כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    למה התאהבתי בזהר וגנר

    65 תגובות   יום ראשון, 10/5/09, 12:52

     

     

    את המסך ממלאים זוג שדיים גדולים, זקופים, חשופים, בשיא יופיים ההריוני, רוטטים ענוגות לפי קצב ההתענגות העצמית של זהר וגנר, פס הקול הוא אנחות רכות והתנשמויות. כי זהר בהריון, היא חרמנית והיא צריכה. ואתם תראו את זה. ואתם תתאהבו.


    היו לי המון גברים
    המון גברים מכל הסוגים
    עם זין קטן, עם שערות בגב,
    רוסים שתיינים, מאוננים סדרתיים,
    עבריינים כבדים,
    כולם היו דומים
    כולם ידעו איך לקנות אותי
    בסמים הכי טובים

    (מתוך "חומר זול")


    זהר וגנר ילדה טובה.
    עיתונאית לשעבר, קולנוענית, מטריפת גברים, אם חד הורית. זהר וגנר גרה בצפון תל-אביב וחולמת על נרקומנים שחורים בסימטאות ניו יורק. גדלה באפקה, עם אמא מקושרת, אבא אוהב מרחוק, אח, משפחה טובה עם סוד מרעיל, שעליו יצרה את הסרט הראשון שלה, "זורקי".

    "זורקי" עסק בסוד הנורא ששמרה שנים בבטנה עד שגרם לה לבולימיה, לנסיון התאבדות, לשימוש בסמים, בסליז ולצורך אובססיבי בפיתוי גברים.
    הסוד היה המאהב הצעיר של אמא שלה, שרק היא ידעה עליו (מגיל 12) והסתירה מהאבא והאח. וזו היתה חומצה מאכלת.
    "האסתטיקה משרתת את העולם של הבורגנות", אומרת וגנר. "עולם של הקפדה יתרה, פחד מלחשוף פגמים. הכל נקי, מאופר ומעוצב. העיסוק של אמא שלי בעיצוב הדירה הוא סימבולי לעיסוק הבורגני בחפצים, לעיצוב שבא על חשבון העולם הרגשי".


    קודם נוריד עוד ראש אחר כך תרד לי
    קודם נוריד עוד ראש
    ואז תרד
    ותתן לי בראש

    (מתוך "חומר זול")



    פסטיבל דוק-אביב נפתח ביום שישי האחרון בקולה המאנפף, (כמו היהודי ניו-יורקי) של זהר וגנר.
    סרטה החדש "סימני מתיחה" (תיעוד עצמי של חודשי הריונה את לוסי) הוא לא פחות מעונג רצוף. נוטף מיצים והפרשות (דמעות, זרע, זיעה, מי שפיר וחלב), כנות נוגעת ללב, צחוק ובכי, והכל מתוך אשה קטנה, יפה מאוד, וסקסית. או יפה ומאוד סקסית.


    נסעתי לאי קסום
    הכרתי גבר עם עור שחום
    היתה לו על החוף ביקתה
    וכילה נגד יתושים מעל המיטה
    הוא לקח אותי לרקוד
    במטע הבננות
    ועוד איזה בננות
    ארוכות וצהובות

    רוצה לתקתק גבר טיפש
    גבר טיפש ואוהב

    וכשהיינו רעבים
    הוא טיפס על עצים
    וקטף לי אגוזים
    איזה טיפוס איזה
    היה קוטף לי אגוזי הקוקוס
    קוטף ושר
    חולה על הקוס חולה על הקוס
    חולה על הקוקוס שלך

    רוצה לתקתק גבר טיפש
    גבר טיפש ואוהב
    רוצה לתקתק גבר טיפש עד שיימאס

    (קוקוס)



    בסרט שזורים קטעים מוזיקליים ממכרים. כבר שלוש שנים שלזהר יש להקה והיא מופיעה איתם (זהר וגנר והמסריחים: ימי ויסלר-גיטרה, טל הפטר-בס, עודד גולדשמידט-תופים, זהר וגנר-פרפורמנס. סגנון: בלוז, ראפ, סול, דאנסהול, רגאיי, פסיכדלית מהסיקסטיז, אלביס, בילי הולידיי). היא לא שרה היא מדברת את השירים שכתבה. שירים כנים מהחיים שלה. מהחיפוש האובססיבי אחרי גברים ואהבה. גברים או אהבה. בשר או חלב.

