פרק 13 

איציק ורוני עובדים על מכונית במוסך.

"אתה מבין את הקטע? אני חושב כל הזמן על מישהי שלא רוצה אותי, בינתיים אני יוצא עם אורנה הנימפומנית" רוני מביט עלי כאילו נפלתי מהירח  "נו זאת עם הפיאסטה שעשתה רושם על ההורים שלי!!! גומר איתה את הסיפור ונכנס לרומן חדש עם השותפה שלי. מי חשב עליה בכלל?!"

"עם מי, עם סיגל?" שאל רוני ופקח את עיניו לרווחה כאילו לא מאמין .

"כן, סיגל. לא תאמין, יצאנו אתמול, ממש בחורה פצצות"

"נו ו." התעניין רוני בהמשך.

"נו, וזהו. היא אמרה שאני מוצא חן בעיניה, אבל אני לא מתחיל איתה"

"אז תתחיל איתה"

"אז אני מתחיל"

"ומה עם ההיא? איך קוראים לה? גלית?"

"מה איתה, היא נתקה את הטלפון, אני כבר לא חושב עליה"

"אז אתה יוצא עם סיגל! סחתיין יא איציק , היא באמת בחורה טובה" אמר רוני שהכיר את סיגל.

"איך לא חשבתי עליה קודם אה?!" אמרתי וחייכתי בסיפוק.

"ככה זה, כשיש משהו מתחת לידיים, לא מתייחסים" הסכים איתי רוני ושלף את הסטרטר מהמנוע של המכונית והוסיף באותה נשימה "מה אתה אומר, נחליף לו ת'סטרטר?"

"אולי כדאי לבדוק אותו, אולי צריך רק תיקון קל" אמרתי כי ריחמתי על בעל הרכב.

"עזוב אותך משטויות, נחליף וזהו" אמר רוני ונכנס למחסן............

זוכרים את תורת הקבלה? בחורות, תנו לנו לקבל בחורות. זה כל העניין וזה מה שיש לנו בראש. ההיא ככה וזאת ככה. בסופו של דבר, כולן אותו הדבר, רק עם שינויים קלים במראה ובהתנהגות וזה מה שעושה את כל ההבדל. סיגל באמת בחורה טובה. אין לי הרבה זמן לחשוב. צריך לגמור את העבודה על הרכב הזה. רוני יוצא מהמחסן עם סטרטר משופץ ביד "אחלה סטרטר" הוא צועק בקול, בכדי שהלקוח ישמע. אחרי שהביט לכיוון המשרד, הוא ניגש אל הרכב, פנה אלי ואמר:

"אתה יודע, תמיד חשבתי שהשותפה שלך קצת סנובית. אתה מבין למה אני מתכוון? יעני עם האף למעלה. כלומר, שלא תבין לא נכון, היא חמודה, אבל היא לא תמיד מדברת ונראה כאילו היא לא מתקשרת עם כל אחד"

"זה בדיוק מה שאני צריך, אחת שיודעת מתי לדבר והכי חשוב, מתי לשתוק" אמרתי בחיוך.

"זהו! הכי חשוב זה שתשתוק... כשהן לומדות לדבר מתחילות הצרות" אמר רוני כידען גדול.

צופר עצבני הפריע לשיחה.

"תצפצף חזק יותר, לא שומעים!!" צעק רוני לעבר הרכב שעמד בחוץ.

"איפה איציק?" שאלה בעלת הרכב.

"אני כאן!!" עניתי בלי להוציא את הראש מהמנוע.

"איפה ?" שאלה הבחורה.

"כאן" אמרתי והוצאתי את הראש. "הו, אורנה!! מה המצב?" שאלתי כשזיהיתי אותה עומדת לידי.

"בסדר. מה אתך?" שאלה הנימפומנית.

"השבח לאל בורא עולם!! מה אצלך?" עניתי ושאלתי, כיאה למכונאי וותיק המאמין בנסים.

"אצלי הכל בסדר. אתה מתפנה בשבילי לשניה?" שאלה האקסית.

"כן, מיד" עניתי ויצאתי מתא המנוע, רחצתי וניגבתי ידיים והעמדתי מים בקומקום.

"אני רוצה להזמין אותך לצאת איתי" אמרה אורנה בחיוך ממזרי.

"אותי?? אבל..... "

"אל תיבהל, אני יודעת שגמרנו עם הקשר בינינו, אני רוצה להכיר לך מישהי חמודה" ענתה אורנה בלי למחוק את חיוכה מהפרצוף.

"יעני, מעבירה אותי יד" עניתי ספק ברצינות ספק בצחוק.

"כן, אתה תהיה יד שניה, אבל במצב מעולה עם קילומטרז' נמוך" ענתה אורנה בשפת המכונאים.

"למה את חושבת שאת יד ראשונה?" עניתי כנעלב.

"מה, לא??" שאלה אורנה בקריצה.

"או-קי, אני יד ראשונה. רימו אותך מותק. לפני זה הייתי בהשכרה".

"השכרה, חברה, לא משנה. העיקר שאין פגיעה בשסי". החזירה לי אורנה באותה המטבע.

"מי זאת הבחורה? ראיתי אותה פעם?" שאלתי כי מדי פעם הייתה אורנה סוחבת איתה חברה למוסך.

"לא לא, היא לא הייתה כאן אף פעם. אבל יכול מאוד להיות שאתה מכיר אותה, בכל אופן היא מכירה אותך. היא גם ביקשה שאביא אותך הערב" ענתה אורנה בצורה עניינית.

"יענו, נהיה שלישיה!!" קבעתי בחיוך שאומר הכל. כי אם כבר נימפומנית אז שיהיה מעניין.   

"יוסף בעל החלומות לא היה חושב על סטייה כזאת" ענתה אורנה בחיוך והוסיפה: "אני בסך הכל רוצה לשדך בינכם. ילך?! ילך. לא?! אז לא..

"את לא רוצה להגיד לי שאת תישארי לבד" אמרתי כי רציתי לדעת.

"אל תדאג לי חמוד, יש עוד מליון בחורים בשוק" ענתה אורנה בכדי שלא יישארו לי ספקות בעניין.

"אני מצטער מותק, אני לא יכול לבוא הערב" עניתי כי נזכרתי בסיגל.

"למה, מה יש לך לעשות?" שאלה אורנה באכזבה.

"כלום!! פשוט אין לי כוח לצאת היום" עניתי בלי לגלות את הקלפים שבידי.

"אתה סתם נקניק, אם אתה לא בא!! קבעה אורנה נחרצות.

"עזבי, נקבע לפעם אחרת" הבטחתי בתקווה שהכל יישאר פתוח.

"איך שאתה רוצה. במקרה ותתחרט, אתה יודע את מספר הטלפון שלי. אם אתה לא תופס אותי, אז אני נמצאת עם החברה שלי במועדון של האוניברסיטה. כדאי לך לבוא" אמרה אורנה ועזרה לי להשאיר את העניין כמו שהוא.

"אתה בחור מבוקש. מכוער ומבוקש. מי היה מאמין? היא לא מוכנה לוותר עליך!! כנראה שאתה כלי!! קודם היא, אחר כך החברה שלה, אחר כך לחברה של החברה שלה, בוא נפתח עסק" אמר רוני אחרי שאורנה נסעה.

"אתה רואה מה זה?! אין להן בושה בפנים שלהן, הבחורות האלה" אמרתי כדון ג'ואן אמיתי.

"סחה על הפנטזיות, בוא נגמור לעבוד, מאוחר. בעל הבית לא משלם שעות נוספות". צעק רוני והמשיך בעבודתו.

סיימנו את העבודה בשש. הגעתי לדירה, הכל חשוך. על המקרר תלוי פתק ורוד עליו כתוב בכתב יד: 'נסעתי לאימא שלי, נתראה מחר, סיגל'. דפקה לי את הערב. חבל שסירבתי לאורנה. מעניין מי זאת החברה שלה שמכירה אותי. עשיתי לעצמי סלט גדול וחביתה. אחר כך נכנסתי להתקלח וישבתי בסלון. משעמם. נכנסתי לחדר שלי והדלקתי את הטלביזיה. אין מה לראות ואין מה לעשות. אולי כדאי שאתקשר לאורנה, מה כבר יכול להיות? לא חבל לשרוף ערב על סתם? אני מרים את הטלפון ומחייג לאורנה. אולי ממנה תבוא הישועה. היא לא עונה. השעון שעל הקיר מגלה לי שהשעה כבר עשר בלילה. אולי כדאי שאלך לבד!? לאאא, לא כדאי. אתקשר לרוני. לא הייתי צריך לשכנע את רוני שיבוא איתי. 'אני בא!! אתה תלך על ההיא ואני אלך על אורנה' אמר בהתלהבות בשעה עשר ארבעים וחמש, אספתי את רוני מביתו, לכיוון האוניברסיטה. המכונית

האמריקאית שלי שטה על הכביש המהיר. בטייפ קסטה של יורם  ועל ידי יושב רוני שמזייף את הפזמון החוזר 'קחי את גופי, בואי נא אלי / את נשמתי קחי את חיי..............     

המשך יבוא....