תוחלת החיים של חפצים מעוררת בי קנאה.

האם ידעת, למשל,

שהבגדים שלך ימשיכו להיות תזכורת לעצמם?

שאשתמש בשק השינה האטום למים,

שנזרקת איתו בכל הארץ,

כדי לכסות את הספה בגינה?

שאשמור מחברות ישנות,

מלאות בכתב היד המשונה שלך,

גילופי עץ משיעורי מלאכה בבית-ספר,

ושטיחים ארוגים מריפוי בעיסוק?

הגיטרות שלך נמצאות, 

אם אתה רוצה לדעת,

נתתי אותן לנשמות אבודות.

נודדות.

כמו שהיית אתה.