    כשהיא בהריון מתקדם היא מנסה לפתות את המאהב (לא אבי התינוקת) הנוכחי שלה. הוא מסרב "את מטפטפת עלי חלב. מה לעשות שנשים בהריון זה לא הקטע שלי?".
    זהר יושבת מולו בדירתה המעוצבת, בשמלה אלגנטית צמודה לבטנה התפוחה, פניה העדינים משקפים את שלל הרגשות שעוברים בה ומנפקים מהקהל צחוק משוחרר. היא רוצה, היא חרמנית, היא מנסה לרצות, היא מאוכזבת, היא משועשעת, היא מאוהבת, והיא מחייכת כי היא לא יודעת לכעוס. אז היא הולכת לאונן.


    החלונות שקופים
    האורות דלוקים
    וכל השכנים מסתכלים עלי מהחורים
    הם חושבים:
    זאת אשה בודדה
    לפעמים היא מבשלת עירומה
    יש לה חזה קטן
    חבל

    (מתוך "חלונות שקופים")



    את זהר וגנר מעסיקים הציצים הקטנים שלה. לא עכשיו, עכשיו הם גדולים וסקסיים כי היא בהריון, אבל מה יהיה כשיחזרו לגודלם האמיתי והגבר חובב השדיים הענקיים יעזוב אותה?
    "אז נגיד יש לי עד סוף ההריון, ואז, נאמר אני אניק אז עוד יהיו, אז יש לי שנה בערך..." היא משתפת את צלמת הסטילס שנועצת בגופה העירום את מצלמתה.

    3 חודשים אחרי הלידה הוא עוזב אותה והולך לחפש פנטזיית-שדיים חדשה. זהר מתפנה לאהבה הגדולה מכל. ללוסי.


    זהר, מוסף הארץ:
    "זה היה מרד בבורגנות, בטאבואים, במוסרנות. שברתי את המודל הבורגני-פולני והפכתי את עצמי לזונת סמים. חיפוש אחרי התשוקה, לצאת מכל האיסורים, כמו שאמא שלי נמשכה אחרי המאהב, אני נמשכתי אל החייתיות".
    "שאלתי את עצמי האם נשים חזקות, מסרסות, באמת מסוגלות להתמסר ולאהוב".
    "אני חושבת שהסיבה טמונה בכך שאנחנו נשים שרוצות תמיד להישאר צעירות. אינטימיות משפחתית מתפרשת אצלנו כזקנה, בלייה, מוות. יש לנו פטיש לעלומים".
    "אבל אני פוחדת שבגלל המשפחה המתוקנת שארצה לבנות אעזוב את העשייה. אני כל כך מפחדת שהסביבה תראה סדקים, את החולשות שלי. אני רוצה להיות נאהבת, נערצת. אני נורא טורחת על התדמית המושלמת של מגניבה וכוסית. למדתי מהמשפחה שלי שבנישואים אתה כלה, נובל. אין שם תשוקה, אין חיים. זה מפחיד אותי ואני בורחת".

     

     



    מייספייס - http://www.myspace.com/zoharvagne

     

    מילים לשירים - http://www.maayanmagazine.com/node/38

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (65)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/6/09 10:47:

      שלום נדב :)

       

      אקסהביציוניזם מרתיע אותי, פרובוקציות כרוניות מקוממות אותי, אבל לעיתים נדירות, כשזה בא בשילוב עם פגיעות וקסם אישי, אני מוצאת שאני מפנה לזה מקום בלב.
      אני לא חושבת שלא איכפת לה מה יגידו. איכפת לה שיגידו והרבה. ושיאהבו, אותה, והרבה.
      עכשיו היות ואני לא גבר, ואני לא באה מהמקום של להתאהב בה כאישה לא מושגת, אני מחפשת יותר את נקודות ההשקה (לא ההנקה, מיינד יו) שלי איתה.
      בשילוב עם הומור עצמי ומודעות לגיחוך של המצבים שהיא נמצאת בהם, היא מחפשת נואשות אישור. זה, יותר מהכל, קורע.

