חשבתי שמצאתי מקום בו אוכל לפתוח דף חדש, למרות שיש בי סנטימנטים עזים לדף הקודם שלי שעדיין נשאר פתוח ורוויי כתיבה.
ואז הרגשתי לראשונה את טעם החופש, חופש הביטוי, איש לא הכיר אותי, איש לא היה מחוייב לי כאן, יכולתי לכתוב כרצוני ו...וואהו לראשונה יכולתי לחוש מספיק חופשיה לפרסם את קלסתרי.
זה החל מתמונת זיהוי פלילית כזו ואז שוב, לראשונה בחיי, עברתי לצד השני של המתרס, ממצלמת אחרים, החלטתי לעשות מעשה שבעבורי עד היום היה טאבו ולהעמד אל מול המצלמה ככה כפי שאני, נטורל ועוד כשלרוב הצלם הוא לא אחר מאשר בני אהובי (פשוט כי מולו אני במיטב טבי). היה זה סוג של תחביב מענג חדש ובלתי מוכר.
הייתי חייבת זאת לעצמי, היה משהו משכר ומלא חופש בלפרסם עצמי בלי עכבות.
ואז זה קרה, ממש כבניסוי סוציולוגי מרתק במיוחד, התחלתי לחוש יחס דואלי לכל העניין, כי בואו נודה ללא התחסדות, מה נפלא יותר מאשר ליטוף נפלא לאגו אודות הדבר החיצוני הזה שדוגרי, בחיים לא התייחסתי אליו כקלף מיקוח, אך מצד שני לפתע התמלאתי במסרים של אנשים שאין ספק, מעולם לא קראו ולו הברה דיסלקטית בודדה אחת מקרב פוסטיי שנכתבו ברובם מדם ליבי.
הייתי אריזה מסקרנת ואטרקטיבית ו...איך לומר, לחץ לי הכובע הזה מעט יותר מדי, לחץ לי כי מעולם לא הייתי רק תווית והעולם נחלק מבחינתי לשניים: הללו שנשארים חרף פי המקדים אותי בדרך כלל במרחק לא מועט ואלו שקצו בפי ...איך לומר? הפה ההוא שעומד קצת בסתירה למראה המעט "גוד גירל" מראה סנדרה די בת השכנים הכנועה והנחמדה שאם לא תועיל, לפחות לא תזיק (יו נכון שנחמדה הוא מן תואר טופו כזה שאינו מריח ואינו מסריח?)
והגיע הזמן לומר: לא כל הנוצץ - זהב, ולא כל מפרסמת תמונותיה - מרמלדה נואשת לקשר, דווקא ממש אוהבת את המבנה הנוכחי של חיי ו...יווו זו הולכת להיות סנסציה: בעלי שותף וקורא כאן ו...הוא בעצם כשאני חושבת על זה האדם שדחף אותי לכתוב מלכתחילה, הוא גם האחראי על מלאכת ההגהה המייגעת שאני אוהבת לאתגר אותו בה, הכוללת: השמטת והיפוך אותיות, תחביר אסוציאטיבי סטייתי ובעצם מה לא?
אז ...טוב על מי אני עובדת? בין כה וכה אותם אלו שהגיעו לכאן בגלל הפספורט, לא טרחו לקרוא כאן לא תו ולא אות, האם לא קראתי את המפה נכונה? האם כל אישה המחוברת אחרי שעת חצות הופכת לדלעת פרוצה?
אבל את אלו שיקראו בלאו הכי חיבבתי כל העת, אז ראו בזה שיתוף ולא יותר, כי מסתבר שאפשר להיות אשה, נאמנה, אבל גם חופשייה להתבטא בכל דרך לכשתהיה ובעצם זהו החופש המאפשר את הבחירה לא לנטוש את "בסיס האם".
אוהבת גלית |