כותרות TheMarker >
    ';

    מקדימים את אירופה

    העגל, הפרה והקולוסטרום

    7 תגובות   יום ראשון, 10/5/09, 11:26


    בשעות הערב, לאחר גמר העבודה, אני נוהג לעשות הליכה בשבילי עין חרוד. זה זמן נפלא בשבילי לחשוב, להתלבט וגם לקבל החלטות עצמאיות, בלי שותפים. אלא שכאשר מזג האוויר בחוץ סגרירי, אני מסתפק בהליכה על ההליכון בבית, כשהטלוויזיה דולקת מולי.                                

    כך אני נחשף לתכניות הטבע, שהן האהובות עליי. אני צופה בעניין רב כיצד מתנהגים בעלי חיים בטבע: איך האם שומרת על גוריה משיני הטורפים הקטלניים? ומנגד, באילו דרכים הלביאה, הצבוע, הנמר ועוד חיות רעבות לבשר מחפשים את החלש והקטן בחבורה, אותו קל יותר לצוד?
     למדתי, במהלך השנים, שבטבע קיים מאבק מתמיד בין טורפים לנטרפים. ויש גם איזון טבעי, שחל ללא מעורבות האדם. אך כשמדובר בחיות מבויתות, האחריות לשלומו ולבריאותו של הרך הנולד מוטלת כולה על האדם. הרחקת הוולד מהפרה ע"י הרפתן, ועוד קצת אחרי ההמלטה, נראית לכאורה אכזרית בעליל: מה עם הקשר האימהי? אלא שתתפלאו לגלות שיש הצדקה מוחלטת להעברתו משם, שנעשית אך ורק מטעמי דאגה לרווחת העגל.  הניסיון המצטבר שלנו מראה, שבזכות תנאי הממשק המצוינים ברפת, סיכויי ההישרדות והבריאות של העגל טובים בהרבה בידינו המקצועיות, לעומת השארתו, ולו לתקופה קצרה, עם אמו. בניגוד לתינוק, שנולד עם נוגדנים ומערכת חיסון בסיסית (שמקבלת חיסונים נוספים בהמשך), הרי שלעגל אין שום נוגדנים בלידתו. זאת בדיוק הסיבה שההגנה החיונית הזאת ניתנת לו בשעות הראשונות שלאחר ההמלטה.  הדבר נעשה דרך החלב הראשוני של הפרה, שנקרא "קולוסטרום". הוא עשיר מאוד בגלובולינים (חלבונים שעובדים כנוגדנים) ובנוגדנים אחרים, שחיוניים לבריאות העגל. לכן חשוב לתת לוולד את הקולוסטרום מוקדם ככל האפשר - בתזמון ובמינון הנכון. לפיכך, הרפתן שומר מבעוד מועד במקפיא מגוון קולוסטרום מפרות מבוגרות, שצברו נוגדנים למחלות שונות. ברגע ההמלטה, הוא מפשיר את החלב, ומזין בו את העגל. כך שומרים על בריאותו ומבטיחים את התפתחותו התקינה. במשך זמן קצר לאחר ההמלטה, הרפתן דואג להשאיר את העגל ליד אמו ולתת לו קולוסטרום. לאחר מכן יש להעבירו לתא נקי, שמבודד מגורמים סביבתיים, המסוכנים לעגל החלש. אלא שהתהליך לא מלווה בטראומה כלשהי, לא לאם ולא לצאצא. נוכחנו לגלות שעם היחלשות האינסטינקט האימהי, לאחר דורות רבים של ביות, רוב הפרות אינן "מתרגשות" מזה. הן מגלות אדישות לפרי בטנן, שנלקח למקום מבטחים. ובתנאים אלה שיעור התמותה של העגלים בישראל נמוך לאין שיעור - גם ביחס לתמותה בטבע וגם בהשוואה לעדרים אחרים בעולם הרחב.אם תרצו הנה כתובת למאמר ועוד מידע
    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/5/09 17:26:


      מצטערת

      קשה לי להביט בעגלים חמודים

      כשאני יודעת היכן הם מסיימים את חייהם הקצרים

        14/5/09 12:07:
      *
        14/5/09 11:56:


      יפה !

       

      מתי אתה מארגן לעירונים בנינו סיור עם הילדים ?

       

      :-)

        13/5/09 16:42:

      תודה
        12/5/09 15:56:
      שמעתי שגבינה מקולוסטרום זה משהו
        12/5/09 14:44:
      ממש מעניין לעירונית לקרוא וללמוד- פרה פרה...
        11/5/09 21:44:
      תודה ,
      כתבה מעניינת ומעשירה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      yossi.malul47
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין