והנה בשיטוטי הבוקר במרחבי UTUBE הקסום

מצאתי, באילו במקרה, שיר של שלמה ארצי שלא הכרתי. החיים.

החיים, הם לקחו אותי לכל מקום איתם,

בחנות התקליטים הם היו לי שיר קטן...

וישר מתחבר לי השיר למחשבות שליוו אותי אתמול,

על משמעות החיים,

על איך אני לוקחת הכל מגיל צעיר, יותר מדי ברצינות,

על המחשבה המטרידה משהו,

שתמיד הייתי

מבוגרת בגוף של ילדה

והיום

אני ילדה בגוף של מבוגרת....

סוף סוף מרשה לעצמי לומר ולעשות דברים בספונטניות

סתם, כי אני רוצה.

סוף סוף, התשובה ללמה היא ככה....

בלי להסתבך בתשובות משכילות ומושכלות.

קודם כל אני.

החיים מה לעשות איתם, שאלתי, לא ענית....

סוף הקיץ, אני עוד לא יודע כלום.

ככל שיש לי יותר תשובות,

ככל שאני יותר לומדת ויודעת,

יש לי הרבה פחות סימני קריאה

והרבה יותר סימני שאלה.

החיים לקחו אותי לכל מקום איתם

והיום אני לוקחת איתי - אותם.

מתנועעת בהרבה יותר חופשיות, מעמיקה את 

השקט הפנימי שכבר נמצא.

בין אלפי מכוניות, שם חיפשתי גאולה

ורק את רצית להיות ציפור חופשית.

רציתי להיות ציפור חופשית,

הנה אני כזאת, היום אני מחפשת ציפור חופשיה

ממין זכר לחיות יחד, כזוג יונים.

הערסל החדש שחיברתי אתמול בין העצים

הוא זוגי. הכי גדול שיש.

סוחב עד 150 קילו ביחד.

אני מביאה איתי קצת פחות מ-60,

הוא יכול להביא איתו עד 90 נוספים..

.

הסבלנות לקבל את עצמי,

להיות אחר ועוד כמה תשובות כמו תתגבר

החיים,

גם גאונים לא ידעו לחיות אותם

זה גדול עלי

להתנהל ככה בעולם, כמו שאני מתנהלת היום,

נכון בשבילי. זה רגוע עבורי,

ככה אני רוצה. ככה מתאים לי.

בקרוב הוא יגיע, בדיוק

בזמן הנכון, ברגע הנכון,

למלא את המקום שלו בערסל,

יסיר את נעליו אצלי,

יכנס למיטתי וירדם בה כל לילה.

נהייה מליונרים של אהבה

ולא ליום אחד.

עוד 1475 כוכבים

ו-27 ימים.

אנחנו עומדים ביעדים

ונצליח במשימה

כי אנחנו אלופים ואנחנו קבוצה....