       

        5/6/09 09:15:

      מה שמרתק בזוהר זו הטוטאליות שלה. היא הולכת עד הסוף עם האמת שלה ולא אכפת לה "מה יגידו". היא בעיקר נהנית מהפרובוקציה שהיא מייצרת.

      מה שמזכיר לי שיש כאן, בקפה, כמה אנשים - ובעיקר נשים - שעושות דבר דומה בכתיבה שלהן. והן כשרוניות, והן בוטות, והן מעוררות סקרנות עצומה.

      פרובוקטיביות בתוספת אקסהביציוניזם תמיד יימשכו אש. גם אש טובה וגן אש רעה. וזוהר משחקת את המשחק עד הסוף, עם הפרצוף-לכאורה-תמים שלה, שרק מגביר את העניין.

      אבל אנחנו מביטים עליה, השרוטה-הגדולה-מהאגדות-למבוגרים-הזאת, ועד כמה שנרצה להיסחף בפנטזיות, ועד כמה שנעריץ את היכולת שלה ללכת עד הקצה ולפעמים גם לעבור אותו - היא תמיד תהיה שם, זרה ומוזרה, בגדה השנייה, ואנחנו נישאר בצד השני של הנהר.

       

        5/6/09 02:05:

      צטט: ultramag 2009-06-04 16:42:11

      צטט: ofer.fly 2009-06-04 15:49:00

       

       

      עכשיו בהקרנה באוזן השלישית

       

       

       

      בהקרנה כל עת שחפצה נפשכם ויש בידכם חיבור מהיר לאינטרנט

       סימני מתיחה

      נ.ב

      מומלץ ללחוץ PAUSE אחרי שלוחצים PLAY ולתת כמה שניות לBUFFER

       

       

       תודה

        5/6/09 02:05:

      צטט: darmelitz 2009-06-04 16:40:02

      מרתק, מיכל

      הצלחתי לראות חלק מהסרט, חושבת שבערוץ שמונה

      היא אמיצה מאוד, ישירות כובשת.

       

       

       כן. ישירות עושה לי את זה

      תודה סמדר, כיף שחזרת :)

        4/6/09 16:42:

      צטט: ofer.fly 2009-06-04 15:49:00

       

       

      עכשיו בהקרנה באוזן השלישית

       

       

       

      בהקרנה כל עת שחפצה נפשכם ויש בידכם חיבור מהיר לאינטרנט

       סימני מתיחה

      נ.ב

      מומלץ ללחוץ PAUSE אחרי שלוחצים PLAY ולתת כמה שניות לBUFFER

       

        4/6/09 16:40:

      מרתק, מיכל

      הצלחתי לראות חלק מהסרט, חושבת שבערוץ שמונה

      היא אמיצה מאוד, ישירות כובשת.

       

        4/6/09 16:10:
      מצויין !
        27/5/09 20:21:

      כאב יכול להיות גם בכלוב של זהב, לא?

      אבל הבנתי אותך :)

        26/5/09 09:09:

      אני מקנאה

      גם אני רוצה שההורים יממנו לי את החיים בזמן שאני משתינה עליהם מול מצלמה חיוך

        26/5/09 09:02:

      כן, הם חצי בילויים

      ואני אוהבת את הגרוב שלהם

      ו-וגנר כובשת. נכון :)

        26/5/09 01:46:

      צטט: מיכל* 2009-05-24 16:34:15

      צודק.

      היא לא מוזיקאית

      היא פרפורמרית עם להקה.

      ומה דעתך על הנגנים?

      הנגנים עושים את העבודה, למעשה ההרכב הזה הוא חלק מלהקת "הבילויים", אם אני לא טועה.

      אצלם יש מוזיקה.

      עם ווגנר, הפוקוס הוא עליה ולא על הנגינה שלהם, היא כובשת את הבמה מבחינת שואו.

        24/5/09 16:34:

      צודק.

      היא לא מוזיקאית

      היא פרפורמרית עם להקה.

      ומה דעתך על הנגנים?

        24/5/09 00:55:

      צטט: מיכל* 2009-05-10 22:12:57

      :)))

      יש מה לשפר...

       

      אכן יש לה נוכחות לווגנר, ויש לה אמירה,

      אבל את זה יש גם להרבה אנשים אחרים שלא מתעסקים במוזיקה.

