כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    חוויות של החלמה (3) - שברירי, שביר אני...

    49 תגובות   יום שבת, 9/5/09, 09:30


    כבר חודש חלף מאז הניתוח. החל מהימים הראשונים של ההחלמה בבית התייצבה בפי תשובה קבועה כמעט לכל מי ששאל לשלומי. "אני הולך ומשתפר מיום ליום" או כמאמר ג'ון לנון "every day, in every way, I'm getting better and better and better" (זה קדום יותר מג'ון לנון שכתב את זה לבנו שון, המציא את זה פסיכולוג ומומחה לשכנוע עצמי בשם Emile Qoue במאה התשע עשרה).

     

    והתשובה הזו היתה אמיתית לגמרי. כל יום המצב הלך והשתפר. הגדלתי את טווח וקצב ההליכה היומית, חזרתי לכתוב, התחלתי לפגוש לקוחות, הרגשתי שאני חוזר לעצמי, מרגיש ונראה טוב יותר מיום ליום. קל להיות אופטימי כשזה המצב...

     

    שלשום זה השתנה בבת אחת, בברוטאליות ממש. כאבים בלתי נסבלים בעמוד השדרה ובכל שרירי העורף, השכמות, והכתפיים. כאבים בחזה. תחושת מחנק ובחילה. חוסר יכולת ללכת בראש זקוף, חוסר חשק לעשות כל דבר, וקושי להירדם. כאילו חזרתי בבת אחת לתחושות שחוויתי בבית החולים בימים הראשונים שאחרי הניתוח.

     

    אף אחד לא הכין אותי לזה. אתה חושב שהכל משתפר ובבת אחת זה משתבש. אולי זו הייתה התזכורת שהזמנתי שתחזיר אותי לרגישות של ימי הניתוח הראשונים. אבל איזו תזכורת כואבת... אי אפשר להיזכר בלי כאבים?

     

    אז ביליתי כמעט יום שלם בקופ"ח ובמיון, הייתי צריך להיות בטוח שהלב בסדר, וגם הריאות (והם בסדר, תודה לאל). וכעת עם משככי כאב אני בבית שוב, נח יותר, מפוכח יותר - כל שאני יכול לעשות זה כמיטב יכולתי, אבל זה לא בשליטתי, זה לא בשליטתי.

     

    אני נזכר בשיר שכתבתי ואפילו שרתי ביום הולדתי החמישים, הנה מילותיו והן כל כך מוחשיות לי בימים אלה:

     

    שבִירוּתנוּ, שבִירוּתנוּ

    שַברִירִיוּתִי

    שבִירוּתנוּ, שבִירוּתנוּ

    שַברִירִיוּתִי

     

    שַברִירִי, שָבִיר אַנִי

    כַּמָה קַל לִשבּוֹר אוֹתִי

    שַברִירִי, שָבִיר אַנִי

    כַּמָה קַל לִשבּור

     

    לא צָריך הַרבֶּה יותר

    מַאשֶר מַכָּה קטנה

    ורוּחִי הַאֵיתָנָה

    בּאַחַת היא מִשתָנָה

    והוֹפֶכֶת קטַנטַנָה

    ונִשבֶּרֶת לִרסִיסִים

     

    מבַקֶשֶת נחָמָה

    וּמחַכָּה שֶאֶאֶסוֹף

    לאַט לאַט

    את רסִיסַיי

    לאַט לאַט

    את רסִיסַיי

     

    ואֶזכּוֹר שֶכָּך אני

    שָלֵם

    שָלַם

     

    ושַברִירִי

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/6/09 21:44:

      לצערי הרב יצא לי להיות במחלקת טיפול נמרץ בבי"ח שניידר. מה שראיתי שם היה לטעמי מקדש לגדולת רוחו של האדם. התחושה שעטפה אותי היתה של מסירות אין קץ הן של הצוות ובייחוד של ההורים.

      הקריאה בפוסטים שלך על ההתאוששות מניתוח המעקפים מזכירה לי את התחושה.

      איזה מזל שהגעת לניתוח בזמן. איזה מזל שהוקפת באהבה וגילית טעמה של מסירות.

       מאחלת לך עוד המון שנים מלאות בריאות, אהבה וכל טוב,

      יפעת 

        14/5/09 16:41:

      צטט: מיקי ברקל 2009-05-14 01:08:21

      צטט: שמוליק מרחב 2009-05-13 16:05:50

      תודה מיקי,

      היי שמוליק,

      ביקשת - קיבלת:

       

      הנה מספר שירים שעושים לי את זה..

       

      הראשון, אולי כמסר ממני אליך ואולי כמסר ממך העתידי אליך היום:

      http://www.youtube.com/watch?v=ltrgbPAL6X4&feature=related

       

      השני,

      טוב, השני - בשבילי הוא השמש מאחורי העננים.

      כששומעים את השיר הנפלא הזה, מתחברים לעוצמה הנפלאה שבאה מצד אחד דרך המילים, מצד שני מהקול הנפלא ומצד שלישי מהמוזיקה..

      אבל ההתרגשות והעוצמה הכי גדולים אוחזים כשרואים מי שר את השיר המופלא הזה - ואז הקסם מתחיל - והשמש מחייכת מבעד לכל ענן (שחור, אפור או סתם לבנבן)

      http://www.youtube.com/watch?v=wZFkXQKCuBc&feature=related

       

      תהנה..

       

      נ.ב.

