כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    "הסבר במילים שלך" - לשונו של החינוך הטבעי (המקיים)

    4 תגובות   יום חמישי, 7/5/09, 21:20
     פוסט זה מהווה חלק מקבוצה שכאן הצומת שלה. תודה.     

    מה זה קשור? בדרך כלל נאמר במנגינה צינית, ונועד לבטל את תשובת התלמיד, אולם מאחורי הביטוי יש אמת גדולה. למידה היא יצירה של קשר בין תאי עצב במוח (במובן הפיזיולוגי) ויצירה של קשר בין תכנים (במובן הפסיכולוגי-קוגניטיבי). אם התלמיד הניח קשר מסוים, הרי הוא ביטא את מערך הקשרים הקיים אצלו במוח, וזה היה צריך דווקא לשמח את המורה.

      

    הַבְנַיָה: המונח המקצועי ליצירת הקשרים, תרגום של constructivism. הבעיה שהמילה העברית קצת מוזרה והלועזית ארוכה מדי. אבל אם מישהו אומר לכם ברחוב: "אני מורה קונסטרוקטיביסטי", תחזיקו בו חזק!

      

    מתמטיקה: לא במקרה מלכת תכני ההוראה. מתמטיקה (לכל ענפיה) מבטאת קשרים בין יחידות מופשטות, והיא לא אחר מאשר ייצוג מערך הקשרים העצביים, האופן שבו אנו חושבים ומבינים את העולם. היא הלמידה, היא שמאפשרת לנו לפתח את הלמידה  והיא הביטוי של מה שנלמד.

    בזה מוקמת התנועה למען 5 יחידות מתמטיקה לכולם!

     

    ניסוי / התנסות: זה ההליך היוצר מידע עצבי וקשרים בין עצביים. ובתנאי - שכל תלמיד ותלמידה מתנסים בעצמם. אם המורה אומרת: "אני אדגים עכשיו ניסוי..." היא היחידה שחווה למידה.

      

    הבעה / במילים שלך: לאחר שנוצר הקשר צריך להשתמש בו, אחרת יתפוגג בתחרות עם אין ספור קשרים אחרים במוח. להשתמש במה שנלמד! לא צריך לבנות מגדלים, די אם ינסה להסביר במילים שלו (ראו פוסט 19).

     

    ציור, מוזיקה, חינוך גופני, מחול...: כל פעילויות היצירה והתנועה מהוות דרכים מצוינות לממש את שלב ההבעה. זו הלמידה!

     

    קבוצות: רעיון גדול, שבו הילדים קולטים ומביעים במהלך אינטראקציה בינם לבין עצמם. אם רק נותנים להם.

     

    נושאים אינטגרטיביים / בין תחומי / רב תחומי: לא כל כך חשוב מה זה בדיוק, העיקר שזה מציג את הידע האנושי כמערך של קשרים. והרי קשרים הם למידה. תבדקו את לוח הלימודים, חפשו שם אחר נושאים ולא מקצועות.

       

    משחק: דרך הלימוד העשירה ביותר. מחייבת היענות לחוקים מבחוץ, ליוזמה מבפנים, לאינטראקציה חברתית, לקליטה של מידע, להבעה של הנלמד ועוד, וכול זה בסביבה מוקטנת ותומכת. אבל אצלנו אומרים: "לימודים זה לא משחק!", "אתה רוצה לשחק, תצא החוצה!".

      

    מחקר: מילה של גדולים למשחק. המרת המתודה המדעית לדרך הוראה, פרי הגיונו של דיואי. היה יכול להיות נחמד, אם לא היו מגזימים בפומפוזיות. בבית ספר שלא אגלה את שמו קיבלו ילדי כיתה ד' חוברת הנחיות לביצוע מחקר, ובה הנחיות כיצד לכתוב ביבליוגרפיה באופן תקין. נו באמת!

     

    רלוונטיות: קשר בין מידע עצבי מתרחש על בסיס קשרים קודמים. רלוונטיות פירושה שלתלמיד יש את מסד הקשרים במוח המאפשר לו לקלוט את הנלמד החדש. אין קיצורי דרך: המורה צריך ללמד את מה שרלוונטי לתלמידיו (שהם נכונים אליו), ולא לחפש תחבולות כיצד להפוך משהו שהוא רוצה ללמד לרלוונטי.