      לטעמי זה לא מספיק, בשביל להיכנס לקטגוריה של מוזיקאית צריך יותר מלדקלם על רקע של נגינה.

      אני לא מכיר מספיק חומר שלה, אבל גם ראפ למשל יושב על ביט מסוים.

        21/5/09 10:17:

      צטט: המלך שטותשנחהמון 2009-05-21 08:05:45

      שמעתי שאפשר אחרי ההנקה לחבר את שני הציצים אחד לשני ככה שהם ימשיכו לינוק והוא ישאר גדול.

      אני עוד לא מכיר אישהאומנית אחת שהלכה על הקטע של הזונה המיוחמת החרמנית שלא קיבלה קהל והרבה ממנו. רק שקצת התעייפתי מזה, וכן זה מדליק כן זה מושך אבל נקודת החיבור מעלה קורוזיה.

      ואת אני מת על הפרשנויות שלך, בפוסט הזה את הכוכבת והיא סתם כוסית של פירסומת.

      בוחר בך, סורי. 

       

       אתה המלך ואני לך אמבטיית קצף, מור ולבונה.
      }{

        21/5/09 10:16:

      צטט: ניקה. 2009-05-21 03:14:33

      גם אני

      קצת ריחמתי

      וקצת כעסתי

      כי יש משהו

      אביוסיב, או משהו כזה

      בגבר שיושב ובוחן לה את התחת, ועוד מעביר ביקורת

      היא משדרת משהו מאוד חי וחם

      ולא ברור ואפילו עצוב, שאפילו אישה שמשדרת את הכוח הזה

      יושבת מול מישהו שמודד לה את התחת, ועוד יותר שזה - אחלה תחת!

      הקטע הזה עושה חשק להעיף לו סטירה, ולא ברור למה היא לא עושה את זה

      ומצד שני כנראה שכן ברור, ורובנו משתפות עם זה פעולה באופן כלשהו אני מניחה

      לכן, גם רחמתי וגם כעסתי. קצת. וגם קצת נשביתי בה

       

       העובדה שהיא בחרה לה גבר אגואיסט ולא מפרגן שמסתכל עליה רק דרך הפרמטרים הגופניים שלה, זר לי באופן אישי.
      מצד שני זה מחדד מצב קיים ונפוץ בהוואי שלנו.
      והפגיעות הזו והצורך לרצות אחרים ולקבל אהבה נגע ללבי.
      אבל יש שם גם הומור (עצמי ואחר), והרבה חן.

      ותודה על ההתייחסות, ניקה :)

       

      שמעתי שאפשר אחרי ההנקה לחבר את שני הציצים אחד לשני ככה שהם ימשיכו לינוק והוא ישאר גדול.

      אני עוד לא מכיר אישה\אומנית אחת שהלכה על הקטע של הזונה המיוחמת החרמנית שלא קיבלה קהל והרבה ממנו. רק שקצת התעייפתי מזה, וכן זה מדליק כן זה מושך אבל נקודת החיבור מעלה קורוזיה.

      ואת אני מת על הפרשנויות שלך, בפוסט הזה את הכוכבת והיא סתם כוסית של פירסומת.

      בוחר בך, סורי. 

        21/5/09 03:14:

      גם אני

      קצת ריחמתי

      וקצת כעסתי

      כי יש משהו

      אביוסיב, או משהו כזה

      בגבר שיושב ובוחן לה את התחת, ועוד מעביר ביקורת

      היא משדרת משהו מאוד חי וחם

      ולא ברור ואפילו עצוב, שאפילו אישה שמשדרת את הכוח הזה

      יושבת מול מישהו שמודד לה את התחת, ועוד יותר שזה - אחלה תחת!

      הקטע הזה עושה חשק להעיף לו סטירה, ולא ברור למה היא לא עושה את זה

      ומצד שני כנראה שכן ברור, ורובנו משתפות עם זה פעולה באופן כלשהו אני מניחה

      לכן, גם רחמתי וגם כעסתי. קצת. וגם קצת נשביתי בה

        13/5/09 21:15:

      תודה שולמית :)

      את מאוד מפרגנת

      (בקטנה, זו יותר כוס הוויסקי שלי... עם תה אני רואה "בית קטן בערבה"...)

