בתוככי השוק פירות ירקות בגדים מצעים כלים מכלים שונים הכל מוצג ומוצע לתפארת הראווה והתאווה. בכל דוכן הכל מוכן והתחרות מוחשת ומורגשת. קולות מקולות שונים עולים ובוקעים מתוך גרונותיהם המשולהבים של הרוכלים. כל רוכל מכריז על מרכולתו בקולי קולות אשר נשמעים כצעקה צורמת וטורדת יותר מאשר כהכרזה על הסחורה. וכאשר מספר קונים פוקדים את הדוכן הסמוך לו אז גם הקול עולה ובוקע לא רק בצעקות רמות, אלא גם בהכרזת המחיר המפתה ובטיבה המשובח של הסחורה המצוייה באמתחתו. וזה גורר רוכל אחר להרים קולו ואז החגיגה במיטבה, הקולות מתערבבים זה בזה ומקהלת רעש ללא ליווי מנצח פוגמת בהרמוניה הרועשת וגועשת מסביב. ויש רוכלים שכחם אינו במיטבו כתמול שלשום וחוזק קולם רפה וחלש צרוד ושחוק קול דממה דקה הקרובה ללחישה מאומצת. ויש גם חרושי קמטים, מיוזעים תשושים וחלושים, אך סימני חולשה אלו אין בהם כדי לגרום לרפיון ולהניא אותם מלשקוד בתנופה על הצעת סחורתם. אדרבא, הם מסגלים לעצמם דרך מיוחדת בהצעת מרכולתם, הם בוחרים לקבל את פני הלקוחות הפוקדים את המקום בהצעת טעימה נדיבה, שאינה מחייבת קניה. מרוב עמל ויגיעה מצאו לנכון כי טוב יותר לנקוט לפי הכלל תן לטעם לדבר במקומך וההיגיון פשוט: מה בצע להרים קול בצעקות רמות ולהחליש את מיתרי הקול, מוטב להרים את מפלס הפיתוי בדממה חרישית שקטה ואדיבה. ועיני הרוכל בולשות בדריכות אל שפתי הטועמים, מחריש ובוחן ההצליח הטעם להשפיע על הושטת היד לכיסו של הקונה או שמא עזוב יעזוב אותו עם הצעתו האדיבה? יש טועמים אשר הטעם לא ערב לחיכם, וכאן פניו הקורנות של הרוכל אינם כבתחילה, נחמצות כמי שבלע לימון חמוץ, ומה שנותר למוכר זה למזער את ההשפעה של הדחיה, לבל חלילה תניא גם אחרים להיגרר למסקנות דומות. לכן הוא עושה ככל יכלתו להסב את תשומת הלב לעבר קונים אחרים העומדים שם לבל תישמע הערת הסתייגות שיהיה בה הטלת פגם בטיבה של הסחורה, מפיו של הטועם הלא מרוצה. וכאשר הטעימה מעוררת רצון לקניה, אור ושלווה ננסך על פניו של הרוכל, ויחס חם ואוהב מתפזר לו, ואף קולו שב להיות חזק וברי דיו כדי להרים את מפלס התשבחות לסחורתו. ותחושה נינוחה ננסכת על פניו כאיזה דייג שהעלה דג גדול וטוב בחכתו. גם על שקלים קטנים מוכן לוותר כמחווה טוב. וגם הקונה חש קורת רוח מרובה מהיחס המורעף כלפיו ומעוררים אותו כמים צוננים על נפש צמאה. זה ממלא סלו בכל טוב ומרוקן כיסו וזה מרוקן מרכולתו ומטפיח ארנקו. יחסי גומלין נעימים בין רוכל לקונה. וזה נהנה וזה לא חסר. דרך זו יפה וטובה, אך מביכה במעט סירוב להצעת הטעימה, נתפסת כאיזו הפנית עורף לאדיבות המופגנת, ומאידך טעימה ללא קניה נתפסת כלא ראויה, המלווית בהחמצת פנים. ברם, שיקולים כאלו עשוים להטריד את הפילוסוף המשקיף על הדברים בחדרו הממוזג, ובוהה על הא ועל דא בין שורות קטנות של מילים. אך בשוק הישראלי הדברים הללו אינם ענין למבוכה ודאגה הכל מחוספס למדי והכל זורם ונוהר בתנועתו השוקקת של השוק ההומה, מעלות החמה ועד צאת הנשמה

*הרשומה הועלתה בעבר ומופיעה כאן בשינויים קלים.