אוסטריאליה
מחשבות, חוויות, נסיעות ורעיונות ממקום אחר לגמרי - ממש.
פוסטים אחרונים
- ענן מלים 18/2/14
- מרחקים, חברים ותקשורת 10/11/13
- תנו להורים לשחק 17/10/13
- הכירו את ה- Nethoods 9/9/13
- אפקט מפגשי המחזור 27/8/13
- סופרי הצללים של האינטרנט 24/6/12
תגיות
ארכיון
מכבי צעיר בן 80
| הכל התחיל אפילו לפני שנולדתי. גיליתי את זה 10 שנים מאוחר יותר, בכיתה ד', כשהגיעו לגייס חניכים בבית ספר "חביב", בראשל"צ -מקום הגיוס החביב על מדריכי תנועת מכבי צעיר בתחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת. הגעתי הביתה, סיפרתי לאמא שיש פעילות בתנועת הנוער, ואז הסתבר שגם היא היתה שם בצעירותה, ואפילו קצת אחרֵי.
ומאז השתנו חיי.
את רוב אחרי הצהריים של ימי שישי ושבת ביליתי במשך 8 השנים שאחר כך בסניף של מכבי, כן, כן, באותו מקום שבו התאמנו בכדוריד, רק בקומה מעל.
חוויתי חברות ראשונות, אהבות ראשונות, מחנות ראשונים ופרידות ראשונות. בכיתה ז' - החבר הראשון מהכיתה, וכמובן מהתנועה. זכורה לי תמונה אחת חמודה במיוחד של שנינו ממירוץ הלפיד. היינו עם תלבושת התנועה: מכנסי וחולצת חאקי ועניבה כחול לבן.עוד ארבעה חברים היו לי ממכבי צעיר. אפילו אחרי השחרור מהצבא, עוד יצאתי עם בחור ממכבי באר שבע. וכשאני חושבת על זה לעומק, גם התחתנתי עם מדריך בוגרים בתנועה...שלושה וחצי אנשים היו בתנועה הזאת, ואפילו כאן באוסטרליה יש לי שכנה וחברה יקרה - ממכבי נתניה.
בכיתה ח' יצאנו לקורס מדריכים בחוות אהרונסון. הייתי בקבוצת תלתן (אלוהים יודע מאיפה אני זוכרת את הפרטים האלה), והבנות של זכרון היו תמיד הכי יפות.
בכיתה ט' התחלתי להדריך ואז גם נוספו מפגשי בוגרים בימי שלישי, אותם העביר אלי אלדיס.
בכיתה י' קרו שני דברים דרסטים - נבחרתי להנהגה הצעירה, אבלמה ששם את זה בכיס היה הצטרפותי ללהקת "פעמוני השלום".לא אכביר במלים. מי שאי פעם שמע על פעמוני השלום כבר יודע. ומי שלא - זאת היתה להקת התנועה בדומה לקרוואן של הצופים (רק טובה יותר, כמובן
לצד חוויה מאלפת ומעצבת, זכורה לי במיוחד התעללות הבנות בי לאורך נסיעה של חודש וחצי לארה"ב בגיל 16. הייתי הכבשה השחורה. ובתור הפעם הראשונה בה נתקלתי בתופעה הזאת מהצד השני של המתרס, למדתי מכך דבר או שניים. כמו שאמרה חברת הילדות שלי (וכמובן חברה פעילה בתנועה): "מה שלא הורג, מחשל". אוהו,איך התחשלתי.
בשמינית, למרות שהגעתי לפעולות הגרעין עם החברה האחרים בתנועה, החלטתי להתגייס למקום אחר. זכורים לי עוד כמה מפגשי "ערב שירי לוחמים" בסניף בראשון שהקפדתי להגיע אליהם. עם השנים הקשר התרופף.
תמיד תהיה לי פינה חמה ורוגשת למה שקשור בתנועת הנוער הזאת.
ולמה כתבתי את כל זה?
אתמול קיבלתי את ההזמנה לכנס בוגרי ה"מכבי-הצעיר" לדורותיו שיתקיים ב- 27 במאי. מעבר לעובדה שהצטערתי שלא אוכל להגיע, שטף אותי פרץ זכרונות שהיוו את הבסיס לפוסט זה. למכביסטים שבינכם, פרטים נוספים באתר התנועה.
מכבים חזק - חזק ואמץ
למי מעוניין לראות איך נראות בנות הלהקה נכון לשבוע שעבר...
----------------------------------------------
אחרית דבר (5 ביוני 2009)
כנס הבוגרים של מכבי צעיר התקיים לפני שבועיים. אחותי שהגיעה לכנס, התרגשה ותיעדה, מצאה שם תמונה של המחלקה שלי מקורס מדריכים (1984) - מחלקת תלתן :-) אז מיד העליתי את התמונה. נראה אתכם מזהים אותי - ומזהים מי מהבנות מזכרון...
|
). 10 בנות מכל הארץ מתאמנות פעם בשבוע בכפר המכביה ופעם או פעמיים בשנה טסות לחו"ל להופיע במחנות הקיץ של היהודים ברחבי הגולה. 
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לפחות הגעת לכנס :-)
גם אני מכביסטית בנשמה.. מזדהה מאד עם הדברים שהועלו בנוגע לחברות בתנועת נוער (זן הולך ונעלם) כחוויה מעצימה ומעצבת אישיות.
עד היום מרגישה שבכל יום בעבודתי (כעובדת סוציאלית) אני ממש עושה הגשמה לכל אותם ערכים ואידיאולוגיה שהוקנו והופנמו אז, בהתחלה כבדרך אגב (סתם הולכת עם כל החברה לסניף הכי נחמד בשכונה בגלל שיש טיול בחופש) ואח"כ מתוך הזדהות ואמונה ומתוך הכרה מלאה. (מכיתה ג' ועד אחרי הצבא..! וואלה- חתיכת תקופה..!!)
התרגשתי לגעת שוב באותן זכרונות וחברויות מהילדות בכנס ה-80 אם כי חשתי קצת החמצה על הפרסום החסר והנוכחות הדלה. חבל, היתה אחלה השקעה...
וכן.. כן .. גם אני זוכרת את צוות קורס המדריכים ההוא.. דותן מרחובות, אילדיס, חתוכה, מדמוני ושו'ת..
איזה כיף לך! הייתי שמחה מאוד להיות שם...גם על הבמה ;-)
תודה ששיתפת.
מבינה מאוד את שתיארת לגבי עצמת החוויות ממכבי ומפעמוני השלום בפרט - גם עבורי הפעילות במכבי עיצבה חלק מאוד משמעותי מאישיותי בגיל ההתבגרות.
אולי עוד ניפגש בכנס הבא :-)
אורית.
אתמול השתתפתי בכנס 80 שנה למכבי הצעיר..
חוויה מרגשת ומעצימה..התחלתי את דרכי בתנועה כחניכה..מדריכה..להקת פעמוני השלום ולסיום גם רכזת הסניף חדרה.
לקינוח ישבתי וכתבתי תכניות הדרכה במטה-כפר המכביה [דאז הבית השני שלי..].
ולמה אני מפרטת את הסטוריה חיי...??
ברצוני להגיב על החוויה לגדול בתוך להקת פעמוני השלום [1981-1983], חוויה אותה קשה לתאר במילים ולקמט בתיאורים שטחיים, נסענו ברחבי העולם : ארופה, ארה''ב , אוסטרליה ועד..הופענו בכל מסגרת קהילתית עם אמונה ושליחות להביא את יהודי הגולה לפחות לביקור בארץ הקודש ..כאשר המטרה לגרום להם להתרגש ,להתגעג ולחזור לגור בישראל...יומרני לא?
האמנתי וכך גם חברותיי ללהקה [סה''כ 12 בנות ] כי נצליח!
כמובן שמעבר לכל רגעי הציונות הללו טיילנו ונהננו לשיר לרקוד ולראות עולם.
הלהקה גרמה לי להבין שהאגו והתחרותיות [סולואים] לא מצמיחים אותי אלא להפך..ולכן בחרתי מסלול שרחוק מהבמה.
אני זוכרת כיום את התקופה בהכרת תודה על ההזדמנות הגדולה שנפלה בחלקי , ההתמודדות עם אחורי הבמה פיתחו בי מיומנויות תקשורת מצויינות ופרספקטיבה מעניינת על החיים.
הכנס היה מרגש ..יישר כח להנהגת התנועה וליזמי מפעל ענק וחשוב זה.
נהנתי אתמול לפגוש חברים וחברות מהעבר..וכמובן האיחוד על הבמה שהחזיר אותי 18 שנה ..
להתראות ....בכנס הבא אילנית אביב -שפרוט
אני יודעת שזה מה שאנשים חושבים - שמכבי היא תנועה ימנית. אחרי שהתחלתי להדריך שם, גיליתי שלפחות תנועת הנוער מאוד דמוקרטית, לא מזדהה עם מפלגות פוליטיות ולמעשה בעד שרעיון אחד שמהותו - יהדות השרירים - החזון לטפח את כישורי הספורט בקרב העם היהודי (בין היתר, למען יוכלו לעמוד כנגד צורריהם בגולה...)
לא נראה לי שזה עונה להגדרת הימני...
וחוצמיזה, חברה במכבי ראשון? מי?
אל תשאלי...הנושא היה פרחים...
כמה נאיביות ואופטימיות יש במילה כזאת קצרה, לא?
וואלה, מכירה את המגרש הזה...וגם את דותן מרחובות :-)
"איך טלפון אחד קטן מעורר שוב געגוע..."
:-)
תודה...אורית.
מה, לא כולם היו בתנועות נוער ???
אני גם צופים... אבל היינו גונבים את המגרש של מכבי : )
אני אומנם מהצופים אבל אחלה זיכרון. תלתן??!!!
גו מכבי, גו!!
:)) זה פוסט עם ריח של מחנה קיץ.. מדורות ובגדים שישנים בהם ויער אקליפטוסים.
נדמה לי שעברתי בתנועה הזו גם לכמה דקות, בסיבוב בין הנוער העובד, השמו"צ והצופים. אמנם לא מסיבות אידאולוגיות, סתם לפי החברה שהסתובבתי בה, אבל זו גם היתה סיבה טובה פעם.
ברוח התגובה שמעלי.
נדהמת כל פעם מחדש מהעובדה שכל חוויותנו מאופסנות לתפארת אי שם בראשנו הקט,
ואיך טריגר זה או אחר שולף את כל האינפורמציה כולל הרגשות..
איכשהו, מרגישים על הבנאדם אם יש לו בעבר איזו תנועת נוער, וזה כמעט לא משנה איזו תנועה זו.
וגם, מצחיק איך איזה מכתב אחד או פגישה מקרית יכולה להריץ לך סרט תיעודי שלם של פלאשבקים מהחיים, לא?