        13/5/09 20:20:

      כשראיתי את הלינק לסרט

      הבנתי על מה את מדברת באהבה

      מודה - She is definitely not my cup of tea

      אבל זה תענוג אמיתי

      לחזות

      בתה שלך.

      תודה.

       

        13/5/09 11:47:
      בכיף :)
        13/5/09 10:46:

      יופי

      תודה 

        13/5/09 06:55:

      באת וגם הבאת פרח

      אז תודה לך :)

        13/5/09 00:45:

      איזה מזל שבאתי...

      תודה לך 

        12/5/09 01:56:

      תודה רבה שוגייזרית

      וקלודט תמיד מוסיפה מימדים :))

        11/5/09 21:35:

      אם נשים שנייה את זוהר וגנר בצד- כתבת יפה מיכל.

      שמחתי מאד על ההצגה שלה פה כי אני שומעת רסיסי מידע פה ושם וזה נותן לי תמונה יותר טובה

      היא מעניינת , ואחרת וטוב שהיא עושה את מה שהיא עושה.

       

      ומצאתי שהתגובות של קלודט נותנות מימד נוסף  משלים לפוסט הזה

       

        11/5/09 09:55:

      אני כנראה פספסתי בגדול עם הפוסט הזה

      כי לא באתי לשבח את המוזיקה (שדווקא נעימה לי)

      או את הדקלום של זהר.

      כשכתבתי שהתאהבתי בה, לא התכוונתי בגלל הלהקה.

       

      אלא בצפיה בסרט "סימני מתיחה" היא הופיעה מולי כדמות מרגשת.

       

      להרגשתי רוב המגיבים צפו בוידאו של ההופעות והגיבו מהמקום הזה.

      ולא, זהו רק פן אחד, פרפורמרי שלה.

        11/5/09 09:15:


      איכשהו לא התחברתי אליה.

                                                   

      נראה לי שהיא קצת (הרבה) over rated.

                                           

      למרות זאת, ברור שהיא כשרונית.

        11/5/09 00:52:

      צטט: אירה ג 2009-05-11 00:03:32

      כמה יפה כתבת עליה.

      את "זורקי" ראיתי. העוצמות שלה ענקיות, למרות הכל.

      ואיזה סקסית היא בהריון.

       

       "זורקי" היה לי יותר קשה לצפיה כי הוא באמת נוגע בכאב הגדול שלה.

      הסרט "סימני מתיחה" הוא משעשע וקליל ומשמח בסך הכל, למרות הרבדים שמתגלים מלמטה.

        11/5/09 00:51:

      צטט: אישון 2009-05-10 23:53:06

      גיליתי אותה ב"טינופת"

       

       מעולה :)

        11/5/09 00:49:

      צטט: מידד גוטליב 2009-05-10 23:44:02

      לא שמעתי עליה היא בהחלט מסקרנת

      לחבר ילדות שלי יש בת בשם יסמין וגנר שמאוד מזכירה לי אותה.

      גם היא הקימה להקת רוק פראית למדי תוכלי למצוא אותה בגוגל אם תסתקרני.

      הסרט מוצג בדוק אביב?

       

       

       אציץ בנט לגבי יסמין.

       

      הסרט אכן מוצג בדוק-אביב. לדעתי יוקרן עוד במהלך השבוע. ולבסוף יגיע לערוץ 8.

        11/5/09 00:03:

      כמה יפה כתבת עליה.

      את "זורקי" ראיתי. העוצמות שלה ענקיות, למרות הכל.

      ואיזה סקסית היא בהריון.

        10/5/09 23:53:
      גיליתי אותה ב"טינופת"
        10/5/09 23:44:

      לא שמעתי עליה היא בהחלט מסקרנת

      לחבר ילדות שלי יש בת בשם יסמין וגנר שמאוד מזכירה לי אותה.

      גם היא הקימה להקת רוק פראית למדי תוכלי למצוא אותה בגוגל אם תסתקרני.

      הסרט מוצג בדוק אביב?

       

        10/5/09 22:17:

      צטט: מיכל* 2009-05-10 21:55:46

      צטט: קלודט עטייה 2009-05-10 21:37:24

      אבל אם את הרגשת שזה חיפוש מכוון לריפוי אז גם אני מכבדת את הנסיון.

