מהרהורי ליבה של אישה גרושה זה הגיע כרעם ביום בהיר, לאחר סופ"ש ארוך באילת.חזרנו ביום שבת לאחר כמה ימים של חופש, הכל נראה יפה ונחמד... וביום ראשון שלמחרת כשחזר בעלי (דאז) הביתה אמר לי כברצונו לדבר. ואז הטיל עליי את הפצצה – "אני רוצה שנתגרש" ! ככה בלי הקדמות, בלי הסברים. אני הייתי בשוק ובהלם מוחלט ולא הבנתי מאיפה זה הגיע. בהתחלה עוד אמרתי לו בוא נלך ליעוץ, ננסה לפתור את הבעיות, תגיד לי במה אני צריכה להשתפר (כמובן שלקחתי את האשמה עליי), אולם הוא לא היה מוכן לשמוע על זה, היה החלטי מאוד. וכך במשך חודש ימים כל ערב כשהיה חוזר מהעבודה היה אומר לי כמה הייתי אישה ואמא לא טובה במשך כל 15 שנות נישואנו. ואני לקחתי את זה כל כך קשה, וכמובן שהייתי בוכה והוא היה אומר לי "למה את לוקחת את זה כל כך רגשי". אז עוד לא הבנתי את חוסר הרגישות ומי באמת הבן אדם שמולי (שחייתי איתו 15 שנה).אולם היום לאחר יותר מ-4 שנים שאנחנו כבר לא ביחד, יכולה אני לבוא ולהגיד מילה אחת לגרוש – תודה !תודה שנתת לי את האפשרות לדעת ולהיות מי שאני באמת.היום אני אישה מאושרת, פתוחה, אמיתית, לא תחת "שלטונו" של מישהו אחר.פשוט התקדמתי בשביל עצמי ובשביל מי שאני.כמובן שיש לי עוד דרך ארוכה ורבה, אבל יש לי הרגשה שאני בדרך הנכונה והטובה. |