      בקש מהמשפחה, חברים, מכל אחד - לצחוק כמה שיותר.(אם מותר לך כמובן (-; )

      הצחוק ממלא אותך באנדורפינים - המורפיום של הטבע.
      מרגיע כאבים בצורה מופלאה!!!

      מחזק את המערכת החיסונים.

      מחזק את הרוח והנפש.

      את האופטימיות

      בקיצר - מתדלק את שמש..

       

      בהצלחה,

      ותזכור - כל ירידה היא סימן לעליה הבאה, כל צעד לאחור מקדם אותך 3 קדימה, גם אם לרגע זה נדמה אחרת.

      מיקי

       

      תודה מיקי, אני מאד מעריך את זה.

       

      השיר השני עשה לי את זה ותודה על ההזדמנות להכיר את הזמר המיוחד הזה (לא שמעתי עליו מעולם, פתחתי וויקיפדיה וקראתי עליו, בהחלט נוסף השראה)

       

      אבקש ממשפחתי לצחוק ולהצחיק, האמת שהם עושים זאת באופן טבעי, אבל אבקש עוד...

       

      תודה על הכל !

        14/5/09 01:08:

      צטט: שמוליק מרחב 2009-05-13 16:05:50

      תודה מיקי,

      כמו שכתבתי, הצעת לי כאן עושר גדול ואני מרגיש צורך להתייחס בנפרד.

      1. לזכור את השמש בזמן העננים - רעיון נפלא, אני מחפש את השיר או האימרה שתעשה לי את זה. נדמה לי שמצאתי כבר את הדימוי.... תודה.

      2. נכון מאד. רגרסיה היא ביטוי של התקדמות, קשה לראות את זה כשזה קורה פתאום. תודה על התזכורת.

      3. אני דווקא אוהב את "רגרסיה" בגלל מה שנאמר קודם, כי היא ביטוי של התקדמות. אני זוכר היטב את המטפל הראשון שאמר לי שבימים הקרובים בעקבות הטיפול צפויה רגרסיה ושזה טבעי. אני זוכר איך קבלתי כל החרפה של הכאב בימים האלה באהבה ובשמחה ובתחושה ש"אני הולך ומתרפא". במקרה הנוכחי, פשוט לא הכינו אותי לזה... וההפתעה היכתה בי.

      4. זום אאוט הוא רעיון מעולה, אין ספק.

      5. תודה על ההבחנה בין "בזמן הכאבים", ו- "אחרי הכאבים" - חשוב ומדויק.

       

      תודה שהשקעת כך, אני מאד מעריך את זה,

       

      שמוליק

       

       

      היי שמוליק,

      ביקשת - קיבלת:

       

      הנה מספר שירים שעושים לי את זה..

       

      הראשון, אולי כמסר ממני אליך ואולי כמסר ממך העתידי אליך היום:

      http://www.youtube.com/watch?v=ltrgbPAL6X4&feature=related

       

      השני,

      טוב, השני - בשבילי הוא השמש מאחורי העננים.

      כששומעים את השיר הנפלא הזה, מתחברים לעוצמה הנפלאה שבאה מצד אחד דרך המילים, מצד שני מהקול הנפלא ומצד שלישי מהמוזיקה..

      אבל ההתרגשות והעוצמה הכי גדולים אוחזים כשרואים מי שר את השיר המופלא הזה - ואז הקסם מתחיל - והשמש מחייכת מבעד לכל ענן (שחור, אפור או סתם לבנבן)

      http://www.youtube.com/watch?v=wZFkXQKCuBc&feature=related

       

      תהנה..

       

      נ.ב.

      בקש מהמשפחה, חברים, מכל אחד - לצחוק כמה שיותר.(אם מותר לך כמובן (-; )

      הצחוק ממלא אותך באנדורפינים - המורפיום של הטבע.
      מרגיע כאבים בצורה מופלאה!!!

      מחזק את המערכת החיסונים.

      מחזק את הרוח והנפש.

      את האופטימיות

      בקיצר - מתדלק את שמש..

       

      בהצלחה,

      ותזכור - כל ירידה היא סימן לעליה הבאה, כל צעד לאחור מקדם אותך 3 קדימה, גם אם לרגע זה נדמה אחרת.

      מיקי

        13/5/09 16:05:

      צטט: מיקי ברקל 2009-05-09 12:36:17

      היי שמוליק, אז קודם כל, רפואה שלמה.

       

      חשבתי לרגע נוסף על השאלה שלך, ויש לי מספר תשובות אפשריות:

      א. כל מצב של עננינמוך הוא מצב זמני, שעובר! ומאחורי העננים תמיד זורחת השמש.
      אני זוכר את זה בכל פעם שקשה לי, בכל תקופה לא קלה, שנראית כאילו תימשך לנצח. המלצתי לך - מצא לך משפט, פתגם, ציטוט, שיר - משהו שיעורר לך את הזיכרון: שהמצב הנוכחי הוא מצב זמני ומאחורי העננים תמיד זורחת השמש.

       

      ב. דרך נוספת היא להבין ש"רגרסיה פתאומית" היא בסה"כ תזכורת לזה שאתה בעצם בהתקדמות והשתפרות! אחרת לא היתה "רגרסיה פתאומית".

       

      ג. שינוי קטן במילה שמייצר שינוי גדול באופן שבו האדם תופס את מצבו, ומעצם שינוי התפיסה (והתרחבות התודעה) השאלה מפסיקה להיות רלוונטית.

