ברדע שהנחתי על השולחן בעבודה את הדיסק ישר התנפלה עליו אחת מהעובדות ואמרה שהיא לא הכירה את הדיסק קודם אבל "שגר פגר" לא יוצא לה  מהראש

וככה הדיסק, לא נפרד ממך, שילוב פרוע של קברט מוזיקלי, פריטות עדינות על גיטרה אקוסטית לצד דיסטורשן חשמיל ומאיה דוניץ המעולה על הפסנתר מוסיפה נגיעות על הקלידים

 וכמובן הטקסטים- הסיבה שבגללה התכנסו פה, כל כך הרבה אהבה למוסיקה  הישנה והטובה, לנכסי צאן הברזל של המוסיקה הישראלית כמו "סע לאט" או "באב אל וואד" אבל תוך יציקה של ארס ישראלי  , רצון לצעוק על העולם בו אנחנו חיים, מבט על המציאות ובעיטה היישר לבטן הרכה של החלום הציוני, עם שורות מחץ כגון " אבל כמו שדרדסבא אומר- אם זה כחול ושקט זה בטח מוות עריסה" ציטוט שאני לא חושב שרבים  היו יכולים לשלב בשיר

וכמובן השילוב המופלא בין באב אל וואד, הערות של " זה שהטייס האוטומטי מזמן איננו זה נחשב תקלה" שמעיד יפה על התחושה של כולנו שאנחנו טסים ללא שליטה לעבר האבדון,  שיר על מצעד ש" בסוף יש טנדר עם בלונים שמוביל את הגופות" שמהלל את האידאלים של הצבא וההקרבה עבטור המולדת במקומות שאנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים בהם, זכיר לי את השירות אי שם בצפון שנלחמנו מול אויב בלתי נראה ולא הבנו למה, ורק סיסמאות חלולות של המפקדים בני ה-21 החזיקו אותנו שפויים (בקושי) ועוד פעם חשבון נפש נוקב

 שכול וכישלון, שני דברים שאנחנו טובים בהם, להנציח את השכול ולא לנסות  להבין מה הכישלון ולסיק מסקנות, לכעוס על כולם אבל לא לעשות דבר כדי לשנות את המציאות, להגיד שלא יעלה על הדעת אבל לדעת שאתה רק בורג קטן כנגד המכונה המשומנת, או בקיצור לתת תרוצים על כל דבר במקום להילחם עבור השינוי, הבילויים נלחמים בדרכם שלהם, ולמרות זאת עדיין משודרים בגלג"צ אבל בטח לא יזומנו להופיע על במת כוכב נולד או באירוע של האגודה למען החייל כי הם פונים לשכבה הדקיקה שרוצה להאמין שניתן לשנות על ידי מילים את המציאות האפרורית