כותרות TheMarker >
    ';

    בלוגון

    ארכיון

    jam

    55 תגובות   יום ראשון, 10/5/09, 10:04

    JAM

    אני באה לטרמינל בבן- גוריון בליווי הכלב המדהים שלנו לוקי- גולדן לבן וכל כך יפה שתוך רגע כל הדיילות המקסימות  מלטפות אותו "איזה מאמי, איזה חמוד, כמה הוא יפה," פעם אפילו שידרגו אותי לביזנס בזכותו, הוא תמיד רק מלווה, לא טס, רץ קשור לרצועה הארוכה וזנב המניפה שלו מתנפנף בשמחה,  משתקף ברצפת השיש המבהיקה, הכול נקי. ואני כל פעם - רואה בעיני רוחי על המרצפות, שברי זכוכית וריבה אדומה כהה.

    אני בת 16.  שלחו אותי ללמוד אנגלית בוויטינגהם קולג'  בברייטון באנגליה. זה היה אז אופנתי בתל-אביב.לא זוכרת אם למדתי ברצינות אבל האנגלית שלי בטח  השתפרה..קניתי לי את הנעליים הראשונות עם קצת עקב מעור נחש ושפיץ עשיתי הכרה עם דאודוראנט ועם "מארס" החטיף עם קרם השוקולד והקרמל הנמסים בפה עם כל נגיסה. זוכרת את חוף הים עם הפיר והמשחקים את כל התלמידים שבאו מפרס של השאח, את משחקי הקלפים. איני זוכרת כמה זמן הקורס נמשך אבל הגיע הזמן לחזור הביתה. קניתי מתנות קטנות לכל בני המשפחה. אני כבר יושבת במטוס- ממריאים-אוי – מה יהיה? שכחתי לקנות לאבא שלי מתנה! מה לעשות? הוא תמיד מביא מתנות מכל העולם. מה שהוא כל כך אוהב זו ריבת האוכמניות הרוסית שהיה אוכל אותה בכפית. את זה הייתי צריכה לקנות. צנצנת, לא קטנה מידי, לא גדולה מידי. אבא יבוא לאסוף אותי בטרמינל בלוד, ומה אני אגיד?

    "אתה לא מתאר לך מה קרה לי בטרמינל בלונדון! קניתי לך את הריבה הרוסית שאתה אוהב, המיוחדת עם החמוציות(קלוקבה), וכדי שלא תתקלקל במזוודה החזקתי אותה ביד, והנה בתור בשדה בלונדון מישהו דחף אותי, נפלתי, הצנצנת נשברה, כל הריבה נשפכה על הרצפה, ואני עם נעלי העקב החדשות שלי, עקב קטנטן כמו שאתה יכול לראות, החלקתי על הריבה ונפלתי על הרצפה כשהחצאית פליסה  שלי בדוגמא של "הנסיך מווילס" התלכלכה . עזרו לי לקום, לקחו אותי לשירותים לשטוף את החצאית, מזל שהיו אלה קפלים שחוזרים לעצמם מיד. כל הקהל שם ריחם עלי וקראו למנקים לאסוף את הזכוכיות ולאסוף את הריבה, היה כזהmess ! "

    אבא לא חשד.

     במשך השנים, עבר הסיפור מפה לאוזן בין בני המשפחה והחברים של הורי ושלי:"תשמעו מה קרה לילדה כשחזרה מאנגליה" גם אני שמעתי אותו כל כך הרבה פעמים עד שהפך לעובדה היסטורית ונכנס לארכיון הזיכרונות המשפחתי, מפרנס את הילת השלומיאליות שלי אבל גם את העובדה שלא שכחתי לקנות לאבא מתנה. זיכרון שתול. אני רואה אותו עד היום כמו סרט.

    לפני כמה זמן חזר אחד מילדי מחו"ל,חיבקתי אותו, וראיתי  מול עיני את פניו של אבי כשהיה מספר על המתנה שקיבל ממני...

    הצילום  הראשון היפה של לוקי על ידי בני יונתן.
    דרג את התוכן:

      תגובות (55)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/7/09 11:29:

      מסתבר שתמיד היה לך דמיון ותמיד ידעת לספר סיפור בצורה משכנעת, כך שהפרטים ממש קופצים מן הדף ונכנסים ללא קושי למיתולוגיה המשפחתית.מי יכול לומר שלא הבאת לאבא שלך מתנה מחו"ל? לאבא שלך יש מזל, שהרוויח סיפור כ"כ יפה. מה זה לעומת צנצנצת ריבה, שגם אם אוכלים אותה בכפית קטנה, נגמרת.
        17/5/09 09:34:

      עד כמה מצבים "קטנים"בחיים נישארים כסיפור משמעותי לכל החיים.