      המילה "רגרסיה" טומנת בחובה עולם סמנטי (משמעותי) שלם, הטעון במשמעויות, מטאפורות, הבנות ודעות.

      מה דעתך למצוא מילה אחרת לתופעה שחווית, שאיננה אומרת: "חזרה אחורה" אלא משהו אחר, משהו מעצים יותר, משהו מקדם?

      ד"א יכול להיות שפשוט נתקפת בכאבים כחלק מתהליכי הריפוי של הגוף שלך? מי אמר שזה "רגרסיה"? אולי זה "פרוגרסיה"?

      בדיוק כמו כשפצע מרפא את עצמו הוא גם מגרד, כחלק מהתהליך..?

       

      כתבה מישהי למעלה: תעשה ZOOM OUT - הצעה גדולה!!

       

      ודבר נוסף אפשרי, בזמן הכאבים - תתמודד עם הכאבים עצמם (בכל דרך שהיא- ויש הרבה) אחרי הכאבים, (אני משער שהיום אתה לא מרגיש פיזית, בדיוק כמו אתמול, נכון?) תחזור לדרך הרגילה האופטימית שלך... ותזכור, שמאחורי העננינמוך - השמש תמיד זורחת, ומחייכת אליך בחזרה.

       

      בהצלחה

      ורפואה שלמה

      מיקי

       

       

      תודה מיקי,

      כמו שכתבתי, הצעת לי כאן עושר גדול ואני מרגיש צורך להתייחס בנפרד.

      1. לזכור את השמש בזמן העננים - רעיון נפלא, אני מחפש את השיר או האימרה שתעשה לי את זה. נדמה לי שמצאתי כבר את הדימוי.... תודה.

      2. נכון מאד. רגרסיה היא ביטוי של התקדמות, קשה לראות את זה כשזה קורה פתאום. תודה על התזכורת.

      3. אני דווקא אוהב את "רגרסיה" בגלל מה שנאמר קודם, כי היא ביטוי של התקדמות. אני זוכר היטב את המטפל הראשון שאמר לי שבימים הקרובים בעקבות הטיפול צפויה רגרסיה ושזה טבעי. אני זוכר איך קבלתי כל החרפה של הכאב בימים האלה באהבה ובשמחה ובתחושה ש"אני הולך ומתרפא". במקרה הנוכחי, פשוט לא הכינו אותי לזה... וההפתעה היכתה בי.

      4. זום אאוט הוא רעיון מעולה, אין ספק.

      5. תודה על ההבחנה בין "בזמן הכאבים", ו- "אחרי הכאבים" - חשוב ומדויק.

       

      תודה שהשקעת כך, אני מאד מעריך את זה,

       

      שמוליק

       

        13/5/09 15:58:

      ושוב, במחשבה נוספת, אני בוחר להתייחס לתגובותיכם במרוכז, סלחו לי, אך נראה לי הולם יותר כך.

       

      עידו יקר - תודה, מסלול ההשתפרות אינו לינארי ורציף מסתבר, אבל משתפר בדרכו.

      IQCR - תודה על רעיון הזוםאאוט, הוא נכון וחיוני. מאד מעודד. תודה לך.

      mottyd1 - תודה על העידוד, הרבה רגעים של חוסר כח חוויתי השבוע. אבל מתאוששים.. תודה

      איציק החדש - "גיבור בעל כורחו" - :) אהבתי... מאד מעודדים דבריך. תודה גדולה.

      אקובילדינג - הגוף שלי מכוונן אותי, אין ספק. חוויה מלמדת מאד. תודה לך.

      דניאל זיסקינד - תודה תודה! "חשובה יותר היא המגמה הכללית" כמה נכון ומעודד...

      rnnkad - אני לומד להקשיב לגוף, זה לא כל כך טריוויאלי. אבל הוא בהחלט אומר לי מתי לעבור שלבים, תודה !

      טופז123 - תודה דליה! קראתי את הפוסטים שלך בענין חולשה וחוזק - מאד רלוונטי לי.

      חנה יקרה - זה בהחלט שיעור לא קל, שמרגיש לפעמים כמו בחינה. תודה על המילים החמות.

      נ.ב.א. - אני נושם עמוק כדי לקבל את הזמן של הגוף שלי. תודה גדולה על העידוד!

      דנה רוזן - מיום ליום מתברר לי עד כמה אני לא בשליטה ואני מרפה, לאט, אבל מרפה. תודה לך !

      טלי פרי - תודה גדולה על דבריך ועל השיתוף. מאד מעודדים דבריך.

      רותיע - תודה! זו באמת ההזדמנות, זה מה שהשיר מנסה לעשות - לבחון את הקשר בין שלמות לשבירות.

      עידן יקר - תודה על המילים. האנלוגיה לתהליכי ייעוץ מרתקת. ברשותך, אחשוב עליה יותר כשאחלים...

      מיקי ברקל - כתבת לי עושר גדול, אתייחס בנפרד, תודה!

      עדית... - ספירלה, נכון מאד ויפה מאד... תודה!

      taxi_taxi - תודה תודה.

      צפונית אחת - תודה גדולה, אני מתחיל להתמסר לו, לזמן...

      ilana shir - זה היה רעיון מעניין, שמדובר בהתקף חרדה בלבד... אבל זה היה יותר מזה, וזה מטופל כעת, לשמחתי. תודה לך.

