הם זוג כבר מהתיכון...לא, בעצם הם זוג כבר מאז כיבו את הנירות על העוגה ההיא המשותפת ביום ההולדת השלוש נדמה לי, כן, זה היה אז כשנתנו חיבוק ענק אמרו ביחד: "שלוש, ארבע ו..." ונשפו נשיפה אחת משותפת בהחלט לצלילי מחיאות הכפיים של הגננת וההורים המתמוגגים מאושר. לא, בעצם הם זוג עוד מהפגייה של רמב"ם, כן כן , אז כשהצמידו את האמבטיות השקופות הללו והם נרדמו פנים אל מול פנים, כבר אז נראה היה שיש שם כימיה גדולה, אפילו את הפיפים והגדולים עשו ביחד, אפילו דמו זה לזו (אה נכון כל התינוקות דומים היחידות שלא מקבלות זאת אלו אנחנו - האמהות). קיצר הם נולדו להיות זוג, נולדו באותו יום זה היה תשדיר סטריאו מיוחד צרחות שתי אמהותיהן את מיטב הרפרטואר, לרבות: "מה עשית לי שמעון/איציק" האפידורל לא עובד". וזהו מאותו יום הפכו לזוג. לטקס סיום התיכון הגיעו ביחד ה"זוג של השיכבה" עלו על רחבת הדיסקוטק לסלאו מרגש של `אייר סופליי` וסיפקו זה לזו כל כך הרבה אויר לנשימה...עם מבטים מזוגגים והמון המון חיבה הדדית שהגיעה עדדדדדד לרמקולים כל הדרך מן המיקרופונים הדביקים מסוכר פיהם: "קוקי" אמרה מוקי, "אני אוהבת אותך אהבת חיי, אוהבת אותך נשמתי הנושפת מגיל שלוש על עוגות שוקולד עוד מקידמת דנא "גן שושי" והוא ענה לה: "מוקי, אהובה שלי, משוש חיי מואה מואה, את האישה הנחשקת בעולם, יפה וענוגה, חיי אינם חיים בלעדיך, אוהב כל אינץ` ומטר בפנייך לרבות חמוקייך". (מה? אה כן זה היה גיל ההתבגרות שטוף ההורמונים). הם התגייסו ביחד ללהקה צבאית, כדי להמשיך ולשיר זה לזו, השתחררו ביחד ב"קלירנס יציאה" מרשים, חבוקים ללא קידבאג וחאקי אל עבר השקיעה ואז הגיע הרגע המיוחל, מיוחל עוד מהיום בו שטפה אחות נרגנת את עכוזם במחלקת הנשים של בית החולים, הם - קוקי את מוקי בע"מ, קולולולולו, הגיעו לחופה וקידושין. הם בחרו בסלאו "אייר סופליי" לזכר ימים עברו והצליחו להמטיר לא מעט דמעות ערגה בקרב מוזמניהם, בין פולקה לפחזנית ממולאת פטריות. השנה הראשונה היא לא פיקניק ביערות קק"ל, אבל קוקי ומוקי צלחו אותה בשיתוף מדהים וגרמו לכל הזוגות שהתחתנו לאחריהם ב"אפקט פרפר" מרשים, להציב אותם בטופ הגבוה ביותר של זוגיות מושלמת. ואז זה קרה...במפגשים החבריים בערבי שישי, מוקי הסיאמית של קוקי החלה להראות סימני מרידה ראשונים ואמרה: "קוקי חם לי, תזיז ת`יד בבקשה" ובין לבין ניתן היה להבחין שקוקי הזיז יד קצת רחוק מדי והופס בדיוק היתה שם פזית הפגזית האולטימטיבית שחשה את חום ידו מונחת פתע על ירכה. זה המשיך הלאה כשלפתע בין נישוק למואה וליטוף שערה של מוקי, קוקי החליט שיקריב עצמו על מזבח המשפחתיות בעלת שני זעטוטיהם ואם צריך (לא עליו) יאלץ לערוך ניתוח הפרדה ממוקי ולנסוע לפעמים גם לחו"ל, היו לו עסקים באירן, סוריה ובעצם אם נבדוק היטב בכל מקום בו הגעה תחשב לחטיפה לכל הדיעות, אבל הוא התעקש שזו עבודה...ובאמת כשהתגלה שעבד גם עבד...עליה בעיקר, ולעבודה קראו פזית, הסביר תוך הבאת זר שלפזית נקרעה רצועה בצינור של מתחת לכיור ומישהו היה צריך לעשות את העבודה השחורה וזו הסיבה לריח הבושם, כי לאהובה כמו מוקו לא חוזרים עם ריח של צנרת או חלילה של שופכין...הכל מאהבה וכיבוד השם, השם מוקי כמובן. זה היה בערך שנה לפני שאמר לה עם מבט אוהב ומזוגג: הרי את מגורשת לי... עם החלום נופץ גם המיתוס ואיתו נופצו שתי אמבטיות במחלקת יולדות, בהם נולדו תאומים סיאמים שאהבו לנשוף על עוגות יום הולדת משותפות, לנשוף זה לזו באוזניים ואם יש קהל, אדרבא, שבעתיים... וכשיצאו את הרבנות היתה זו הנשיפה האחרונה, אותה האחת שלאחריה קללה קטנה בין שינייה סוננה: "חלאה, קוקי, אחרי כל מה שהיה בינינו?" ...עד העונג הבא. ולחשוב שכל שרציתי לומר הוא שעודף סכרין, עשוי לגרום למחלות? *** ובעבור הנשמה הנוסטלגית מצורף קובץ אודיו משנות הקסם שלי. |