      זה שאנו חושבים על אנשים יקרים חשוב לפעמים יותר מ"מתנה".

      וכן שעמדת שם וחיכית לבנך(וזה החלק שהכי אהבתי)רק חיכית לראותו....ולא יותר,אבא שלך בטוח הרגיש כך גם...

      מקסים ה"שזירה בחיים"

      יום טוב ושבוע ניפלא ונשיקה לגולדן מ א ל ף

        15/5/09 09:30:

      צטט: נתי55 2009-05-15 09:02:25


      הסיפור חכם ומעלה חיוך

      הגולדן יפהפה

      והתובנות -

      אויויי... כמה נכון ;-)

       

      *

      תודה שהצטרפת וקראתנשיקה

       

        15/5/09 09:02:


      הסיפור חכם ומעלה חיוך

      הגולדן יפהפה

      והתובנות -

      אויויי... כמה נכון ;-)

       

      *

        14/5/09 18:48:

      צטט: רוקדת עם הרוח 2009-05-14 13:15:55

      איך אומרים אצל הפולנים - העיקר הכוונה....

       

      ראי איזה מיתוס יצרת עם אותו זיכרון מפוברק - והרי כן רצית לקנות מתנה, ואולי אכן הצנצנת היתה נשברת כמו בסיפור שלך.

       

      הגולדן מקסים וגם הסיפור 

       

      נכון-הכוונה היתה טובה וגם התוצאה-הוא מאוד שמח!

        14/5/09 13:15:

      איך אומרים אצל הפולנים - העיקר הכוונה....

       

      ראי איזה מיתוס יצרת עם אותו זיכרון מפוברק - והרי כן רצית לקנות מתנה, ואולי אכן הצנצנת היתה נשברת כמו בסיפור שלך.

       

      הגולדן מקסים וגם הסיפור 

        13/5/09 18:10:

      צטט: naomi P 2009-05-13 16:08:28

      *לך באהבה

       

      ***

        13/5/09 16:08:
      *לך באהבה
        13/5/09 09:14:

      צטט: משה איש אהבה 2009-05-13 09:11:08

      סיפור יפה ומקסים העלית, מככב באהבה.

       

       

      ברוך שובך ותודה
        13/5/09 09:11:
      סיפור יפה ומקסים העלית, מככב באהבה.
        13/5/09 07:46:

      צטט: קורע ברך 2009-05-13 07:26:41


      שמעתי שביפן יש מנהג הפוך.

      מי שנוסע לחו"ל מקבל מתנות.

       

      למי שאוהב לקנות מתנות גם זה טוב!

        13/5/09 07:26:


      שמעתי שביפן יש מנהג הפוך.

      מי שנוסע לחו"ל מקבל מתנות.

        13/5/09 07:08:

      צטט: ug511 2009-05-13 01:02:12


      כשאני רואה כלב אני קצת מאבדת את הצפון לי יש שני כלבי בוקסר .

      וכמו שנאמר כלבים וילדים תמיד גונבים את ההצגה .

      סיפור מדהים ושקר כזה נקרא שקר לבן הוא לא נחשב .

      אילנית

      ממש שמחתי על מה שכתבת-על הכלבים ועל הסיפור-תודה

       

        13/5/09 01:02:


      כשאני רואה כלב אני קצת מאבדת את הצפון לי יש שני כלבי בוקסר .

      וכמו שנאמר כלבים וילדים תמיד גונבים את ההצגה .

      סיפור מדהים ושקר כזה נקרא שקר לבן הוא לא נחשב .

      אילנית

        12/5/09 16:00:

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-05-12 15:32:41

      כל כך אמיתי שאני מאמין שקנית אבל פשוט שכחת שכך :)

       

      מי שלא בילף או אפילו שיקר לא יודע מהו הסמן הימני ביושרה

      ולכן לא התישר מאז ילדותו ונשאר שקרן בלתי נלאה, לדעתי.

       

      מאד אהבתי את הפשטות האמיתית, ואבא (לא קורא) כאן וגאה בך תמיד !  

      אלה מסעות ילדות. תודה

       

        12/5/09 15:32:

      כל כך אמיתי שאני מאמין שקנית אבל פשוט שכחת שכך :)

       

      מי שלא בילף או אפילו שיקר לא יודע מהו הסמן הימני ביושרה

      ולכן לא התישר מאז ילדותו ונשאר שקרן בלתי נלאה, לדעתי.

       

      מאד אהבתי את הפשטות האמיתית, ואבא (לא קורא) כאן וגאה בך תמיד !  

        11/5/09 22:41:

      צטט: תמר מייק לאופר 2009-05-11 22:15:37


      איזה סיפור ילדות..יפה כתבת.. והכלב כוכב.

       

      תמר

       תודה-גם בשם לוקי...

       

        11/5/09 22:15:


      איזה סיפור ילדות..יפה כתבת.. והכלב כוכב.

       

      תמר

        11/5/09 09:03:

      צטט: forte nina 2009-05-10 10:54:49

      בטח קניתי את המתנה כשמרקורי היה בנסיגהלשון בחוץקריצה

      מדי פעם הפלנטותדורשות "מס זבח" ,אולי מרקורי אוהב ריבת אוכמניות

      או אוהב להתנסות מדי פעם במאכלים חדשים.מה כברהוא אכל בימי המיתולוגיה היוונית?נבוךצעקה

      כתוב פיוטי!

       

       שגעון!

        11/5/09 07:11:

      צטט: rebekart 2009-05-11 06:12:42


      לא לאכזב את האבא...נוגע ללב

       

       רק לראות אתה החיוך כשראה את התמונה הנוספת!

        11/5/09 07:10:

      צטט: kiwichap 2009-05-10 23:50:50

      Beautiful story.

      Brings to life all those memories of traveling abroad and dreading the minute of return, with everyone expecting presents.

       

      And your dog is absolutely lovely too.  I'd bump you up to business-class any time !!צוחק

       

       שמחה שהבנת אותי

       

        11/5/09 06:12:

      לא לאכזב את האבא...נוגע ללב
        10/5/09 23:50:

      Beautiful story.

      Brings to life all those memories of traveling abroad and dreading the minute of return, with everyone expecting presents.

       

      And your dog is absolutely lovely too.  I'd bump you up to business-class any time !!צוחק

       

        10/5/09 22:04:
      הסתכלתי שוב על הבלוג שלי והחלטתי בכל זאת להחזיר בנוסף את התמונה הקודמת של לוקי בטרמינל כי זה התאים לי. אז עכשיו יש 2 לוקים אחד מחמיא ואחד מתאים לסיפור.
        10/5/09 21:53:

      צטט: צפל 2009-05-10 15:21:59


      לולו שלי היתה מוצאת משהו לאכול אפילו על רצפת הטרמינל.

       

      למה צריך להביא מתנות מחו"ל? לך ולזוגתי הפתרונים........

       

       פשוט אוהבת להביא מתנות...באמת אתה צודק לא צריך וזה מה שעושה הדור הצעיר

        10/5/09 21:48:
      האמת היא שבעלי ראה הערב איזה תמונה של לוקי שמתי באתר, והוא ממש נעלב, איך יכולתי לשים תמונה כל כך לא מחמיאה שלו, כל נסיונותי להסביר שזו התמונה היחידה שהיתה לי בטרמינל לא הועילו, אז בשביל שלום בית וגם בשביל שתראו באמת איך לוקי נראה החלפתי את התמונה.אני מקווה שעכשיו אתם באמת מתפעלים!
        10/5/09 20:51:

      שונא מתנות יחיה:)
        10/5/09 20:41:

      צטט: ברייקי 2009-05-10 19:51:46


      לדניאלה היקרה!

       

      סיפור בטעם של ריבת אוכמניות.*

       

      תודה לך

       

      אסתר

       

       סוף סוף מצאתי הערב בשיעור התעמלות חברה שתרגמה לי את המילה קלוקבה מרוסית והנה זה חמוציות ולא אוכמניות אז אני מיד מתקנת!

        10/5/09 20:37:


      דניאלה, הכוכב הוא לא על הסיפור (היפה) וגם לא על הגולדן (המדהים)

      אלא על האומץ

      .

      לספר.

        10/5/09 19:59:

      כתיבה יפה
        10/5/09 19:52:

      מקסים ונוגע ללב . רגוע
        10/5/09 19:51:


      לדניאלה היקרה!

       

      סיפור בטעם של ריבת אוכמניות.*

       

      תודה לך

       

      אסתר

        10/5/09 18:58:

      צטט: halinka 2009-05-10 18:07:21

      דניאלה, כל הכבוד על היכולת להמציא סיפור מקסים שכזה, רק על זה הגיע לך נשירה ממנו! והכלבה? מקסימה, מסרי לה ליטוף ממני.

      תודה יקירה ו*

      לאה

       

       זה כלב, זה כלב!

        10/5/09 18:07:

      דניאלה, כל הכבוד על היכולת להמציא סיפור מקסים שכזה, רק על זה הגיע לך נשירה ממנו! והכלבה? מקסימה, מסרי לה ליטוף ממני.

      תודה יקירה ו*

      לאה

        10/5/09 15:21:


      לולו שלי היתה מוצאת משהו לאכול אפילו על רצפת הטרמינל.

       

      למה צריך להביא מתנות מחו"ל? לך ולזוגתי הפתרונים........

        10/5/09 15:21:

      דניאלה,

      לאחר התלבטות קשה בין הפוסט לתמונה,

      ---

      החלטתי שלפוסט מושקע מגיע קודם!!! * צוחק

        10/5/09 14:03:


      סיפור רב חן ויופי .

      אני מאמינה שכל אדם עובר חוויה דומה / אחרת  *

        10/5/09 13:56:

      סיפור בטעם של ריבה
        10/5/09 13:35:

      מקסים כתבת

      יום נפלא

       

        10/5/09 13:32:

      אני לא יודעת מה זה קלוקבה .. 

      נראה לי שאבא שלך שמח הרבה יותר על סיפור המתנה,

      מאשר על המתנה עצמה אם היה מקבל אותה.

      בכלל, סיפור שווה יותר מאלף צנצנות ריבה. 

        10/5/09 12:44:

      צטט: האדם הקד המון 2009-05-10 12:42:51


      סיפור מקסים ונוגע.

       

      היום אפשר להשיג כמעט כל ריבה בארץ.

       

      יופי טופי.

       

      צעקה

       

       האמת שאני לא בטוחה שאלה אוכמניות ברוסית קוראים לזה "קלוקבה" לא יודעת את התירגום המדויק אם מישהו יודע אנא כיתבו לי

        10/5/09 12:42:


      סיפור מקסים ונוגע.

       

      היום אפשר להשיג כמעט כל ריבה בארץ.

       

      יופי טופי.

       

      צעקה

        10/5/09 12:17:

      צטט: סטודיו אמן 2009-05-10 12:13:38


      מהכלב לדיילות ועד לילדות וצנצנת הריבה... איזה סיפור נפלא של זיכרון אסוציאציות ומיטונומיות..

       

      תודה,

       

      אנטון

       תודה שהקדשת לי מזמנך

       

        10/5/09 12:13:


      מהכלב לדיילות ועד לילדות וצנצנת הריבה... איזה סיפור נפלא של זיכרון אסוציאציות ומיטונומיות..

       

      תודה,

       

      אנטון

        10/5/09 12:05:

      צטט: נוצה לבנה 2009-05-10 11:38:06

      פתאום גם לי התחיל להציק

      המצפון על שובבות של ילדות

      כל כך מאמינים, שהכל הופך למציאות.

      מקסים........חיוך

       

       

      ואולי מה שחשוב הוא לשמח את האחר גם עם משהו "דימיוני" מה דעתך?
        10/5/09 12:02:

      צטט: ד-ארט 2009-05-10 11:47:11

      צטט: d.double you 2009-05-10 10:46:51

      צטט: ד-ארט 2009-05-10 10:42:52


      וואו, בחיים לא היה לי אומץ להמציא ככה אליבי, והגולדן מקסים.

       פעם אטייל איתו עד לשכונה שלך-והאומץ? אולי מרוב פחד! תודה על הכוכב.נראה אם יתקבל בתחרות סיפורים על הטרמינל של בריטיש ארוויז המפורסם פה באתר

       

      אפשר לעשות מפגש כלבים (אם כי לרוב אין לי מושג ירוק איזה כלב יסתדר עם הכלבה שלי ואיזה לא). דרך אגב, אנחנו מטיילות הרבה פעמים לפארק שקרוב אליך.

      ושאלה מעשית - לאן מטיסים כלב? האם זה מסובך? אני החלטתי לא לטוס בקרוב לשום מקום בגלל שהכלבה שלי כל כך תלותית, אבל אם אפשר לקחת אותה בקלות, אז אולי אחשוב על זה שוב.

       

       לא הטסנו אותו אף פעם הוא רק מלווה את כולם ואחר כך הולך לקיטנה שלו בצור הדסה או לילדים.

        10/5/09 11:50:

      שיכתוב ההיסטוריה- הלכה למעשה.

       

      ככה גם נכתבים מיתוסים, ש: לך ותפריח אותם מאוחר יותר...

        10/5/09 11:47:

      צטט: d.double you 2009-05-10 10:46:51

      צטט: ד-ארט 2009-05-10 10:42:52


      וואו, בחיים לא היה לי אומץ להמציא ככה אליבי, והגולדן מקסים.

       פעם אטייל איתו עד לשכונה שלך-והאומץ? אולי מרוב פחד! תודה על הכוכב.נראה אם יתקבל בתחרות סיפורים על הטרמינל של בריטיש ארוויז המפורסם פה באתר

       

      אפשר לעשות מפגש כלבים (אם כי לרוב אין לי מושג ירוק איזה כלב יסתדר עם הכלבה שלי ואיזה לא). דרך אגב, אנחנו מטיילות הרבה פעמים לפארק שקרוב אליך.

      ושאלה מעשית - לאן מטיסים כלב? האם זה מסובך? אני החלטתי לא לטוס בקרוב לשום מקום בגלל שהכלבה שלי כל כך תלותית, אבל אם אפשר לקחת אותה בקלות, אז אולי אחשוב על זה שוב.

       

        10/5/09 11:38:

      פתאום גם לי התחיל להציק

      המצפון על שובבות של ילדות

      כל כך מאמינים, שהכל הופך למציאות.

      מקסים........חיוך

        10/5/09 11:36:

      צטט: sari10 2009-05-10 11:30:54

      איזה סיפור יפה, דניאלה!

      ---

      וגם התמונה של הנשים מקסימה.

      ---

      לא יודעת מה לככב קודם . . .צוחק

      ---

      בינתיים במילא ממתינה לחלוקה,

      אז אולי אעשה "אן דן דינו" חיוך

       

       אין כמוך!!!!

        10/5/09 11:30:

      איזה סיפור יפה, דניאלה!

      ---

      וגם התמונה של הנשים מקסימה.

      ---

      לא יודעת מה לככב קודם . . .צוחק

      ---

      בינתיים במילא ממתינה לחלוקה,

      אז אולי אעשה "אן דן דינו" חיוך

        10/5/09 10:56:

      צטט: forte nina 2009-05-10 10:54:49

      בטח קניתי את המתנה כשמרקורי היה בנסיגהלשון בחוץקריצה

      מדי פעם הפלנטותדורשות "מס זבח" ,אולי מרקורי אוהב ריבת אוכמניות

      או אוהב להתנסות מדי פעם במאכלים חדשים.מה כברהוא אכל בימי המיתולוגיה היוונית?נבוךצעקה

      כתוב פיוטי!

       

       תודה תודה תודה

        10/5/09 10:54:

      בטח קניתי את המתנה כשמרקורי היה בנסיגהלשון בחוץקריצה

      מדי פעם הפלנטותדורשות "מס זבח" ,אולי מרקורי אוהב ריבת אוכמניות

      או אוהב להתנסות מדי פעם במאכלים חדשים.מה כברהוא אכל בימי המיתולוגיה היוונית?נבוךצעקה

      כתוב פיוטי!

        10/5/09 10:46:

      צטט: ד-ארט 2009-05-10 10:42:52


      וואו, בחיים לא היה לי אומץ להמציא ככה אליבי, והגולדן מקסים.

       פעם אטייל איתו עד לשכונה שלך-והאומץ? אולי מרוב פחד! תודה על הכוכב.נראה אם יתקבל בתחרות סיפורים על הטרמינל של בריטיש ארוויז המפורסם פה באתר

       

        10/5/09 10:42:

      וואו, בחיים לא היה לי אומץ להמציא ככה אליבי, והגולדן מקסים.