כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
מכל האהבות
ביקשתי לי אותך האם תשמע קולי קורא לך האם תדע האם תזכור שתיקות יפות את לחישת קולך את מגע ידך אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך מלבד להיות איתך.
קמתי הבוקר עם געגוע בלב. בדרך כלל אחרי שעולה לי הגעגוע, עולה לי גם המחשבה עליו. זה כבר לא קשור אליו, אני יודעת. זה קשור אל מה שהוא ייצג בחיים שלי.
מושא האהבה.
הוא כבר לא הנושא, הוא כבר חלק מההיסטוריה, אבל הוא זה שאחראי על מה אומרת המילה אהבה עבורי. אל חיבוק כזה אני מתגעגעת, אל מגע יד כזה.
הוא כבר לא רלוונטי לחיים שלי, הוא נתקע איפה שהוא מאחור לפני שנים רבות, ותמונתו שנמצאת לי בלב, צובעת בירוק ומסתירה במקצת את המילה אהבה עבורי.
כל רגע שנשמר זכרון ישן וכל מה שנשכח עם השנים מה שכבר עבר האם תזכור אותם, האם תדע אתה שם בכולם כל מכתב שלא נכתב, כל שנאמר וכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך: הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון
נוצר פרדוקס.
הזכרון יוצר מסך של צבע ואשליה על האופציה, למרות שהאדם עצמו כבר איננו וגם לא רלוונטי. עולה המחשבה בראשי,
אולי, רק אולי, כדי להיות פנויה למצוא, אני צריכה לרגע, רק לרגע,לשים את הגעגוע בצד, להפרד ממנו. כי הגעגוע לאהבה, לחיבוק, לאינטימיות מעלה יחד איתו את הגעגוע אליו.
אולי, רק אולי, אני צריכה לרגע, רק לרגע, להיות מוכנה לשחרר את הכל, כדי להרויח את הכל.
הזכרונות שלי הם חלק ממי שאני, רק שהם לא יכולים להיות חלק משיגרת יומי. אולי הגיע הזמן, להפריד בין הזכרונות לבין האנשים שמייצגים אותם.
להשאיר את הזכרונות לקופסא היפה זאת עם הסרט שהכנתי עבורם ומדי פעם, ביום גשם של געגוע, להוריד את הקופסא, יחד עם אלבום התמונות, להסתכל, לספר אותם לאהבה החדשה שלי ולהחזיר חזרה אל המדף הגבוה בארון.
מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך. אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך האם תשמע קולי קורא לך האם תדע. אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך. ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך, להיות איתך.
האם תזכור אותם האם תדע, אתה שם בכולם.
מחשבה יוצרת מילה יוצרת מחויבות יוצרת מעשה יוצרת מציאות.
יום נפלא לכולם, גילה
|
תגובות (74)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גילוש
הפתיחות..הכנות..
השיתוף...השלמות..
את ענקית*
מחשבה יוצרת מילה
יוצרת מחויבות
יוצרת מעשה יוצרת מציאות
נהנת לקרוא אותך לקרוא מחשבותייך
נ פ ל א !!!
שרי*
הזכרון
נמצא בקופסא
במגירת הזכרון
אי שם בתודעה
והוא מחבר אותנו עם העבר,
עם החוויות.
הזכרון
יוצר תובנה
יוצר השוואה
וגם מציף תחושה.
ומה בסך הכל רצית...
את אותה אהבה
עכשיו
ובאריזה מתאימה.
.
זכרון
יוצא מהארון
יוצר רצון
לאחד אדון
בגיל וברון
כדי שלא תשני באלכסון...
הגעגוע לחום ואהבה
הוא הגעגוע שנמשך בלבנו מילדותנו.
הזכרונות גם הם חלק מאיתנו
וחלק מאיתנו ממשיך לשאוף להמשיך קדימה,
ואנו תמיד נישא איתנו את הגעגוע ואת הזכרונות
כל אלה הם חלק מהמשא למסע של חיינו.
היי
תודה רבה על השיתוף,
נפלאות התבונה,
אימון אישי בשיטת מחשבה יוצרת מציאות.
טיפול בשיטת EFT
www.efteft.co.il
הימים עוברים חולפים
וכך גם זכרונות מתחלפים..
אך אל נטעה
לפעמים יש געגועים.. שלא מרפים,
יש ימים שמציפים אותנו..
גדלים..גוברים..מתעצמים..
ובבת אחת נעלמים,
וביום בהיר הם צפים שוב..
עם אותן תמונות ...מקומות.. ונגיעות ..
אלו הזכרונות שבתיקיית שמורות.
כאשר זה נכנס לתיקייה ..
זה נהפך לחלק מהמערכת,
אין יכולת הסרה.
different כבר אמרתי :)
אנושית ויומיומית...
שמחתי לראות אותך
גילה היקרה,
אני מאמינה באינטראקציה בין הנפשות
לכל געגוע וזיכרון יש מקום בחיינו
וכשמגיע משהו טוב וחדש הוא לוקח את מקומו מבלי לפגוע במה שהיה מקודם.
לא צריך להלחם עם הזיכרונות וגם לא בגעגוע.
החיים הם דינמיים מתחדשים כל הזמן.
יום נפלא
תודה אביחי.
יש כאלה האומרים מחשבה יוצרת מציאות
ועבורי, המחשבה, אם לא תאמר או תכתב,
יכולה ללכת לאיבוד
במעמקי המוח שלי....
יש עבר, יש עתיד
ומה בהווה?
שנשכיל כולנו לאהוב את עצמנו
ואת החיים שלנו כל בוקר מחדש.
כמה נכון
העבר הוא משא על הגב....
דבריך עשו לי חשק
לנשימה עמוקה פנימה.
יום נפלא גם לך,
גילה
בהחלט במקום טוב,
צעד קטן אחורה כדי לבעוט את עצמי
20 צעדים קדימה.....
ולי נותר רק לאשר! כמה את יפה תמיד וכמה היום!!! מבפנים ומבחוץ!!!!
מדהימה!!
ואני מוקירה אותך
על ההתמסרות שלך,
שזה לא מובן מאליו
שבן אדם מפרסם את הרשימה שלו כך לעיני כל
גילה - את פשוט בן אדם בלתי רגיל!!!
למה ניר ועפרון?
אני מוקירה את עצמי על:
1. האומץ שלי להתבונן על הדברים.
2. האומץ שלי לעשות פעולה בשלבים.
3. על השינוי שהעברתי את עצמי השנה.
4. על הנתינה שיש בי.
5. על הקבלה שנולדת לי מתוך האהבה שלי את עצמי.
6. על הלימוד החדש של לבקש עזרה כשקשה לי.
7. על יכולת הכתיבה המופלאה שקיבלתי במתנה ועוזרת לי להביע.
8. על האהבה שממלאת אותי כל יום.
9. על האופן בו גידלתי את הבן שלי (כפרות עליו) למרות כל הסיכויים...
על הקשר שיש לי איתו.
10. על כך שכל בוקר אני קמה בבוקר, מסתכלת במראה ורואה (סוף סוף)
כמה אני יפה... !!!
ברור.תודה שאת אומרת את זה.
החלקים שהיו מאד טובים
והקושי שלי לשחרר....
מקסים נטלי,
אמיתי כמו שקוראים לי גילה
ידעתי אהבה גדולה
ועכשיו האהבה כבר שלי, בתוכי..
כי אני יודעת לאהוב
ולהיות אהובה.
אמיתי מאד וכבר לא רלוונטי
לחיים האמיתיים שלי
ולכן צריך להיות חלק מהעבר ולא
חלק מההווה.
איך אומרת מניה, לסגור
את מועדון האקסים....
בדיוק איריס ולפעמים צריך עוד
טיפה אחת של סבלנות כדי לסיים
את מה שעוד לא נגמר....
יקירתי,
אין לי מילים להביע את הזדהותי
עם מה שכתבת ....
כל כך מדוייק שזה מכאיב באופן פיזי (לי)
לקחתי נשימה עמוקה כדי להגיב לך.
נשיקות.
*
y
גילה
את יודעת, אפשר להבדיל בין הגעגוע
לבין כאב הגעגוע.
היה פעם בחיים שלי מישהו שהיה עבורי
כמו בן, אהבתי אותו כמו את הבנים שלי
ואני עדיין אוהבת.
מתוך נסיבות חייו, הוא התנתק ממני וממשפחתנו
בבת אחת, זה כאב לי מאד, התגעגעתי בכאב גדול.
נתתי לכאב הגעגוע להיות, לא סגרתי אותו, הזזתי,
החלפתי מחשבות וכו' רק נתתי לו להיות וראיתי אותו
בחמלה. היום אני מתגעגעת אבל בלי כאב הגעגוע
נשאר הגעגוע בפשטותו.
מוצאת שלהיות עם הכאב מתוך חמלה, עם כל כאב
מאפשר ללב לנוע בכיוון הנכון, לעוד פתיחה, לעוד
התרחבות ולחיבור לטעם החיים על כל גווניהם.
חיבוק
וכוכב
(אגב, אני מככבת אותך כל יום (-:)
יפה
מילים יוצרות סמנטיקה
והיא יוצרת געגוע למשהו טוב!
עוד פוסט מקסים
איזו יוצרת
הנהר הזה שאיתו את זורמת
ממשיך להוביל אותך לשם. למקום הנכון לך
הקופסא הזאת, גם אם וירטואלית, מצויינת לאחסון מידי פעם
בטח ובטח כשקשה
שהיא תעלה למעלה
ואת תנשמי נשימה ענקית מלאה באור
חיבוק
קחי חיבוק וירטואלי
עד מחר בצהריים.
אולי, רק אולי,
אני צריכה לרגע, רק לרגע,
להיות מוכנה לשחרר את הכל,
כדי להרויח את הכל
זהו בדיוק... לא אולי
*
או-חח הגעגועים האלה כל כך ממלאים .
מכירה אותם. מוקפת בהם, האמת?
כל יום.
ולך, יקירתי רק אגיד, זה חלק
מהמציאות שאת יוצרת/מבקשת/פועלת לקראתה.
ממי, שחררי את העוקץ ותפני מקום לדבש....
אני בטוחה שאת יודעת על מה אני מדברת
חיבוק
ענקי
איריס
יפה כתבת.
אני אוהבת את הדרך שלך להביע רעיונות*
גילוש פוסט מקסים
חושבת שאת הזכרונות
אנו צריכים לשמור
אך לשים אותם באיזו
מגירה קטנה אשר
יכולים לפתוח אותה
רק בזמנים היפים והטובים
כי צריך גם עליהם לשמור.........
כמה רגש וכאב במילים שלך
אבל נהר החיים לא נעצר לדקה
תמשיכי ללכת בדרכך שבחרת
תאמיני בעצמך אהבה ממתינה לך שם.
פשוט פוסט מדהים
תודה תודה תודה :)
*
את כותבת מקסים!.
שיהיה לך שבוע נפלא.
השיר...........
ומה שכתבת.........
ממכר.......
קראתי את הכתוב ובמקביל את המושמע.....
הרבה רגש מושקע שם!!
וואו גילה יקרה
פעם ראשונה שזוכה אני לקרוא אותך
האמת ,אחוז התפעלות
איזה מילים, איזו כנות
והראיה הבריאה שניחנת בה.
כן גילה הזכרונות לפעמים שבים והולמים בנו
אהבות משאירות בנו חותם של זיכרונות
בדמות שירים, מקומות , מילים יחודיות
והפרויקט של עידן רייכל רק הוסיף עוצמה.
שמח שאת כאן , שמח שזכיתי.
גילי
מכל האהבות,
ולהתכוונות לאהבה הבאה ,
ולנוסטלגיה ,
להתבונן בה ,
חלק ממי שאת .
חיבוק
וחג שמח.
הזכרונות זה מה שנשאר יפה מאד גילוש
הזכיר לי משהו שכתבתי ב 2002 על געגועים לחיבוקים רכים
מחשבה יוצרת מילה
יוצרת מחויבות
יוצרת מעשה יוצרת מציאות
כל כך מכירה את זה
המחשבה עולה
לרגע הפנים מתקדרות
אחר כך חיוך
והמחשבה חולפת
היא מיותרת
אהבתי - כמו תמיד
את צריכה להביא את עצמך למצב
שאת שולטת בעוצמת הזכרונות,
ואז בהחלטה אחת קטנה, כמו...
כמו, ללחיצה על כפתור, את בוחרת
להנמיך למינימום את עוצמת הזכרון,
והשפעתו על עתידך, ויכולתך להגשים
כל חלום עבורך.
אני מאמינה ומייסמת את היכולת לשלוט
על אותם האיזורים במוח האחראים על
העלאת זכרונות מהעבר. נשמע מכני?
אולי, אבל בצורה הזו, ניתן בקלות רבה לפתוח
כל פעם דף חדש, ולהשאיר רק את מה שרוצים,
מה שחיוני ...
*
מכל האהבות שיש לחלום
ביקשתי לי אותך
האם תשמע קולי קורא לך האם תדע
האם תזכור שתיקות יפות
את לחישת קולך את מגע ידך
אתה רחוק ממני
וליבי חסר אותך
ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך
מלבד להיות איתך.
הגעגוע
המחשבה
למרות שהוא כבר רחוק
למרות שהוא כבר לא שם
גם אם זה לא קשור אליו
גם אם זה רק מה שהוא ייצג שם
הוא נשאר
הוא קשור
גם אם הוא לא הנושא, הוא היסטוריה
שעשה היסטריה
והגעגועים
לחיבוקים, למגע היד,
לזיכרונות, לסימנים
לימים....
אבל הגיע הזמן
להפריד בין הזכרונות לאנשים
לשים בצד
ולמצוא אחר
שיפיח רוח חיים
וריגושים חדשים....*
אהבתי את הסוכריות מ מ מ מ מ שלך .
הן הזכירו לי על סוכריות לא פחות טעימות , לגבי טבע האדם :
מ ינימום מ אמץ , מ קסימום מ ילוי ( תענוג ) .
יפה היציראה
היא הסוד המיוצאר
נשיקה
גילגוש -
עוד פוסט מדהים -
תודה
השיר הזה מזכיר לי אהבה קסומה שזכיתי לה בעברי
תודה יקירה על הזכרון המתוק שהעלת בי
כתבת כה יפה על זכרונות אהבה- זכרונות כאלה רק מאשרים שאת יודעת לאהוב
קשה שהזכרונות מלווים זוגיות שהיתה -- אז כמו שאמרת תחזירי אותם הביתה אבל תאפסני אותם במקום אחד שיזכיר לך שלבך יודע להכות- אבל גם יזכיר לך עם מי כדאי לך להיות כדי שתגדלי זכרונות חדשים מתרפקים , וממיסי לב
התשמע קולי רחוקי שלי...
פוסט נפלא.
גילוש,
נפלא! מקסים! מרגש!
תודה על השיתוף!
חנה
לפעמים הזכרונות והחוויות שעברנו,
היו כל כך לא ברורים מאליהם
הם כאלה שמציבים רף גבוה ..
וטוב שכך
או שזה זה , או שלא
ואת שיודעת בדיוק מה מתאים ומה לא
למה להתגעגע ולמה לא....
מכוונת אל הדבר האמיתי
שלפעמים, די הרבה לפעמים....
לוקח זמן הבשלה :-)
על יכולתך לכתוב ולהתבטא כבר החמאתי ?
גילוש
כתוב יפה מרגש ..ונוגע .....:)
מככבת לך ....
זכרונות של אהבה
בעיקר טובים..
הם המרפא לכאבים....
אוהב לקרא אותך...
אין מילים... כל כך הזדהתי
זה כבר לא קשור אליו, אני יודעת.
זה קשור אל מה שהוא ייצג בחיים שלי.
מושא האהבה.
אבל בדיוק כך!!! תופסים איזה גל געגוע.. אבל שבודקים באמת.. זה געגוע למגע לקשר לא לבן אדם הספציפים שכבר ממש לא רלוונטי... נפלא. אהבתי אטי. כוכב לרעיון.
מקסים
אהבתי ששילבת את הזכרונות עם השיר לסירוגין.
זה אחד השירים שאני מאוד אוהבת
תודה רבה ומאחלת לך מכל הלב אהבת אמת
יקרה,
קבלי * אוהב ממני
תבורכי
טובה
כתבת מקסים ומרגש.
"מחשבה יוצרת מילה
יוצרת מחויבות
יוצרת מעשה יוצרת מציאות."
אלו שורות מאד חזקות.
הסבר מדויק , כל אדם צריך להפנים ולממש שורות אילו.
אך רק האדם לעצמו יכול להראות את הדרך.
מפני שזהו רגע של החלטות בחיים שצריך לקחת.
ולכל אחד יש את הזמן שלו.
אביחי גרוס
gavichay@gmail.com
"יחד נצליח יותר"
תודה על השיר היפה.
שנהיה כולנו
מלאי זכרונות יפים מהעבר
ומלאי געגועים חמים לעתיד.
יום נפלא
אולי, רק אולי,
אני צריכה לרגע, רק לרגע,
להיות מוכנה לשחרר את הכל,
כדי להרויח את הכל
את לא צריכה את חייבת. להרים את עצמך-
ולתת לנשמתך אופק חדש, את ראויה לטוב בעתיד
ולא לשאת את עברך עד כלות..
בשורות טובות, יום שכולו שפע אור ואהבה
ראשית, אני מאוד אוהבת את השיר הזה.
שנית, גם אני התעוררתי היום עם געגוע.
ומעבר לזה - נשמע שלקחת איתך תיק תובנות לא מבוטל
ואת נמצאת במקום טוב, אז שולחת חיבוק.
פוסט נהדר.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1026580
יקירתי
כ"כ כ"כ מוכר.
מי כמוני יכולה להבין אותך
העדרה של אהבה כ"כ חסר כשאין.
ע"מ להעצים את עצמך ברגעים כאלה מזמינה אותך
לקחת דף ועפרון
ולכתוב רשימה של 10 דברים
עליהם את מוקירה את עצמך
באהבה
אני.
אולי למרות תחושת האי-רלוונטיות
עדיין קיימת רלוונטיות מסוימת שתופסת מקום אצלנו
ולו בשל הזכרונות והערגונות.
יוצרת פוסט נהדר
וידענו אהבה וזה כל היופי שבחיים, לדעת לאהוב הכי אמיתי ולראות
זאת כאמיתי מפרספקטיבה של זמן.
ידעתי אהבה אמיתית.
הגעגוע, על כל מה שהוא מייצר
מחבר אותנו לרצונות האמיתיים שלנו.
נפלא גילוש.
הזכרונות הם חלק מאיתנו
וחלק ממי שאנחנו, רק ש.... הם שייכים לעבר.
אם הוא חלק מהיומיום גם כשהוא הסטוריה,
זה ענין שלא נסגר עדיין עד הסוף...
תודה על תגובתך ויום נפלא שיהיה לנו,
יום של מדורות, זמן טוב
לגנוז אהבות ישנות...
הזכרונות הם חלק מאיתנו.
מחשבה יוצרת מציאות.
שיר מקסים
מלא געגוע וערגה.
בוקר ברכה.