      ע.ש - תודה, אכן ניסיתי לכוון ולתזמן את מסע ההחלמה, והוא הראה לי שזה לא עובד כך. מצאתי מטפל טוב, וזה באמת עוזר. תודה!

      יוסי נבו - תודה ענקית על שלקחת את הזמן בתוך הזמן הכואב שלך לבוא ולעודד אותי. מרגש מאד.

      לי-את - תודה!

      daily shower - שיר גדול אין ספק. תודה על האיחולים!

      fanny-li - תודה גדולה, יפה מאד ניסחת את זה.

      אסנת ידגר יקרה - פרשנות מעצימה מאד... תודה גדולה!

      דורון טל - תודה, הזמן מרפא הכול. אמן!

      שושי - תודה גדולה.

      y o k i - אחפש את הספר, תודה. (את "האיש שחשב" אני מכיר...)

      ורד פארלי - שביר ושלם, ממש ככה. תודה לך, יפה מאד את כותבת.

      yonitush50 - תודה גדולה, זה יעבור, גם אני מאמין כך. לוקח אוויר וממשיך הלאה.

      yaeli2006 - תודה שנענית לקרבה שנוצרה, תמיכתך מורגשת ונוגעת. תודה על איחוליך.

      רביד רוח - לאט מאד אני מבין שדבר אינו בשליטתנו... ממש לאט... תודה גדולה.

      miris123 - אמצא לי שיר, זה רעיון טוב! תודה לך.

      אנגל יקר - הבנתי שהיה יום שני מצוין, מקווה להיות בפעם הבאה. תודה!

      נשמה חופשית - תודה ! אחזיק מעמד קדימה ואחורה.... יחי הטנגו!

      servicom - תודה על המילים החמות והמעודדות!

      veredn10 - תודה גדולה. חזקת את ידיי...

      bebt - אני אומר לעצמי כעת "תתמסר שמוליק, תתמסר, הכל לטובה" - תודה גדולה לך!

      איריס א יקרה - איזה כיף לקרוא את דבריך ! מאד מרגש. אני עטוף כעת... תודה !

      גילגול - תודה תודה ! מהדרך לפסגה...

      לי יקרה - איזה יופי, להניח לגופי לעשות את הקסם בלעדיי...תודה !

       

      אני מניח שאתם חשים שהזמן שעבר מאז שכתבתם וקראתי עמעמו קצת את ההתרגשות שחוויתי כשקראתי לראשונה את מה שכתבתם לי כאן. אני מרגיש שלא הצלחתי לבטא את עוצמת הרגשות שחוויתי, כמו שכתבה לי איריס - הרגשתי לגמרי עטוף.

      וזה בהחלט מה שהייתי צריך בימים האלה.

       

      תודה ענקית לכולכם.

       

       

        13/5/09 14:35:

      צטט: חני.ב. אימון עם נשמה 2009-05-09 09:56:45

      השיר שידר אלי רכות טובה

      ומי שרך אינו נשבר הוא יכול אולי להתכופף.

       

      באהבה

      חני

       

       

      תודה גדולה חני,

       

      אני מתכופף ומנסה לפתח את רכותי.

      המלצותיך ועצותיך נפלאות.

        11/5/09 21:35:


      תודה גדולה לכולכם וסליחה שלא התייחסתי עד כה לתגובותיכם.

       

      הרגשתי שהפעם לא הולם יותר שאכתוב תגובה אחת לכולם. רבים מכם השקיעו כל כך בתגובה, הרגשתי שאתם מדברים מלבכם, מניסיונכם ומתוך כוונה אמיתית לסייע ולהועיל לי ברגע הלא קל הזה שחוויתי.

       

      וכל המילים שכתבתי בפוסט עצמו, וכל המילים שכתבתם אלי חזרה נגעו בי, השפיעו וערפלו מעט את חושיי.

       

      בינתיים המצב השתפר לקצת ואז החמיר שוב, ואושפזתי ואובחנתי ואני מתחיל טיפול תרופתי חדש בתקווה שתוך 7-10 ימים אחלץ מהסיבוך ואחזור לתהליך ההחלמה הרגיל.

       

      אז עלי לנוח יותר, ולקבל באהבה את השינוי בלוח הזמנים ואת השינוי בהרגשתי. כשאחוש מעט חזק יותר - אתייחס לדבריכם. אני מקווה שתקבלו זאת בהבנה.

       

      שוב תודה לכל אחת ואחד מכם.

       

      שמוליק

        11/5/09 15:55:

      אנחנו לפעמים נשברים

      דוקא בגלל הנסיון או המאמץ להיות חזקים.

      מנסיוני למדתי ,שלעיתים כשנכנעתי לחולשה של הגוף-

      התמלאתי בכוח

      אולי אז, פשוט הנחתי לו לעשות את הקסם הזה בלעדי

        10/5/09 19:23:

       

      המסע הזה שלך הוא כמו טיפוס על הר.

      יש את העליות, יש את המישור ויש את הירידות.

      אך הכיוון הכללי הוא לפסגה.

      נפלא מצדך ששיתפת.

      גילגול

        10/5/09 13:18:

      שמוליק, איש יקר,
      מחמם את הלב לשמוע שיתוף ממקום אנושי כל כך ובגובה העיניים, 
       

      הכרתי אותך במסגרת סדנת כתיבה,
      ולא היה צריך יותר מכמה ימים על מנת להבחין -

      איש מוכשר,

      משכמך ומעלה,
      ומעל כל זה  - צניעות וענווה
      שמאפשרים לכל מי שסובב אותך, להתקרב,
      ולהרגיש נוח במרחב שלך.


