סוף השבוע הזה עמד בסימן שיחות על משקאות של כוסיות מול משקאות של גברים אמיתיים. אני לגמרי מתחילה לדבר את השפה. למעשה זה די קל: כמו כל מה שקשור לגבריות, פשוט צריך להתקיף, ובדרך כלל תפגעי. א' א', למשל, התפלץ כשהזמין סמבוקה ושאלתי אותו אם לא עדיף לצאת מהארון לגמרי ולהזמין מידורי סאוור. הוא טען שטוני סופרנו שותה סמבוקה, ואני טענתי שזה אחרת כשאתה הורג אנשים למחייתך.

חוץ מזה, קיבלתי עוד הדגמה לאיך אמא שלי נקרעת בין דרישות ההורות הבורגנית לבין סטנדרטי השתיינות הרומניים המחמירים:

אמא: "אז את לא רוצה שום דבר מחו"ל?"

אני: "אה, רגע, שכחתי את הדיוטי פרי. תביאי לי וויסקי, כמו פעם שעברה?"

אמא: "אני לא יכולה לקנות לך וויסקי כל פעם. את ילדה קטנה. זה לא חינוכי".

אני: "טוב".

אמא: "טוב".

אני: "טוב".

אמא: "טוב. איזה וויסקי?"

אני: "שיבאס".

אמא: "..."

אני: "מה?"

אמא: "זה כמו לשתות מים! את בטוחה שאת לא רוצה ג'ק דניאלס?"

היה גם קטע מדאיג עם חושת אזבסט קטנה על גג של בניין שמישהו קרא לה "דירת גג" ומציע להשכיר אותה בסכום אסטרונומי, אבל לא נרחיב בנושא. אני מנסה לא להיות אחת מהאנשים האלה שמספרים סיפורי זוועה ממסע חיפוש הדירה. זה נורא חוזר על עצמו.