       

      אני חושבת שהיא מורכבת.

      עדינה, אינטליגנטית עם פצע ענק ונסיון להדביק את הקצוות בחיים שלה.

      בית בורגני-אמיד ומתוקתק (של ילדותה) מצד אחד

      ויצרים מתפרצים (שאוי! אסור לדבר עליהם) מצד שני.

      היא הלכה לקצוות, היא בדקה גבולות, היא שרה בלגלוג על עצמה, על המקומות הירודים שהגיעה אליהם.

      היא גם אקסהביציוניסטית ולכן משתפת את העולם בעניינים שלה.

       

      אני חושבת שהסרט נותן מבט יותר שלם עליה מההופעות שהוספתי כאן.

      אלי היא דיברה. זה מעניין אותי יותר מאנשים שהכל בסדר אצלם. נורא בסדר.

       

      אני מכירה גם את אבי בתה ואת בתה. והאהבה לבת היא ענקית.

       טוב, אולי אם אראה את הסרט אבין. לא מסתדר לי לגלוג עצמי עם היכולת לתת אהבה כי אם אתה מלגלג על עצמך אז כמה ערך באמת אתה מייחס לאהבה שאתה יכול לתת? אני מניחה שכמו שאמרת התמונה יותר מורכבת. הייתי מעדיפה לראות התפרקות והודאה בצורך להיות אהובה מאשר התגוננות של לגלגוג. אם את מעדיפה אנשים שלא הכל בסדר אצלם אז אני מעדיפה אותם גם מרגישים. אבל באמת חכמה גדולה מצידי :)

      שנניח לזהר? :)

       

        10/5/09 22:12:

      :)))

      יש מה לשפר...

        10/5/09 22:10:

      אני חושב שהיא פרפורמרית חזקה, אבל כמוסיקאית ... 

        10/5/09 21:57:

      צטט: irisoded 2009-05-10 21:48:17


      היא מהממת וגם האופן בו כתבת כאן. חייבת לחזור עם נצנץ.

       

       תודה רבה איריס : )

      היא נוגעת

        10/5/09 21:57:

      צטט: kerenshemesh 2009-05-10 21:46:51


      זהר מהממת. אין עליה.

       

       ידעתי שתאהבי : )

      היא פגיעה ובוטה. מחפשת אהבה וקבלה בלי להסתיר.

        10/5/09 21:55:

      צטט: קלודט עטייה 2009-05-10 21:37:24

      אבל אם את הרגשת שזה חיפוש מכוון לריפוי אז גם אני מכבדת את הנסיון.

       

      אני חושבת שהיא מורכבת.

      עדינה, אינטליגנטית עם פצע ענק ונסיון להדביק את הקצוות בחיים שלה.

      בית בורגני-אמיד ומתוקתק (של ילדותה) מצד אחד

      ויצרים מתפרצים (שאוי! אסור לדבר עליהם) מצד שני.

      היא הלכה לקצוות, היא בדקה גבולות, היא שרה בלגלוג על עצמה, על המקומות הירודים שהגיעה אליהם.

      היא גם אקסהביציוניסטית ולכן משתפת את העולם בעניינים שלה.

       

      אני חושבת שהסרט נותן מבט יותר שלם עליה מההופעות שהוספתי כאן.

      אלי היא דיברה. זה מעניין אותי יותר מאנשים שהכל בסדר אצלם. נורא בסדר.

       

      אני מכירה גם את אבי בתה ואת בתה. והאהבה לבת היא ענקית.

        10/5/09 21:48:

      היא מהממת וגם האופן בו כתבת כאן. חייבת לחזור עם נצנץ.
        10/5/09 21:46:

      זהר מהממת. אין עליה.
        10/5/09 21:37:
      אבל אם את הרגשת שזה חיפוש מכוון לריפוי אז גם אני מכבדת את הנסיון.
        10/5/09 21:34:

      צטט: מיכל* 2009-05-10 20:43:42


       את יודעת, אנשים שונים מתבטאים בדרך שונה.

      היא מחפשת את הדרך שלה.

      אני אוהבת את החיפוש.

      אפשר לראות בסרט כמה אהבה וחמלה ועדינות יש בה לבתה.

      תודה מאוד על התבוננות :)

       כאמור לא ראיתי את הסרט, אבל אני סומכת עלייך. היה לי קשה עם לקחת עובר להופעה רועשת שבו אמא מוחפצת. לא הצלחתי לחייך. ממקומי זה היה אלים כלפי שתיהן אבל אולי עדיף שאתעסק בפופיק שלי למרות הזמינות היחסית של האינפורמציה...

       

        10/5/09 20:43:

      צטט: קלודט עטייה 2009-05-10 20:32:56

      צטט: מיכל* 2009-05-10 16:38:24

      צטט: קלודט עטייה 2009-05-10 15:03:22

      אני חושבת שהקושי שלי נובע מזה שאני לא מרגישה שום שחרור מהבורגנות ושום חיבור רגשי. אסטטיקה של רגשות מעקרת אותם. מין כהות שמאפשרת אכזריות. אותי זה מעציב.

       

       צריך לצפות בסרט (או לפחות בלינק ששמתי בשם הסרט "סימני מתיחה") בשביל להזדהות.

       צפיתי בלינק והיה לי עצוב. לא בא לי לזרוק אבחנות פסיכולוגיות בשלט רחוק אז לא אמשיך להגיב בענין זהר וגנר. אני מקווה שזה לא ישמע פטרנליסטי מה שאני הולכת לאחל לה, אבל אני מאחלת לה ולבתה הרבה יותר עדינות, אהבה וחמלה בחיים.

       

       

       את יודעת, אנשים שונים מתבטאים בדרך שונה.

      היא מחפשת את הדרך שלה.

      אני אוהבת את החיפוש.

      אפשר לראות בסרט כמה אהבה וחמלה ועדינות יש בה לבתה.

      תודה מאוד על התבוננות :)

        10/5/09 20:40:

      צטט: ארול 2009-05-10 19:34:43

      א. הבטחת ציצים ואין!

      ב. מוסיקה חרא. 

       

       

       אתה מתוק ואני אוהבת אותך, טמבל

        10/5/09 20:39:

      צטט: שאינה יודעת לשאול 2009-05-10 18:43:33


      כשקראתי עליה, התעוררו בי כל מיני מינים, מגוון עז של בעדים ונגדים, שתוך קריאה החליפו בינהם בריצוד צדדים וניהלו דיאלוגים מאלפים. התעורר בי ויכוח פנימי. שיח, בדק עצמי. ורק בזכות זה, החלטתי לבסוף שאני אוהבת אותה. משלא השארתני אדישה.

       

      זה מעניין, את יודעת

      נראה שאנשים מחפשים להזדהות ומכאן לאהוב או לא.

      לא חייבים לרצות להיות כמוה בשביל למצוא את החן בדמות שלה.

      אני שמחה לראות שאת מעבר לזה ונותנת במחשבה.

      כיף שבאת :)

        10/5/09 20:37:

      צטט: בהא 2009-05-10 18:01:12

      האשה הזאת מאוד אמיצה , אבל לא יודע למה שראית הסרטון השני התחלתי לצחוק .

      כנראה כי היא אומרת כל זה שאחרים מנסים להכחיש שקיים .ולהגיד את האמת שלה ואולי של אחרות בפרצוף של שני המינים.

       מעניין !!

      חמוד 

       

       תודה בהא

      נראה שהאמת שלה לא לאזניים של כל אחד...

        10/5/09 20:36:

      צטט: חולם סדרתי 2009-05-10 17:03:59

      בתור אחד שמזדהה עם כל סוגי הגברים שהיא מתארת

      נראה לי 

      שזה לא הרוח שורקת אצלה

      זה הרעל מפעפע ... 

       

       ...

       

        10/5/09 20:32:

      צטט: מיכל* 2009-05-10 16:38:24

      צטט: קלודט עטייה 2009-05-10 15:03:22

      אני חושבת שהקושי שלי נובע מזה שאני לא מרגישה שום שחרור מהבורגנות ושום חיבור רגשי. אסטטיקה של רגשות מעקרת אותם. מין כהות שמאפשרת אכזריות. אותי זה מעציב.

