לפיכך, סביר היה להניח, שלאחר שעוכלו תוצאות הבחירות, ימונה צוות חשיבה בכיר במפלגת העבודה במטרה להבין כיצד זכתה המפלגה לתוצאות כה נמוכות ולהמליץ המלצות מעשיות לתיקון המצב. אולם, לא נראה שהם עסוקים בהפקת לקחים. במקום זאת, אני מתרשם שהם מתמקדים במריבות פנימיות, כמו תמיד.
מדי פעם מתוארות בתקשורת כותרות על מריבות מתמשכות במפלגה בין היו"ר, אהוד ברק, לבין חלק מבכירי המפלגה. המידע מבהיר שחלק מבכירי המפלגה מעוניין בהתפטרותו של היו"ר והליכה לפריימריס בהקדם כדי לבחור מועמד אחר. גרעין מהותי במפלגה סבור כי אם יוחלף היו"ר ישתנה המצב. זוהי טעות גדולה. להערכתי, הבעיה במפלגת העבודה איננה נובעת מהיו"ר הנוכחי. הוא אולי התוצאה אך לא הסיבה שרבבות מצביעים העדיפו להצביע למפלגות אחרות.
למפלגת העבודה קרתה תופעה ידועה בתחום הניהולי: חל שינוי בשטח והם אינם מבחינים בו. דברים השתנו בסדר היום הלאומי ותגובות הציבור והם מתעלמים מהם ותלושים מהמציאות. הגבינה שלהם הוזזה מזמן והם עדיין מחפשים אחריה. ציבור המצביעים הפוטנציאלי למפלגה אינו שבוי עוד כבעבר בתבניות הצבעה מסורתיות לפיהן אם אתה משתייך למעמד מסוים וקבוצת גיל מסוימת - אתה נוטה להצביע למפלגת העבודה. מצב זה השתנה. מפלגת העבודה היא כעת מותג. היא מוכרת מוצר: ניהול שלטון. אם הציבור לא נוטה להאמין במוצריה ובנציגיה, הוא יעדיף לבחור בסופרמרקט הדמוקרטי מוצר אחר – נבחרת של מפלגה אחרת. זה מה שקרה בפועל במספר מערכות בחירות. זה לא קרה בבת אחת. מערכות הבחירות בישראל נערכות בממוצע אחת לשנתיים וחצי. ולכן הכתובת המבשרת את הקריסה של המפלגה בסגנונה הנוכחי התנוססה על הקיר זמן רב. אך איש לא הטמיע והפך אותה לתוכנית פעולה כדי לעצור את הסחף. תופעת השחיקה איננה אופיינית רק למפלגת העבודה. דבר דומה קרה למפד"ל. לפני עשר שנים היא כללה 10 חברי כנסת וכעת, נפוצה לכל רוח בשברי מפלגות זעירות.
את הבעיה של מפלגת העבודה אפשר לתעל בחמש שאלות: 1. מדוע בחמש השנים האחרונות נוצרה תחלופה כה רבה של יו"ר למפלגה? מדוע משך הזמן של כל יו"ר בתפקיד הולך ונעשה קצר? אולי הבעיה היא בנציגות הבכירה של המפלגה שבוחרת יו"ר ולא נותנת לו להנהיג?
2. מהתקשורת אני למד כי למפלגת העבודה נותרו חובות ממערכת הבחירות בחלק מהם. אני מבין שהמפלגה התבססה על חוק מימון מפלגות. הניחו מדוע לא התכוננה לכך? הרי יש לה נכסים רבים בכל רחבי הארץ אותם יכלה להפוך לאמצעים להפקה שוטפת של מזומנים או למכור אותם. דוגמא: בית ברל
3. במערכת הבחירות הקודמת בשנת 2006, כיצד יתכן שמפלגת העבודה הסכימה שהיו"ר שלה דאז, עמיר פרץ, יקבל לניהולו את משרד הביטחון? הרי האג'נדה של מפלגת העבודה הייתה סדר חברתי חדש. סיוע לעניים ולמוגבלים. מדוע לאדרשה שהיו"ר שלה יקבל (הפלא ופלא) את תיק הרווחה, או את תיק הבריאות? במטרה להציג לציבור הבוחרים את ההבדל בין נציג סוציאליסטי במשרד ממשלתי, שעוסק בצרכים הבסיסיים של הפרט, לעומת כל מי שניהל משרדים אלה בעבר. זה לא נעשה. המסקנה הייתה: הצהרות לחוד וביצועים לחוד.
4. בהרכבת הממשלה החדשה נוצרה למפלגת העבודה דילמה. לפי הצהרות של מה מעיד מצב זה על מפלגת העבודה? שהיא מפולגת וסובלת מפיצול אישיות.
5. מהו קו הפעולה של מפלגת העבודה? מה היא הולכת לבצע בתיקים שנמסרו אינם מספרים זאת לציבור. אם כך, הציבור איננו יודע מה ייחודי בה לעומת מפלגה אחרת.
עד שלא יענו חמש השאלות בתשובות המתאימות להיגיון הנוכחי של הציבור, אין סיבה לחוש סימפטיה לנציגי המפלגה. כעת, הם נראים לי כקבוצה מבולבלת ובלתי הרמונית שאיבדה את דרכה ועסוקה בחיפוש אחרי דרך מילוט. מפלגה ברגרסיה. |