גרפומניה
עוד מקום לאחסן בו סיפורים ושירים שכתבתי למקרה שהמחשב שלי יהרס, הבית שלי יחרב, העיר בה אני גר תושמד והאתרים האחרים ברשת אליהם העלתי את הסיפורים יסגרו.
פוסטים אחרונים
- עוגת גבינה 9/10/09
- רק בשמחות ושלא תדעו עוד צער עד 120 2/10/09
- מהיום שבו הוא זוכר את עצמו 28/9/09
- השאלון המורחב 19/7/09
- לא היה ולא נברא 9/7/09
- מודוס ויוונדי 3/7/09
ארכיון
אני ווינר
| אני לא מתחבר לצפייה בספורט. צפייה בספורט לא מצליחה לעורר אצלי אפילו בצורה הכי מינימאלית את בלוטות העניין (שאנטומית ממוקמות בגוף האדם בין בלוטת התריס לבלוטת הלא אכפת לי). היא כן מעניינת לי איבר אחר בגוף. זה שאני יושב עליו בשביל לכתוב את הפוסט הזה (איזה מפתיע וחסר הגיון במקביל זה יהיה אם אני אציין עכשיו שאני כותב את הפוסט הזה בישיבה על המרפק?) לעשות ספורט אני דווקא אוהב ומקפיד לבצע פעילות ספורטיבית על בסיס קבוע כבר זמן רב, אבל צפייה בספורט, מכל סוג שהוא מעניינת אותי כמו שיעור על ההיסטוריה של המתמטיקה שתעביר אילנה אביטל בשידור חי בחינוכית 23 בארבע לפנות בוקר ביום ההולדת שלי. מכל סוגי הספורט, אני הכי לא סובל כדורגל. זה ספורט משעמם לצפייה, זול, מטופש וחסר כל פרופורציות בין מימדי ההערצה סביבו לרדידות שבו. כל פעם שעולה איזשהו ריאליטי להיט תורן או דרמה מוסיקלית יומית לנוער, כולם צועקים "גוועלד!" על השטחיות וחוסר האיכות והשליליות שבתופעה, שלדעתי היא קטנה ומתגמדת לעומת הפסטיבל הקבוע והתמידי שסובב סביב הכדורגל. עכשיו כמובן מגיע שלב ההסתייגות, כי אני האחרון שיעביר ביקורת על תוכן מסוים שהוא רדוד מדי או לא מספיק ברמה, כשבערך כל התחביבים והרגלי הצפייה או האזנה למוסיקה שלי הם כאלו. כלומר, לעזאזל, אני בן אדם שבין חמשת הדיסקים המקוריים היחידים שיש לו אחד מהם הוא של הספייס וגירלס, אחד מהם הוא של להקת אקווה ואחד מהם היטמן 7. אז חשוב לציין שהעמדה שלי היא לא ביקורתית אלא סתם נובעת מהעדפה אישית ואני באמת בעד שכל אחד יצפה במה שהוא נהנה לצפות בו ועושה לו טוב . אולי ההבדל הוא בכך שאני לפחות מודה בזה, בעוד היחס לכדורגל הוא כאילו יש לו איזשהו ערך מוסף מעבר לבידור זול להמונים. מה שאני כן מוכן להודות בו ולהצטרף לקונצנזוס זה - שלפלייסטיישן זה אחלה משחק! בתור אחד שאין לו שום עניין או גישה לכדורגל גם לא הייתי חשוף כמעט לכל עולם ההימורים הכספיים שסובבים אותו. כלומר, ידעתי שיש דבר כזה "טוטו" ודבר כזה "ווינר" ודבר כזה "ג.יפית" והם כולם ועוד רבים וטובים חיים יחדיו בשלום, הרמוניה ואורגיה המונית על מרקע הטלוויזיה שלי בזמן הפסקת הפרסומות, אבל מעבר לזה זה לא דיבר אלי. אני מניח שזה המקום להתנצל על כך שהשתמשתי במשפט אחד גם בשם ג.