       

       צריך לצפות בסרט (או לפחות בלינק ששמתי בשם הסרט "סימני מתיחה") בשביל להזדהות.

       צפיתי בלינק והיה לי עצוב. לא בא לי לזרוק אבחנות פסיכולוגיות בשלט רחוק אז לא אמשיך להגיב בענין זהר וגנר. אני מקווה שזה לא ישמע פטרנליסטי מה שאני הולכת לאחל לה, אבל אני מאחלת לה ולבתה הרבה יותר עדינות, אהבה וחמלה בחיים.

       

        10/5/09 20:06:

      צטט: *עדינה* 2009-05-10 16:50:19


      זהר וגנר אשה כלבבי

      נשיקה

       

       נכון?

      :))

        10/5/09 19:34:

      א. הבטחת ציצים ואין!

      ב. מוסיקה חרא. 

       


      כשקראתי עליה, התעוררו בי כל מיני מינים, מגוון עז של בעדים ונגדים, שתוך קריאה החליפו בינהם בריצוד צדדים וניהלו דיאלוגים מאלפים. התעורר בי ויכוח פנימי. שיח, בדק עצמי. ורק בזכות זה, החלטתי לבסוף שאני אוהבת אותה. משלא השארתני אדישה.
        10/5/09 18:01:

      האשה הזאת מאוד אמיצה , אבל לא יודע למה שראית הסרטון השני התחלתי לצחוק .

      כנראה כי היא אומרת כל זה שאחרים מנסים להכחיש שקיים .ולהגיד את האמת שלה ואולי של אחרות בפרצוף של שני המינים.

       מעניין !!

      חמוד 

        10/5/09 17:03:

      בתור אחד שמזדהה עם כל סוגי הגברים שהיא מתארת

      נראה לי 

      שזה לא הרוח שורקת אצלה

      זה הרעל מפעפע ... 

        10/5/09 16:50:


      זהר וגנר אשה כלבבי

      נשיקה

        10/5/09 16:39:

      צטט: m i n d the gap 2009-05-10 16:10:20


      תודה !

      השכלתי.

      וגם נהניתי.

      (לא מובן מאליו הצרוף הזה)

       

       "לא מובן מאליו" הוא המוטו בבלוג הזה : )

        10/5/09 16:38:

      צטט: קלודט עטייה 2009-05-10 15:03:22

      אני חושבת שהקושי שלי נובע מזה שאני לא מרגישה שום שחרור מהבורגנות ושום חיבור רגשי. אסטטיקה של רגשות מעקרת אותם. מין כהות שמאפשרת אכזריות. אותי זה מעציב.

       

       צריך לצפות בסרט (או לפחות בלינק ששמתי בשם הסרט "סימני מתיחה") בשביל להזדהות.

        10/5/09 16:37:

      צטט: ofer.fly 2009-05-10 14:27:56

      מרתק, תודה על השיתוף.

       

       

       בכיף : )

        10/5/09 16:10:


      תודה !

      השכלתי.

      וגם נהניתי.

      (לא מובן מאליו הצרוף הזה)

        10/5/09 15:03:
      אני חושבת שהקושי שלי נובע מזה שאני לא מרגישה שום שחרור מהבורגנות ושום חיבור רגשי. אסטטיקה של רגשות מעקרת אותם. מין כהות שמאפשרת אכזריות. אותי זה מעציב.
        10/5/09 14:57:
      אני אמביוולנטית.
        10/5/09 14:27:

      מרתק, תודה על השיתוף.

       

        10/5/09 14:22:

      למה לרחם?

      בגלל הסוד שהפילו עליה או האקסהביציוניזם?

      אותי היא מרתקת.

      ויותר מזה, אני לא חושבת שהיא מאבדת משהו מהגילוי הרחב. היא מרוויחה.

        10/5/09 13:25:


      קראתי בשבועות האחרונים המון על זהר וגנר. היא כל כך טוטאלית. לפעמים לא ידעתי אם לרחם, או לקנא באקסהביציוניזם שלה שמוציא הכול החוצה בלי פילטרים.

       

      מצד שני, זה סוד נורא, הסוד שהיא נאלצה להחזיק שנים בפנים ולהסתיר מאביה ומאחיה.

       

       

       

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין