קורט מאזור, כיתת אומן, "הרואיקה" של בטהובן
הייתי אתמול בכיתת אומן שהתקיימה באקדמיה למוסיקה של אוני' תל אביב, עם המנצח קורט מאזור, והתזמורת הסימפונית של האקדמיה. היצירה שנוגנה שם הייתה הסימפוניה השלישית של בטהובן, ה"הרואיקה" . כידוע, סימפוניה זו נכתבה לאחר המהפכה הצרפתית, שאת רוח האידיאלים שלה בטהובן העריץ. במקור, בטהובן הקדיש אותה לנפוליון בונפרטה, אך לאחר שהאחרון הכתיר את עצמו לקיסר, כעס המלחין ומחק בזעם את שמו מהיצירה. בכך, נותרה הסימפוניה כשיר הלל לרוח ההרואיות באשר היא . זמן קצר לפני כתיבת הסימפוניה, בטהובן עמד מול המציאות המרה של היחרשותו. על פי הידוע, חשב המלחין הצעיר יחסית (32) ליטול את חייו בידיו. אך לאחר זמן מה, התגבר והקדיש את מרצו לחיפוש כיוונים מוסיקליים חדשים. ההרואיקה הייתה אחת הפירות הראשונים בתהליך זה. היצירה נחשבת, ממספר סיבות, כאבן דרך בהיסטוריה של המוסיקה הקלאסית . מאזור, יליד גרמניה בן 82, נחשב אחד המנצחים הקלאסיים הטובים החיים כיום וניצח על הרבה תזמורות חשובות בעולם.
האירוע היה חוויה עילאית ומרגשת. אנשים (ואני ביניהם) יצאו משם עם וואו גדול מרוח על פניהם וגם פה ושם עם קצת לחלוחית בעיניהם, שנבעה מהתרגשות.
יצאתי משם עם אישוש למספר תובנות.
1.מנצח בליגה שלו יכול להוציא מכל תזמורת משהו נהדר, שמעתי בעבר תזמורות של האקדמיה, מעולם הן לא נשמעו כמו אתמול!
2.תוספת ההנאה והריגוש המוסיקלי המתקבלים בקונצרט חי, לעומת האזנה בבית, משמעותיים ביותר (עמדתי קרוב, והאקוסטיקה שם טובה יחסית).
3.קיבלתי מושג נוסף על הגאוניות של מלחינים בשיעור הקומה הזה ועל המורכבות של כתיבת יצירה מהסדר גודל הזה. הצורך והיכולת שלהם לבנות מוסיקה המשלבת כל כך הרבה כלים, כאשר בחלקים גדולים של היצירה תפקידים שונים לכל אחד מהם, ולשלב את הכל ליצירה מוסיקלית אחת. מה שנתן לי הדגשה מיוחדת לדבר הוא זווית התבוננות לא שגרתית על התזמורת שהייתה לי שם. עמדתי על גרם המדרגות, קרוב מאד לתזמורת , אך במבט על עליה. זווית בה רואים באופן ברור את כל הנגנים בו זמנית, ואת תנועות היד שלהם. בקטעי נגינה מסוימים, ניתן לראות את הבו –זמניות, משולבת בהטרוגנית ,הכוונה שכמעט כל סקציית כלים מנגנת משהו שונה בתוך הסימולטניות הזו, ועדיין מתקבלת, כאמור, יצירה מוסיקלית אחת.
חברי לוסט הייוי הבחין פעם בין מלחין כגון בטהובן למישהו כמו ארבו פרט ודומיו (ואני מסכים אתו) בכך שבטהובן מוביל אותך בעקביות למקום שהוא רוצה שתגיע, כאשר אלו מהסוג השני, פותחים בפניך, תרצה תיכנס, לא תרצה, לא. במקרה הזה חשתי שבהחלט ניתן ליהנות מאד גם בלהיות מובל.
4.היה שם איזה קטע שגרם לי לחשוב שוב על המופשטות של המוסיקה מהסוג, חסרת המלל . בפרק השני, האיטי, של היצירה, הנקרא גם "מארש האבל" ,העיר מאזור לסקציית הצ'לי, על כך ש"מישהו כאן מבכה את אובדנו של מישהו, וזה לא נשמע אצלכם " והוסיף על נגינתם- “you are not crying, you are drying “ . חשבתי על כך , שמעבר לזאת שבמקרה הזה, בטהובן נתן את השם הנ"ל לפרק, על סמך מה הפרשנים השונים למוסיקה (מנצחים, סולנים, מוסיקולוגים וכדו') נותנים לעיתים קרובות תיאורים מוחשיים לקטעים שונים מהיצירות המנוגנות? בהחלט יתכן שמלחינים, כמו בטהובן ואחרים, הותירו כל מיני כתבים על כך, לא יודע. אבל אם מאזור אמר שמישהו בוכה כאן על אובדנו של מישהו אחר, מי יתווכח איתו? מאזור, נראה כבר מאד מבוגר,רועד בידיו, אך כמו כל ייקי המכבד את עצמו, עמד בדיוק בזמנים שקבע. התחיל ב 17-30, (היה בלבול של מידע שהותיר בתחילה הרבה מתוסכלים, ביניהם אני, בחוץ, כי המאסטרו ביקש שלא יכנסו אנשים באמצע, אך לאחר לחץ מאסיבי של מתוסכלי החוץ, הותרה כניסה מבוקרת). ב19-50 הביט בשעונו וסיים בדיוק בזמן, 20-00 ,את נגינת היצירה ואת כיתת האומן .
בסיום, לאחר כמה דקות של תשואות סוערות של הקהל, הוא פנה אלינו והחמיא לישראלים או ליהודים (לא שמעו אותו כל כך ברור) ואמר משהו על כך שאנחנו מהווים 11 אחוז מהכלל, כנראה בנושא מוסיקה, בעוד שבמקומות אחרים בעולם זה רק אחוז אחד, אך הוסיף הערה (שיש שישליכו על זה סוג של רייסינג) שכל זה עומד אולי להשתנות לאור ההתפשטות לאחרונה בתחום, של הנציגים האסיאתיים .
כאן , שני קליפים שצריך לדלג ביניהם (כי חתכו בגסות את הפרק השני עליו דיברתי) בקליפ הראשון הוא מתחיל ב- 14-26 (הקטע עם הצ'לי, שהוזכר לעיל,מתחיל ב 15-30 ואילך ) וממשיך בתחילת הקליפ השני . הביצוע הוא עם מנצח גרמני גדול אחר,הרברט פון קראיין,מנצחה הדגול של תזמורת ברלין (אשר המנהל המוסיקלי שלה לאחרונה הוא ידידינו דניאל ברנבוים, לא מצאתי עם מאזור). http://www.youtube.com/watch?v=FFltqVS8d9I&feature=related http://www.youtube.com/watch?v=GVQtcd0clu4
וכאן דוגמה של מאזור , המנצח על הסימפוניה הרביעית של מנדלסון , "האיטלקית ", ששולבה אגב גם בכמה סרטים. http://www.youtube.com/watch?v=XxB-UuHLnzI
נ.ב האירוע שם אכן היה מרגש ביותר, אפילו מאזור היחה נרגש מאד בסוף, וראו גם בעת ההתנהלות של כיתת האומן שהוא עושה את זה ממש מכל הלב. |