      ההודאה בשבריריות משחררת,

      מעניקה כוח,

      וגם מאפשרת את אותה עטיפה אנושית שאני חווה שמתעצמת סביבך...


      תרגיש טוב...
      איריס

        10/5/09 09:33:

      הי שמוליק,

      להכיר ברגרסייה כחלק אינטגרלי מהליך הריפוי, אז זהו אנחנו יודעים שהוא קיים במרחב הריפוי.

      להכיר בדבר הזה שכרגע אנחנו מכנים אותו בשם הבלתי מחייב - ריגסייה- כמקום הנמוך בהליך הריפוי שממנו יש רק קדימה (גם כן שם זמני).

      תחשוב שהריגרסייה הזו שאתה מתאר - מזמנת לך "קרב מוחות ורצון" להכנע לה או "לדפוק " אותה

      ואתה תנצח.

      ג'יננדרה אמר בהזדמנות כלשהי שיש לך כאב ראש אתה אומר "יש לי כאב ראש", אתה לא אומר "אני כאב ראש".

      מה אתה אומר לעצמך עתה ?

       מחבק בבט

        10/5/09 09:32:

      החלמה מהירה..

      רגשת,ממש רגשת..

      הקרב במחלה..והשאיפה להחלמה,זה קרב קשה מאוד.

      מחזקת ידיך..

      באהבה,ורד

        10/5/09 06:40:

      היי שמוליק,

      קראתי את הפוסטים מתחילתם - הדבר הבולט בהם היא העוצמה והרגישות בהם ניחנת. היתה לך ההזדמנות להיווכח בזה שוב בשעת המשבר שלך.

      כמו כל דבר בחיים - לפעמים צריך לקחת צעד אחד אחורה כדי להתקדם.. ואתה מתקדם, אין ספק.

       

      מאחלת לך בריאות טובה ומהירה,

       

      רונית

       

       

        9/5/09 22:34:


      הי שמוליק

      כמו כל דבר בחיים, אנו רוקדים טנגו: שניים קדימה אחד אחורה...

      או כמו שהרס"ר שלנו היה אומר (אי אז בימי השירות הצבאי) אל תתייאש, אל תתבייש ואל תתייבש.... (היה לנו רס"ר פיוטי)

      בקיצקץ, תחזיק מעמד כי יש עוד הרבה בשביל מה...

        9/5/09 21:46:


      ואני, עדיין בונה על יום שני (למרות שלא נאמר דבר בעניין...)

      איחולי המשך החלמה מלאה וטובה!

        9/5/09 21:26:

      שמוליק,
      מתחברת למה שמיקי כתב.

       

      תחשוב על שיר מסויים שיתנגן לך בראש ברגעים הקשים.

       

      רעיונות לשיר?

       

      לא תנצחו אותי/יהורם גאון

      http://www.youtube.com/watch?v=1ipuH56pwq8

       

      בגלל הרוח/שלומי ולאה שבת

      http://www.youtube.com/watch?v=tDbFH_CW6gI

       

      מירי

        9/5/09 19:19:

      זה מרגש השיתוף שלך בתהליכים שעוברים עליך


      מאחלת לך המשך החלמה זהירה

      וכפי שכבר הבנת דבר אינו בשליטתנו

      יש בזה מן התזכורת לכך שלדברים הקצב שלהם

      חיבוק גדול

        9/5/09 18:24:


      שמוליק שלום,

      איך מתוך המלים נוצרת מין קרבה, כזו שמאפשרת לתמוך ברגעים שכאלה.

      אז מבקשת לתמוך בך - כתבו לך דברים אמיתיים ומקסימים, לך עם האופטימיות והכוח שאנו כל כך צריכים ברגעים כאלה. ושאנשים מנסים לתת לך.

      ואני אישית מוצאת את הכתיבה כלי נהדר לנפש ולגוף - מבינה שגם אתה, מקוה שתמשיך לכתוב.

      תרגיש טוב,

      יעל

        9/5/09 17:41:

      שמוליק יקר

      מנסיון אני מבטיחה לך זה עובר...

      עליות מורדות ובסוף זה נגמר..

      תהיה חזק כמו בהתחלה האופטימיות שלך השפיעה על כולנו...

      רפואה שלמה במהרה..

      חזק ואמץ !!

       


      שביר ושלם.בברכות ואיחוליי החלמה מהירים .

      שבוע טוב.

      ו.....לא אף אחד לא מכין אותנו לזה שלב יכול להכאיב כך לכל הגוף.

      תרגיש טוב.תן לזמן את הזמן שלו למרפא שלם.

        9/5/09 17:27:

      התגובה שלי היא המלצה לספר

      על רגל אחת  של אוליבר סאקס 

      כן זה אותו אחד שכתב את : "האיש שחשב שאשתו היא כובע" (סיפורים  של חולים שסאקס פגש כנוירולוג, על הגבול המסתורי שבין גוף ונפש, בין נוירולוגיה ופסיכולוגיה )אך הפעם מדובר על סיפור אישי. על פגיעות ושבריריות של הגוף, ועל היופי והאמת שמתגלים דרכם ודרך תהליך ההחלמה..

       

      "כל מחלה היא בעיה מוזיקלית . כל תרופה היא פיתרון מוזיקלי " (נובאליס )

        9/5/09 15:54:

      שיר חמוד ומצחיק.

