צולם בברלין- אי המוזיאונים (2006) ההולך בעריהן הגדולות של אירופה, ובעצם בכל עיר גדולה באשר היא, תמיד יתקל
בהם, בנגני הרחוב. אפילו אל אחת הרכבות נכנס לו אדם מבוגר עם אקורדיון ועבר
מקרון לקרון, תוך שהוא מנגן למספר דקות ואז עובר בין הנוסעים ואוסף מטבעות.
אבל את הצליל שהפיק כינורה של אותה כנרית ברלינאית לא ניתן היה לשמוע באף רחוב, או עיר, או רכבת, או אצל אף נגן אחר, מוכשר ככל שיהיה.
מבלי להיזקק לתוים, כשעיניה עצומות ועגיל קטן נעוץ באפה, היא נצבה לה בין
שורת העמודים והצלילים שבקעו מכינור העץ שהחזיקה בידיה היו מעבר למנגינה
עצמה. הם היו לתפילה.
כמעט כל מי שעבר שם עצר לכמה רגעים והקשיב לנגינתה. ומי שלא עצר, כנראה
שמעולם לא הבין תפילה מהי.
נראה הדבר כי רק מקומות שעברו כאב וסבל ואכזריות בלתי נתפסת, יוכלו ברבות
השנים להצמיח מתוכם קולות טהורים ומלאי הזדככות מעין אלו, החודרים אל נפש
המאזין פנימה באותה רכות ועוצמה שבה הם מגיעים אל השמיים שמעל.
אז אם אי פעם יזדמן לכם להגיע אל ברלין ונפשכם תחשק במנגינת מלאכים, סורו אל אי המוזיאונים,שבחלקה המזרחי של העיר, אל שורת העמודים הניצבת רק כמה מאות מטרים מאחורי קתדרלת הברלינר- דום.
משער אני כי היא עדיין תהיה ניצבת שם, בעיניה העצומות ועם כנורה הקסום, כיוון
שהיא נדמית בעיני כשייכת אל אותם אלו ברי מזל, שלעולם, בין אם בחורף הקפוא או בקיץ המחניק, לעולם לא יחדלו מלהתפלל. |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וזה הסיפור באופן יותר מדויק
הניסוי הזה נשמע ממש מעניין...
אולי באמת היא דווקא מאוד מפורסמת בברלין...
תודה רבה!
:)
מייד כשסיימתי לקרוא על ברלין שלך ידעתי שתביני...שמח שהצלחתי להראות לך... :)
ומי יודע? אולי היא כנרת של קונצרטים ואולמות גדולים.
קראתי פעם על ניסוי שעשה נגן מפורסם מאוד (איני זוכרת את שמו או על מה הוא מנגן)-
יום אחד הוא הופיע ברחוב, כמעט ואף אחד לא עצר לידו. וגם אם כן, היה זה כאין וכאפס לעומת התור הארוך שהזדחל ליד הקופות של אולם הקונצרטים בו הופיע באותו הערב.
נדיר לשמוע מוסיקה שהיא תפילה.
נדיר עוד יותר שיש אנשים שמזהים זאת בלי שמישהו אמר להם- "הנה תראו זהו מוזיקאי גדול".
מוסיקה
מדברת פעמים רבות יותר ממילים.
מבטאת את התחושה, את הרגש!
איציק, שבוע טוב שיהיה!
הנה ברלין שלך.
ואני יכולה להבין את מה שאתה מספר
לא סביר לי שאהיה בברלין בעצמי...
אבל הנה, יכולתי לראות טיפה דרך החלון שפתחת.
נכון... וזו זכות גדולה יותר לנגן מוזיקה כזו... :)
מעניין באמת אם היא עדיין שם... עברו מאז שנתיים וחצי...זו זכות לשמוע מוזיקה שהיא תפילה