היום שמעתי את השיר שאני מכירה מילדות 1982.

השיר MAD WORLD של Tears for Fears  בביצוע אחר.

ליחצו play כדי לשמוע

מה שהדהים אותי, כיצד הגשה כל כך אחרת מביאה להקשבה אחרת.

עבורי זו פעם הראשונה שהקשבתי לזעקה שבשיר

 (The dreams in which I'm dying Are the best I've ever had). 

מה אני לוקחת מזה?

מעבר להנאה הצרופה בעיבוד הזה.

כמה אחריות יש לנו בדרך בה אנו בוחרים להעביר את המסר שלנו

(יש המון דרכים)

וכמה השפעה יש לזה על איכות הקליטה של הצד השני (התוצאה)

(וכולנו מבינים שאין כאן קשר לשירים זו רק דוגמא, נכון?) 

הרי זה הכל עניין של תקשורת.

יש מסר שצריך לעבור מהמוסר לנמען פשוט לא? (ראו תרשים)

הבעיה שרוב החיים אנחנו שמים דגש על הרעשים שמפריעים בדרך

ואז המסר, כמו שאומרים, "בדרך..." 

עבורי היום, 2009, המילים של כותב הגיעו.

אז לקח עשרים ושבע שנה,

 לפעמים זה בכלל לא מגיע.

מצרפת את המילים ולינקים לקליפ המקורי של Tears for Fears

ולקליפ שנעשה בדרך ע"י Gary Jules

http://www.youtube.com/watch?v=4N3N1MlvVc4

תיהנו

דנה 

"Mad World"

All around me are familiar faces
Worn out places, worn out faces
Bright and early for their daily races
Going nowhere, going nowhere
And their tears are filling up their glasses
No expression, no expression
Hide my head I want to drown my sorrow
No tomorrow, no tomorrow
And I find it kind of funny
I find it kind of sad
The dreams in which I'm dying
Are the best I've ever had
I find it hard to tell you
'Cos I find it hard to take
When people run in circles
It's a very, very
Mad World
Children waiting for the day they feel good
Happy Birthday, Happy Birthday
Made to feel the way that every child should
Sit and listen, sit and listen
Went to school and I was very nervous
No one knew me, no one knew me
Hello teacher tell me what's my lesson
Look right through me, look right through me
I find it hard to tell you
'Cos I find it hard to take
When people run in circles
It's a very, very
Mad World