יפית וגם במילה אורגיה. סליחה. בכל אופן, ביום של המשחק בין צ'לסי לברצלונה במסגרת חצי גמר שקר כלשהו, נדחפתי לשיחה בין שני חיילים שלי שעניינה היה הימור ווינר על המשחק. התעניינתי מעט והם הציגו בפני את היחסים של הזכייה. 2.1 לצ'לסי ו 2.7 לברצלונה. אז למרות שלא ראיתי את המשדר של אילנה אביטל על ההיסטוריה של המתמטיקה, בכל זאת הצלחתי להריץ את המספרים בראש ותהיתי בקול רם איך זה יכול להיות? הרי במצב כזה, אם אני אשים את אותו סכום בכל פעם על קבוצה אחרת, אני בוודאות ארוויח. יכול להיות שסכום גדול יותר או סכום נמוך יותר, אבל בכל מקרה אני אצא עם יותר מהסכום שהשקעתי. בשלב זה הוסבר לי שיש גם אפשרות שלישית שלא לקחתי בחשבון – תיקו. אם המשחק יגמר בתיקו אז אני רק אפסיד כסף ואם שמים הימור על שלושת האפשרויות, לא מחזירים את ההשקעה. "מה הסיכויים שמשחק במעמד כזה חשוב עם קבוצות כאלה יגמר בתיקו" הצגתי את השאלה בפניהם ובפני עוד כמה שבינתיים הצטרפו לדיון, ולמרות שאין לי מושג על מה אני מדבר, דווקא הייתה די הסכמה עם ההצהרה הזאת. כשהגעתי באותו יום הביתה עדיין הייתי מסוקרן מהשיחה, אז נכנסתי לאינטרנט וגיליתי שבזכות נפלאות הטכנולוגיה, היום אפילו עצלן כמוני יכול לשבת רגל על רגל בבית ולהמר. יאללה, למה לא? חשבתי לעצמי והתחבטתי בשאלה הרת הגורל, מה להמר? האינסטינקט הראשון שלי אמר לי פשוט לעשות את מה שנראה הכי בטוח מהשיחה בצהריים ולשים את אותו הסכום פעם אחת על כל קבוצה. אבל אז חשבתי על משפט שאומר שהבעיה הכי גדולה שלנו בתור בני אדם היא שאנחנו אפילו לא יודעים מה אנחנו לא יודעים, אבל לי יש כאן יתרון- אני כן יודע עד כמה אני לא יודע. אני יודע לחלוטין שאין לי אפילו מינימום ידע בכדורגל כדי להסתמך עליו בהימור. אני גם יודע לחלוטין שאני אף פעם לא זכיתי בכלום בחיים שלי. כשעשיתי שכלול של שני הגורמים האלו, שאני כן יודע אותם באופן וודאי, הגעתי למסקנה שההחלטה הטובה ביותר שאני יכול לקבל היא להמר דווקא על האופציה שלא התכוונתי להמר עליה ובכך בעצם לנסות ולעבוד על המזל. הימרתי על תיקו. על אף ההימור, לא התכוונתי לצפות במשחק והתעסקתי בכל מיני דברים אחרים שדרשו ממני התעסקות באותו יום. מדי פעם זיפזפתי וכבר בשלב די מוקדם ראיתי שהתוצאה היא 1:0. באותו רגע כבר הכנתי את עצמי לכך שהפסדתי את הכסף וכעסתי על עצמי קצת שלא הלכתי על הבטוח עם ההימור המושכל הראשוני. חזרתי לעיסוקיי, וממש בסיום המשחק זיפזפתי שוב לעבר המשחק והבלתי יאומן קרה. ממש בסיום האחרון ברצלונה הבקיעה גול והשוותה. זכיתי! לאחר מכן נכנסתי לאיזשהו פורום בו דיברו על התיקו בין צ'לסי ובארסה. בארסה? לא הבנתי איך זה יכול