      רפואה שלמה והשתלמות בסבלנות.

        9/5/09 15:46:


      תן זמן לזמן, כי הזמן מרפא הכול. לא משנה עד כמה רע המצב. חשוב חיובי! האמן, כי הטוב עתיד להגיע  חיוך
        9/5/09 15:39:

      אם לגוף יש עוד דרישות ממך
      כנראה שאכן התחזקת
      ואתה תעבור גם את הגל הזה
      נשיקות חמות ממני
        9/5/09 15:36:

      כל אדם רך ושביר

      אנו בעצמינו יודעים לפיסל מרסיסים
      חיים שלמים ומושלמים.

        9/5/09 15:29:


      בחרת באחד השירים האהובים עליי (של סטינג), תודה :-).

      רפואה שלמה והחלמה מהירה, ושתזכה במהרה לרגע שהשלם שבך יעלה על סך שבריו!

       

       

        9/5/09 15:02:
      אתה במיינד טוב וזה חשוב!!!!
        9/5/09 14:19:
      איחולים להחלמה ולבריאות טובה.
      כוח הרצון, לאסוף את הרסיסים ולהיות שלם, אין חזק ממנו. אתה בדרך הנכונה. מחזק את ידיך.
        9/5/09 13:18:

      תהליך החלמה הוא כמו מסע , אי אפשר לעמוד עם סטופר ולקבוע זמן כלשהו  ששם הכל יהיה יותר טוב, אבל עם הקשבה, סבלנות ואמונה אפשר אולי ללמוד מה השיעור שלך, אולי הוא שיעור בסבלנות, או משהו אחר, שאתה תלמד אותו לעצמך

      בד"כ כשמקבלים את המציאות כמות שהיא, הכל יותר קל, גם את הקושי לקבל בברכה ומצוא משהו טוב כל רגע, הרופאים לא כל כך עוזרים בשיעורי בית, למה שלא תמצא לך  מטפל טוב , משהו אנרגטי יכול מאד לחזק את הנפש ואת הגוף והומיהופתיה היא כלי נפלא

      אתה במסע, יאלה תהנה מהדרך

      החלמה טובה , עדנה

        9/5/09 12:54:


      שמוליק

      זה כנראה היה התקף חרדה. זה קורה , ברגע שאתה רגוע שמצבך הבריאותי תקין

      נותר לך רק לעבוד על עצמך ולהתמודד עם התקפי חרדה.

      מבטיחה לך שבתום 3 חודשים מהניתוח , אתה חוזר לפעילות רגילה .

      מאחלת לך הצלחה והחלמה מלאה ומהירה.

        9/5/09 12:47:


      לאור התגובות המדהימות שנכתבו כאן ,אני מוסיפה רק דבר אחד

      מודעות שיש לך תביאך למקום הנכון,רק שצריך זמן, זמן מרפא.

      איחולי בריאות.

        9/5/09 12:44:

      החלמה שלמה ומלאה.

      נכון, כולנו שבריריים.

        9/5/09 12:40:

      פעם אמרו לי, כשקיטרתי שאני מרגישה שעל כל צעד שאני עושה קדימה אני נסוגה שניים:

      התקדמות היא בצורת ספירלה, לא מישור עקבי.

      אני חושבת שיש בזה הרבה חוכמה...

        9/5/09 12:36:

      היי שמוליק,

      אני מודה שעד היום לא ממש קראתי את הודעותיך ואת שאתה כותב,

      אבל משום מה, באמצע הלימודים, השורה שהגיעה אלי במייל:

      " קל לשמור על אופטימיות כשההחלמה מתקדמת יפה מיום ליום. אבל איך עושים זאת כשיש רגרסיה פתאומית ומאד כואבת כמו זו שהיתה לי אתמול?"

      משכה את תשומת ליבי, והגעתי לקרוא על שום מה ולמה רגרסיה ובמה מדובר.

       

      אז קודם כל, רפואה שלמה.

      אני מבין שאתה בדרך הנכונה, גם ממה שאתה כותב וגם מהתגובות אליך - וזה בהחלט מעורר השראה,

      מצד אחד הדרך שאתה עושה מצד שני התגובות והאיכפתיות הנפלאה שמסביבך. (מה שאומר שאתה כנראה

      גם עושה משהו נכון מבחינת האנשים שאתה מושך אל סביבתך (בקפה בכל אופן :-) ))

       

      חשבתי לרגע נוסף על השאלה שלך, ויש לי מספר תשובות אפשריות:

      א. כל מצב של עננינמוך הוא מצב זמני, שעובר! ומאחורי העננים תמיד זורחת השמש.
      אני זוכר את זה בכל פעם שקשה לי, בכל תקופה לא קלה, שנראית כאילו תימשך לנצח.

      המשפט הזה מעיר בי תחושת תקווה, התחושה הזו היא כמו אור בקצה המנהרה, כזה שכשאני מתמקד בו, הקושי הנוכחי מעט נשכח, הכאב הנוכחי יורד עד נעלם, הספקות נעלמות ואני מתחזק, לוקח עוד נשימה ועושה עוד צעד בכיוון.

       

      המלצתי לך - מצא לך משפט, פתגם, ציטוט, שיר - משהו שיעורר לך את הזיכרון: שהמצב הנוכחי הוא מצב זמני ומאחורי העננים תמיד זורחת השמש.

       

      ב. דרך נוספת היא להבין ש"רגרסיה פתאומית" היא בסה"כ תזכורת לזה שאתה בעצם בהתקדמות והשתפרות! אחרת לא היתה "רגרסיה פתאומית".

       

      ג. שינוי קטן במילה שמייצר שינוי גדול באופן שבו האדם תופס את מצבו, ומעצם שינוי התפיסה (והתרחבות התודעה) השאלה מפסיקה להיות רלוונטית.

      המילה "רגרסיה" טומנת בחובה עולם סמנטי (משמעותי) שלם, הטעון במשמעויות, מטאפורות, הבנות ודעות.

      מה דעתך למצוא מילה אחרת לתופעה שחווית, שאיננה אומרת: "חזרה אחורה" אלא משהו אחר, משהו מעצים יותר, משהו מקדם?

      ד"א יכול להיות שפשוט נתקפת בכאבים כחלק מתהליכי הריפוי של הגוף שלך? מי אמר שזה "רגרסיה"? אולי זה "פרוגרסיה"?

      בדיוק כמו כשפצע מרפא את עצמו הוא גם מגרד, כחלק מהתהליך..?

       

      כתבה מישהי למעלה: תעשה ZOOM OUT - הצעה גדולה!!

       

      ודבר נוסף אפשרי, בזמן הכאבים - תתמודד עם הכאבים עצמם (בכל דרך שהיא- ויש הרבה) אחרי הכאבים, (אני משער שהיום אתה לא מרגיש פיזית, בדיוק כמו אתמול, נכון?) תחזור לדרך הרגילה האופטימית שלך... ותזכור, שמאחורי העננינמוך - השמש תמיד זורחת, ומחייכת אליך בחזרה.

       

      בהצלחה

      ורפואה שלמה

      מיקי

       

       

        9/5/09 12:02:

      שמוליק יקר,

       

      מרתק להתבונן במפגש הישיר והבלתי אמצעי שלך עם השבירות והשבריריות של חיינו, והנכונות שלך לשתף בחוויותיך, תחושותיך ומחשבותיך...

       

      אם ניקח זאת, מעבר לחיינו "האישיים" גם לחיינו "המקצועיים", ובהמשך לדברים החכמים של חנה אקרמן (2 תגובות צפונה מכאן), כדאי להתבונן בהיבטים המקבילים בעבודה עם מנהלים וארגונים (שלא במקרה נקראים באנגלית Organizations - כלומר, "גופים"...) - שהרי גם בתהליכי התערבות במצבים קריטיים בארגונים יש ציפייה (גלויה או סמויה) שההתערבות תביא ל"פריצת דרך" ולהתאוששות ברורה וליניארית, ומעט מאד נכונות למצבי רגרסיה.

      כדאי לשים לב לכך שבתהליכי ייעוץ ואימון נתפסת הרגרסיה על-פי רוב ככשלון של הגורם היועץ / מטפל, ולא כאחת האופציות הלגיטימיות (גם אם לא הרצויה והאופטימלית) של התהליך

      ובהקבלה לתהליך הרפואי והאישי שלך - האם אנו מכינים את לקוחותינו / נועצינו גם לאפשרות של רגרסיה כתהליך לגיטימי, מציידים אותם בכלים לאבחון מהיר של המצב ונמצאים שם גם כשהעסק חוזר לפתע להיו עתיר קשיים, כאבים וחששות...?

       

      ואם נחזור לרגע להיבט האישי - אופטימיות נמדדת דווקא ברגעי משבר. ומאחר ויש לך את זה בשפע - אני בטוח שאתה בכיוון הנכון...

       

      רק טוב,

       

      עידן

        9/5/09 12:00:


      מבחינתי זו הזדמנות לבחון מחדש את המושג חוזק/שבריריות.

      מה חזק יותר - הגזע הנוקשה והחזק המתנשא לגובה או זה הדק המתכופף עם כל רוח לכיוון אחר?

      כשמגיעה רוח חזקה - היא נתקלת בהתנגדות החזקה של הגזע החזק ושוברת אותו, אבל את הגזע הדק היא מכופפת - וכשהיא עוברת - הוא עדיין במקומו גדל ומתפתח....

      בברכת החלמה

      רותי

        9/5/09 11:44:


      שמוליק יקר,

      נגע לליבי סיפורך ושירך.

      אל תשכח לרגע שרק לפני זמן קט

      עברת ניתוח של פתיחת חזה,

      שההתאוששות ממנו איננה תמיד הולכת

      בקו של גרף עולה אלא יש לפעמים

      ירידות קלות תוך כדי עליה.

      אבא של בעלי עבר את הניתוח הזה לפני 21

      שנים, לכן אני מכירה את תהליך ההחלמה מקרוב.

      זה ניתוח שגם משפיע מאד על המצב הנפשי

      וגורם לאדם להרגיש שברירי, שהרי

      כפשע היה בינו ובין המוות.

      ובכל זאת, אני בטוחה שתמצא בך את הכוחות

      להמשיך ולהתמודד ולהחלים החלמה מלאה

      ותדע שהשבריריות הזאת היא מדומה בלבד

      ואתה מסוגל להמשיך לתפקד.

      מאחלת לך בריאות טובה ורוב אושר,

      טלי*

        9/5/09 11:38:

      זה נכון, אתה לא בשליטה- מסתבר,

      אבל בדרך הנכונה- גם מסתבר...צוחק

      אז- הרפה, תן לגוף לעשות את מה שהוא מבין,

      ותהנה מכל רגע קטן מעתה ואילך!

      תרגיש טוב, רק אושר ובריאות!

      שלך, דנה.

        9/5/09 11:11:

      שמוליק יקר,

      מאחר ועברת משהו שונה

      לוקח לגוף זמן

      וכל אחד בזמן שלו,

      זה חשוב שבזמן אמת אתה בודק את עצמך ומיד,

      המשך בקצב שלך

      והמון החלמה וחיבוק ענק!


       


      שמוליק, אתה בדיאלוג ישיר ופתוח עם הגוף שלך,

      וכנראה לא תמיד הוא אומר לך את מה שאתה רוצה

      לשמוע, וזה לא תמיד נעים...

      מבינה מאוד שמי שאוהב ורגיל לשלוט במצב

      קשה לו לקבל ש"מישהו" או "משהו" אחר מנהל

      אותו , והמצבים האלה בהם הגוף מחליט עבורנו הם

      שיעור קשה מאוד, לעיתים.

      מבינה אותך מאוד ושואלת את עצמי הרבה

      מה אפשר ללמוד מזה... 

        9/5/09 10:54:
      שמוליק יקר, אף שלא יצא לי להגיב להודעותיך עד כה, אני חשה אותך מרחוק. (זו אני.. כזו). מה שרוצה לומר לך בפשטות, זה שעברת טראומה. :( היא גרמה לך לתהפוכות גופנפש - וכעת אתה עובר את העיבוד של מה שהמאורע הזה עשה לך ולא מבחינה אחת. אומרים הרי שעד שאדם אינו עובר ניעור הוא מקבל דברים טובים שונים בחייו אף כמובנים מאליהם אפילו סדר העדיפויות ביחס לענינים. קח לך את כל הזמן והשלווה שבעולם על מנת לשוב אל עצמך. או קי? (כ"כ טבעי הוא שהתקדמות אינה תנועה רציפה וישרה, למעשה בשום דבר בחיים, ונסיגה אינה עדות לכלום. יש שלושה צעדים קדימה וצעד אחר לאחור, והיא רק גורמת לך להתהפכויות בגלל שהיא נוגעת בפצע פתוח, תרתי משמע). שולחת לך חיבוק הכייי חם שבעולם, אינסוף חיזוקים, ואתה תהיה בסדר. חושבת שאתה מבין ויודע זאת, דליה * המודעות לחולשה שלנו היא חלק בלתי נפרד מן הכוח שלנו לחוות את הקיום באופן אמיתי!
        9/5/09 10:50:
      הכל זה שלבים ומעברים - הקשב לגוף הוא יגיד לך מתי הוא מוכן לעבור שלב
        9/5/09 10:27:

      שמוליק חבר יקר,

      רגרסיה היא להבנתי חלק מתהליך ההחלמה. גם הפחד והחרדה, הרצון לבדוק הכל ומיד, הם חלק בלתי נפרד מתהליך זה. דבר אליו בחזרה, ענה לו: "או קי גוף, הבנתי שאתה מבקש להאיט את קצב", מנוחה, וחזרה הדרגתית לפעילות. חשובה יותר היא המגמה הכללית, האמונה ביכולותיך והאופטימיות. (:

        9/5/09 10:27:

      הגוף שלך מכוונן אותך אליו...

       

      זה השלב של ה - fine tuning

      אבל אתה קשוב לגופך,

      עצרת מיד,

      רצת לקופת חולים

      והיום שוב אתה נותן לגופך את המנוחה לה הוא זקוק.

       

      אתה מדבר על גופך,

      והוא מדבר אליך....

        9/5/09 10:24:


      שמוליק.

      אתה גיבור בעל כורחו .

      אינך ראשון ולבטח לא האחרון החוזה בשבריריות הגוף ובעוצמת הנפש .

      ודע לך.

      כל מה שאתה מתקשה לעשות היום סימן מובהק למה שעליך לעשות מחר  

      צא לדרך ודע לך

      גם כי אלך בגיא צלמוות שבטך  ומשענתך המה ינחמוני

      שבת שלום

      איציק

       

        9/5/09 10:22:

      אתה מקרין עוצמה ! והרבה כח ,תמשיך כך אתה בדרך הנכונה .

       

      שיקום אחרי חדירה לגופינו (מניסיון) דורש עוצמה נפשית ואתה נראה

       

      במקום הנכון - תמשיך כך זה או טו טו ..........

       

      שבת שלום ! מוטי

        9/5/09 10:14:

      ברגעים כאלה מומלץ לעשות Zoom-out ולהסתכל על התמונה הכוללת: אתה בסדר, קיבלת מתנה והזדמנות מדהימה לשיפור החיים שלך ובגדול אתה מתקדם ומשתפר. המשך כך!

       

        9/5/09 10:04:
      שמח לשמוע שהכל תקין ובמסלול השתפרות


      אני הראשונה שמגיבה?

      כבוד!

      השיר שידר אלי רכות טובה

      ומי שרך אינו נשבר הוא יכול אולי להתכופף.

       

      באהבה

      חני

       

      פרופיל

      שמוליק מרחב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הבלוג שהכי מרגש אותי בקפה, תנחשו למה...

      לנהל את עצמנו ולנהל ארגונים

      סביבה ונושאים ירוקים

      שאלה של ניהול: מאמרי ניהול אישי

      לינקים רלוונטיים