בעדנו פוסעים את צעדה הראשון של התחלה חדשה, אף אחד מאיתנו לא באמת רואה את המשך הדרך. איש איש בעולמו הוא, יוצר לעצמו בדמיונו את דרכו. טעמה של התחלה חדשה שונה ומגוון, לפעמים גם מפתיע. יש התחלות מתוקות, כאלה שרק בא להמשיך ולטעום מהם. בסופן, אחרי שליקקנו את השפתיים, טעמן המתקתק לא עוזב את קצה הלשון. כל מה שאנחנו רוצים זה עוד ועוד ועוד. יש התחלות קשות, כאלו שלא זזות, לעיתים גם פוגעות. אנחנו ממשיכים לכיוון אחד, והן מפעילות את משקלן לכיוון השני. סוג נוסף הוא התחלות מהירות. הכל קורה מהר כל כך. אנחנו נסחפים בנהר ההתרגשות, מקיפים את עצמנו בציפייה ובסקרנות. בעודנו משייטים, הנוף המרהיב חולף מבעד לעינינו שנשואות קדימה. ההתחלות האיטיות לוקחות את הזמן. הן בונות את עצמן, בודקות בעדינות מה קורה סביבן, ומחפשות נתיבים חדשים בהתאם למסקנותיהן. לאחר ההתחלה בא ההמשך. קשה לעמוד על עיתויו. לפעמים הוא בכלל לא מגיע. לעיתים הוא מגיע בסערה, בונה את בנייניו על בסיסה של ההתחלה. הקשר בין ההתחלה להמשך קיים, אך לעיתים מפתיע. הרי מדובר באנשים, ברגשות, במחשבות, באמירות, בהבנות. איפה אנחנו עכשיו? אולי בתחילתו של סוף, אולי בסופה של התחלה, אולי בכלל עברנו להמשך... לפני שבוע, בעת כניסתה של מילה חדשה לשפה העברית, צצה לה התחלה חדשה, סוג חדש של קשר שבינו לבינה. אף אחד לא ממש הצליח לומר ולשים את האצבע אם הייתה זו התחלה מתוקה, קשה, איטית או מהירה, לפעמים הייתה מתוקה, לעיתים קשה, לרגע איטית ולחילופין מהירה, לסירוגין הייתה המשך ולקיטועין – התחלה. |