להיות, צ'לסי שיחקה בכלל נגד ברצלונה! אם היא הייתה משחקת נגד בארסה הייתי בטוח מהמר על בארסה כי כל הזמן שמעתי דיבורים טובים עליה לאחרונה. התברר לי פתאום שברצלונה ובארסה זאת אותה קבוצה. עד אותו רגע הייתי בטוח שמדובר בכלל בשתי קבוצות שונות. איזה מזל שלא ידעתי את זה! אחרי הזכייה הרגשתי הרגשה מאד משונה. תחילה הייתה מין אופוריה של התרגשות מכך שהשיטה שלי עבדה ובזכות זה ששיניתי ברגע האחרון את ההימור שלי הצלחתי לזכות במשהו בפעם הראשונה בחיים שלי. ההרגשה הזאת הייתה נפלאה ואני יכול להבין למה אנשים מתמכרים כל כך להימורים עד שהם מגיעים למצב שאין להם אפילו מספיק כסף בשביל לקנות ארנק, או לחלופין שיש להם "מספיק" כסף כדי לא לקנות ארנק. באותו הרגע באמת רציתי ישר לקחת את כל הכסף שיש לי ולהמר על כולו. אפילו הרגשתי מוכן לשים גם את האוטו, הבית ואיזה כלייה על הכף. אולי אפילו שתיים. אומנם לא זכיתי בהרבה כסף. הימרתי ב 30 ₪ והזכייה הייתה ב 90 ₪, כלומר בסך הכל רווח של 60 שקל, סכום קטן, אבל היי, אני לא עשיתי כלום בשבילו חוץ למשבת רגל על רגל. זה כאילו סתם נתנו לי בלי סיבה 60 שקל והקונספט הזה של לא לעשות כלום בשביל כסף מאד מצא חן בעיני. אני יכול לראות את עצמי מתרגל אליו. אבל מיד לאחר מכן באה תחושה של אכזבה מכך שהימרתי בסכום כל כך קטן על המשחק. למה לא שמתי סכום גדול יותר? יכולתי לצאת לפנסיה מוקדמת ולפצוח בטיול מסביב לעולם אם רק הייתי משקיע יותר כסף בהימור הזה. בטוח יש איזושהי תיאוריה פסיכולוגית שמסבירה שאנשים כמוני, שמהמרים בסכומים קטנים מהמרים עושים זאת מתוך ציפייה להפסיד. ככה ברגע שמפסידים, זה לא מרגיש כל כך נורא. החלטתי לפרוש בשיא ולא להמר יותר לעולם לאחר הזכייה המפתיעה הזאת, אבל כבר למחרת מצאתי את עצמי שם סכום כסף על קבוצה בשם "ורדר ברמן" מתוך הניחוש המושכל שיש לה שם מגניב יותר מהקבוצה שהיא שיחקה נגדה. באופן מפתיע, גם הפעם ההימור הצליח, ושוב היה מדובר בסכומים קטנים ולא ממש משמעותיים, אבל שמתי לב שהרצון להמר הפעם כבר לא היה בגלל הכסף. זה היה יותר בשביל המתח, הסקרנות וההתמכרות שבעניין. בסופו של דבר מכל הסיפור הזה, הבנתי דבר אחד עיקרי. כמו שאנשים לא מתקשרים למדבקות של ה"איך אני נוהג" בשביל להגיד "שמעו, יהוא נוהג פשוט מצויין!" ככה אנשים לא באמת מהמרים בשביל הכסף. הכסף זה סתם בונוס, אבל האדרנלין שבהתמכרות זאת הסיבה האמיתית. ואני? אני את הלקח הזה למדתי והפנמתי כבר עכשיו, עוד לפני שהספקתי לחוות הפסדים על בשרי. אני עם עולם ההימורים גמרתי כל עוד כספי בחשבוני, ואני מוכן לשים 50 ₪ על זה שאני לא אהמר יותר! |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה