חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2504 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2789 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
קורט מאזור, כיתת אומן, "הרואיקה" של בטהובן
הייתי אתמול בכיתת אומן שהתקיימה באקדמיה למוסיקה של אוני' תל אביב, עם המנצח קורט מאזור, והתזמורת הסימפונית של האקדמיה. היצירה שנוגנה שם הייתה הסימפוניה השלישית של בטהובן, ה"הרואיקה" . כידוע, סימפוניה זו נכתבה לאחר המהפכה הצרפתית, שאת רוח האידיאלים שלה בטהובן העריץ. במקור, בטהובן הקדיש אותה לנפוליון בונפרטה, אך לאחר שהאחרון הכתיר את עצמו לקיסר, כעס המלחין ומחק בזעם את שמו מהיצירה. בכך, נותרה הסימפוניה כשיר הלל לרוח ההרואיות באשר היא . זמן קצר לפני כתיבת הסימפוניה, בטהובן עמד מול המציאות המרה של היחרשותו. על פי הידוע, חשב המלחין הצעיר יחסית (32) ליטול את חייו בידיו. אך לאחר זמן מה, התגבר והקדיש את מרצו לחיפוש כיוונים מוסיקליים חדשים. ההרואיקה הייתה אחת הפירות הראשונים בתהליך זה. היצירה נחשבת, ממספר סיבות, כאבן דרך בהיסטוריה של המוסיקה הקלאסית . מאזור, יליד גרמניה בן 82, נחשב אחד המנצחים הקלאסיים הטובים החיים כיום וניצח על הרבה תזמורות חשובות בעולם.
האירוע היה חוויה עילאית ומרגשת. אנשים (ואני ביניהם) יצאו משם עם וואו גדול מרוח על פניהם וגם פה ושם עם קצת לחלוחית בעיניהם, שנבעה מהתרגשות.
יצאתי משם עם אישוש למספר תובנות.
1.מנצח בליגה שלו יכול להוציא מכל תזמורת משהו נהדר, שמעתי בעבר תזמורות של האקדמיה, מעולם הן לא נשמעו כמו אתמול!
2.תוספת ההנאה והריגוש המוסיקלי המתקבלים בקונצרט חי, לעומת האזנה בבית, משמעותיים ביותר (עמדתי קרוב, והאקוסטיקה שם טובה יחסית).
3.קיבלתי מושג נוסף על הגאוניות של מלחינים בשיעור הקומה הזה ועל המורכבות של כתיבת יצירה מהסדר גודל הזה. הצורך והיכולת שלהם לבנות מוסיקה המשלבת כל כך הרבה כלים, כאשר בחלקים גדולים של היצירה תפקידים שונים לכל אחד מהם, ולשלב את הכל ליצירה מוסיקלית אחת. מה שנתן לי הדגשה מיוחדת לדבר הוא זווית התבוננות לא שגרתית על התזמורת שהייתה לי שם. עמדתי על גרם המדרגות, קרוב מאד לתזמורת , אך במבט על עליה. זווית בה רואים באופן ברור את כל הנגנים בו זמנית, ואת תנועות היד שלהם. בקטעי נגינה מסוימים, ניתן לראות את הבו –זמניות, משולבת בהטרוגנית ,הכוונה שכמעט כל סקציית כלים מנגנת משהו שונה בתוך הסימולטניות הזו, ועדיין מתקבלת, כאמור, יצירה מוסיקלית אחת.
חברי לוסט הייוי הבחין פעם בין מלחין כגון בטהובן למישהו כמו ארבו פרט ודומיו (ואני מסכים אתו) בכך שבטהובן מוביל אותך בעקביות למקום שהוא רוצה שתגיע, כאשר אלו מהסוג השני, פותחים בפניך, תרצה תיכנס, לא תרצה, לא. במקרה הזה חשתי שבהחלט ניתן ליהנות מאד גם בלהיות מובל.
4.היה שם איזה קטע שגרם לי לחשוב שוב על המופשטות של המוסיקה מהסוג, חסרת המלל . בפרק השני, האיטי, של היצירה, הנקרא גם "מארש האבל" ,העיר מאזור לסקציית הצ'לי, על כך ש"מישהו כאן מבכה את אובדנו של מישהו, וזה לא נשמע אצלכם " והוסיף על נגינתם- “you are not crying, you are drying “ . חשבתי על כך , שמעבר לזאת שבמקרה הזה, בטהובן נתן את השם הנ"ל לפרק, על סמך מה הפרשנים השונים למוסיקה (מנצחים, סולנים, מוסיקולוגים וכדו') נותנים לעיתים קרובות תיאורים מוחשיים לקטעים שונים מהיצירות המנוגנות? בהחלט יתכן שמלחינים, כמו בטהובן ואחרים, הותירו כל מיני כתבים על כך, לא יודע. אבל אם מאזור אמר שמישהו בוכה כאן על אובדנו של מישהו אחר, מי יתווכח איתו? מאזור, נראה כבר מאד מבוגר,רועד בידיו, אך כמו כל ייקי המכבד את עצמו, עמד בדיוק בזמנים שקבע. התחיל ב 17-30, (היה בלבול של מידע שהותיר בתחילה הרבה מתוסכלים, ביניהם אני, בחוץ, כי המאסטרו ביקש שלא יכנסו אנשים באמצע, אך לאחר לחץ מאסיבי של מתוסכלי החוץ, הותרה כניסה מבוקרת). ב19-50 הביט בשעונו וסיים בדיוק בזמן, 20-00 ,את נגינת היצירה ואת כיתת האומן .
בסיום, לאחר כמה דקות של תשואות סוערות של הקהל, הוא פנה אלינו והחמיא לישראלים או ליהודים (לא שמעו אותו כל כך ברור) ואמר משהו על כך שאנחנו מהווים 11 אחוז מהכלל, כנראה בנושא מוסיקה, בעוד שבמקומות אחרים בעולם זה רק אחוז אחד, אך הוסיף הערה (שיש שישליכו על זה סוג של רייסינג) שכל זה עומד אולי להשתנות לאור ההתפשטות לאחרונה בתחום, של הנציגים האסיאתיים .
כאן , שני קליפים שצריך לדלג ביניהם (כי חתכו בגסות את הפרק השני עליו דיברתי) בקליפ הראשון הוא מתחיל ב- 14-26 (הקטע עם הצ'לי, שהוזכר לעיל,מתחיל ב 15-30 ואילך ) וממשיך בתחילת הקליפ השני . הביצוע הוא עם מנצח גרמני גדול אחר,הרברט פון קראיין,מנצחה הדגול של תזמורת ברלין (אשר המנהל המוסיקלי שלה לאחרונה הוא ידידינו דניאל ברנבוים, לא מצאתי עם מאזור). http://www.youtube.com/watch?v=FFltqVS8d9I&feature=related http://www.youtube.com/watch?v=GVQtcd0clu4
וכאן דוגמה של מאזור , המנצח על הסימפוניה הרביעית של מנדלסון , "האיטלקית ", ששולבה אגב גם בכמה סרטים. http://www.youtube.com/watch?v=XxB-UuHLnzI
נ.ב האירוע שם אכן היה מרגש ביותר, אפילו מאזור היחה נרגש מאד בסוף, וראו גם בעת ההתנהלות של כיתת האומן שהוא עושה את זה ממש מכל הלב. |
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
זאת הייתה באמת חוייה.
גם לי זה נודע די במקרה.
וואו, קראתי וכל כך קינאתי על כך שהתאפשרה לך ההזדמנות לחוות דבר שכזה.
תודה על הפוסט, מרתק.
למדתי רבות.
אולי פעם הבאה תספר לפני שאתה הולך לשם
יהיו בטח עוד פעמים, הוא בא די הרבה לארץ.
כן, מראווינסקי מלנינגרד, כבר איננו איתנו הרבה זמן.
תודה.
אין לי ולו הספק הקל ביותר שבחרתי נכון עבורי.
קליר, אתה אחד האנשים הגי מגוונים במוזיקה שאני מכיר.
מהקלאסי עד למטאל החדש, איזו פתיחות מוזיקלית, מסיר את הכובע!
לטעמי, עשית החלטה נכונה עם "דרים", אני גם מעדיף תמיד את האופציה הכי פחות מיין-סטרימית.
גם אתה היית שם...
ורק אני לא ידעתי.
יבגני מראווינסקי וקורט מזור!!!
עליהם גדלתי!
מקנא.
אנחנו מנסים להעיר לך אותם
.
תודה.
לצערי הספקתי לעשות איזה צילום מרחוק, בסלולארי, ממש כשהוא סיים.
מכיר חלק גדול מהדברים שציינת אך העשרת אותנו כאן בפירוט הנרחב.
הקונצ'רטי לכינור שלו הוא בעיני הקונצ'רטי לכינור, אם כי יש לו גם מעט "מתחרים", אך לא דוקא מהתקופה הרומנטית.
והאפסיונאטה הגדירה ללא ספק מחדש את מושג התפרצות הדינמיקה בנגינת פסנתר.
ברשותך אעביר את תגובתך תוך ציון מקורה גם בדיון שפתחתי במקביל באותו נושא, בקהילה הקלאסית.
תודה על הביקור.
נכון, יש את הדבר הגדול והמרשים הזה שעושה משהו מיוחד.
אפילו הביטלס השתמשו באפקט הזה ב- "יום בחיים" והיו צריכים לעצור את הדהירה הפראית הזו ברגע אחד, בו זמנית.
משתדל להתחלק תמיד.
תודה לך.
תודה.
כן, מנדי ואחרים.
אכן הייתה חויה ייחודית.
תודה.
הצלחת לפרוט על המיתרים הקלאסיים
הרדומים אצלי, שורשים שכאלה
עושה רושם שנהנית, מקנא *
שוגייזר- תהני אצל דפש מוד.
קליר- זכית לחזות במנצח דגול. מקווה שדחפת למישהו את מצלמה ונתת למנצח קורט קורט של חיבוק דובי למען הדורות הבאים ...
באשר לבטהובן
"על פי הידוע, חשב המלחין הצעיר יחסית (32) ליטול את חייו בידיו."
אכן, בשנת 1802, לאחר מחשבות מורבידיות, פרש בטהובן להייליגנשטט והביע את ייסוריו במסמך המכונה "צוואת הייליגנשטט" ושנשלח לאחיו. אולם שנה זו הינה תחילתה של תקופה חדשה ביצירה שלו, ממש "בטהובן אחר". הדבר בא לידי ביטוי
בעשור שלאחר מכן בדמות צונמי אדיר של יצירות מופת, שאין רבים כמותו בתולדות המוסיקה. תוך עשור נכתבו הסימפוניות מס' 8-3, הקונצ'רטי לפסנתר מס' 4 ו-5, הקונצ'רטו לכינור, רביעיות "רזומובסקי", סונטות לפסנתר 'פידליו' ויצירות נוספות.חלק מיציות אלה הינן סימפוניות באופין ובהיקפן.
הסימפוניה השלישית היא משהו אחר לגמרי ממה שקדם לה - הפרק הראשון של ה' ארואיקה ' יוצר מוסיקה רצופה באורך חסר תקדים.אותו דבר לגבי הייקף הסונטות לפסנתר השגיעו לממדים סימפוניים כדוגמת ולדשטיין (1803) - והאפסיונאטה (1804-5) בה הוגדרו דינמיקה חדשים בדמות ההתפרצויות הוולקניות האמוציונליות של הפסנתר.
מה]פכנות המוסיקה באה לידי ביטוי לא רק בפן הטכני וההבעה הרגשית, אלא במחשבות ובתפיסה שעמדו מאחוריה. אפשר לומר שבטהובן היה דמוקרט בחשיבתו עם קוים דומיננטיים לרוח האדם העומדת בבסיסה.
שמעתי,קראתי ונהנתי.
תודה.
מרתק ומעורר השראה לא ידעתי שגם במוזיקה קלאסית אתה מתנהל, וכהרגלך - שולט!
והייתי מוסיפה: יהיה זכרו של מנדי רודן ז"ל ברוך..
נשמע כחוויה נפלאה.
תודה על הפוסט הזה.
עונג.
(:
זה בסדר, גם אני לא מבין בהמון תחומים.
כיף לשמוע את זה ממך.
הנושא הזה של פרשנות כבר דוסקס, אם איני טועה, אצלך, או אצל לוסט.
מודה שאני עדיין חצוי בנושא.
במוסיקת רוק, אני בדרך כלל מעדיף להישאר עם הפרשנות הראשונית שלי (קרו מקרים בהם הפרשנות ה"אמיתית" שברה לי איזה חלום, של שנים לפעמים, שייצרתי לעצמי סביב שיר מסוים ).
במוסיקה קלאסית, כן מעניין אותי לדעת אם יש נושא שמסתתר מאחורי המוסיקה.
אבל ללא ספק, כפי שכתבת, המאזינים , הם הנותנים למוסיקה את החיים שלה.
מקנא בך על הדפשים, היום באיצטדיון .
למרות שיכולתי בשעתו, בחרתי לקנות לדרים טיאטר ( מבטהובן למטאל/פרוג...) 16/6, הבחירות האלו שלנו שוות גם פעם בדיקה.
באשר לג'ימי לידל (מקווה שאכן אליו התכוונת בזאפה) , הוא מעולה, נראה עוד.
תודה וכייף שביקרת.
לא מבינה כלום בתחום הזה
לפחות החכמתי
קליר ,זהו פוסט מצויין והעלת פה לא מעט נושאים שדיברו אליי.
במיוחד מצאה חן בעיניי התהייה שלך לגבי "מי יכול להוכיח את צדקת הפרשנויות למוזיקה " ( או לצורך העניין לכל יצירת אומנות אחרת ) . התשובה שלי היא שwho cares אבל זו דעתי האישית. אני מחזיקה בדעה שonce היצירה התפרסמה ,הפרשנויות שניתינות לה והאופן בו היא נאכלת ומעוכלת על ידי הקהל הוא שנותן לה את החיים, ההמשכיות וזכות הקיום. בהחלט, מרתק לשמוע מה היתה כוונת המשורר, אבל לא רק.
לגבי הערך המוסף של קונצרט חי לעומת בבית, אני לקוחת את דברייך למקום אחר , איצטדיון רמת גן , יום ראשון, תשע בערב, או זאפה , שישי הבא 11 בלילה. כמה כיף יהיה לי :)
יופי של פוסט
נהנית כל פעם.