבר על

לביבות תפוחי אדמה עם גבינה והייתי רוצה לטעום.

 את הלביבות הרגילות היא כבר הביאה וחילקה לכולם......

אחת ולי שלוש..... .

הצילום ממשיך ואז אני מספר לצוות שכאשר שהייתי

בבית חולים עם אבי ,כשבועיים, התקשרה אלי ציפורה

לשלומי והודיעה לי שאין אור בחדר.

לאחר שהסברתי לה היכן המפסק עצרה אותי ואמרה

 "הבט,יהודה,אינך מבין אותי, אתה איננו ולנו אין אור

אתה האור שלנו שממלא את החדר " .

כשהגעתי לאחר מספר ימים ע"פ בקשת המדריכה

 הכינה ציפורה עוגה לכבודי, היו פיצות , מאכלים ,

יין וחגגו את יום הולדתי .נשאו נאומים וברכות והזלתי

דמעות של התרגשות.

קיבלתי מתנה שרשרת כסף אותה אני עונד על צוארי מבלי להסירה.

ציפורה חיבקה אותי וקיבלתי גם נשיקה ........ על השפתיים.

לא הבנתי אם זה בגלל שהיא אינה רואה טוב

או באמת היא אוהבת אותי כל כך.

ציפורה היא מהחרוצות בין המבוגרים. עד שאני מגיע

ב9 בבוקר היא כבר גמרה שלוש קערות או כמה פיסלונים.

"הבט" היא אומרת " איני רואה ,האם זה בסדר או למעוך ולהכין

חדש". וככה היא יוצרת פיסלונים נהדרים ואם לא קונים

אותם בבזאר החצי שנתי היא קונה את כולם ומתרצת

"הנינים רבים על כל פסל שלי ".

עכשיו תבינו ציפורה בת 94 וחצי ....מלאת חיים...הומור

כח ליצור,מבשלת ביום שישי לכל המשפחה . בנה בן

ה74 סיפר לי על איך היא מדברת עלי באהבה.

אז הבנתן שאין לכן הבנות סיבה לקנא.

אגב לשאלתי " האם אכלת מצות בפסח בכלל "

ענתה "לא ,סתם צחקתי עם הרופא "