       

    הכנה ל: אחת התחבולות הנפוצות ליצירת רלוונטיות. בכיתה י"ב מכינים אותם לאוניברסיטה, כך כשהם יגיעו לשם, הלימודים יהיו רלוונטיים עבורם. בכיתה ז' מכינים אותם לתיכון, ביסודי מכינים לחטיבה ובגן מכינים לכיתה א'. כל הזמן מתכוננים לעתיד - וכך מפסידים את חווית ההתנסות והלמידה בהווה.

     

    חוויה / למידה חווייתית: מוחנו החכם משחרר חומרים גורמי אושר בכל פעם שנוצר קשר בין תאי עצב. לכן למידה היא דבר משמח. הביטו בילדים קטנים: כשהם מבינים משהו הם צוחקים. לכן צריך לאפשר למידה, והיא תהייה חווייתית מעצם היותה, ולא לחפש אחר תחבולות משעשעות להנעים את זמנם של התלמידים, ולהשאירם בטמטומם.

     

    היה כיף: אם הילד חוזר הביתה ומדווח שהיה כיף, סימן שהתחרשה למידה. עכשיו נשאר לברר מה בדיוק למד.

     

    שינוי: יצרת קשרים, התחזקותם והתפוגגותם יוצרת שינוי. כל למידה היא שינוי. אבל אנחנו כל כך מפחדים משינויים, אז מה הפלא שאנו עושים הכול, לא תמיד במודע, רק שלא יתחוללו.

    כפי שהאירה פה אישה חכמה (לפוסט 19): היעד הוא שהתלמיד יעלה על מורהו, אבל איזה 'מורהו' יוכל לסבול את זה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/5/09 17:42:

      בגילנו כבר מותר להשיב על שאלותיך המוצדקות: "לא יודע, אבל חושב ש..."

       

      ובכן, בקבוצת פוסטים זו אני מציע שאחת הבעיות היא השקפת העולם החינוכית. היא עמומה, מעורפלת, עמוסת קלישאות והיגדים 'תקינים'.

      כך קורה שצועדים לכאורה בכל הכיוונים - ובעצם נשארים במקום.

      נראה לי שאם יהיה דיון ברמת בית ספר, או ברמת רשות מקומית, לגיבוש של השקפת עולם; והגדרה של מהלכים ומעשים הנובעים מהשקפה זו - אז תהייה הלימה בין מה שעושים וקורה, למה שרוצים שיקרה ולמה שחושבים שנכון שיקרה, ואז - אולי אז - תהייה התקדמות.

       

      נכון להיום השיח החינוכי הציבורי הוא בעיקרו בתחום ניהול החינוך [מס' תלמידים בכיתה וכיוב') ולא בתחום מחשבת החינוך.

      גיל

        12/5/09 22:04:

       

      נהניתי לקרוא.

      מזכיר לי פוסט שכתבתי שנושאו הוא למידה חוויתית.

      אז איך יוצרים במערכת החינוך שלנו את אותה חוויה לימודית ? מהיכן יבוא השינוי ?

        8/5/09 16:10:


      דרך חשיבה יפה.

      אני מורה הרבה שנים. מורה למחשבים.

      במקצוע שלנו יש משמעות אדירה להבנת הקשרים וליכולת שזירה של קשרים בין אוביקטים שונים.

      ללא יצירתיות מסוימת וללא יכולת להתחיל ליצור ללא שהבנתה מה יצא בסוף הוא אחד הדברים החשובים ביותר במקצוע לדעתי.

      בשנה הראשונה מה שאני מנסה ללמד את התלמידים: רשום פתרון גם אם אתה לא בטוח שזה הפתרון.

      פעמים רבות אני נותנת ציון על כתיבת פתרון שגוי לחלוטין.

      לפעמים ההבנה מתחילה בכתיבה וההבנה מגיעה מאוחר יותר.

      אני קוראת לזה "נעשה ונשמע" קודם נכתוב ולאחר מכן ניצור קשרים נבין ונגיע לפתרון הנכון.

      תלמיד שבתחילת הדרך כותב פתרונות שגויים במהלך הדרך מתחיל לכתוב פתרונות נכונים.

      לאומתו מי שלא מנסה ולא יודע לא יצליח לכתוב בסוף פתרון נכון.

      וכמובן מי שלא מוצא דרך להבין את מה שהוא עצמו כתב.

      תמי

        8/5/09 15:33:


      מסכימה עם הדגש על ההנאה והחוויה בלמידה. ולכן על התלמידים לעזוב את בתי הספר הקיימיםוליצור חלופות להם. (בית הספר הדמוקרטי היר דוגמא מיני רבות)

      *

      נעמה

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין