ביקשתי לי אותך האם תשמע קולי קורא לך האם תדע האם תזכור שתיקות יפות את לחישת קולך את מגע ידך אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך מלבד להיות איתך.
קמתי הבוקר עם געגוע בלב. בדרך כלל אחרי שעולה לי הגעגוע, עולה לי גם המחשבה עליו. זה כבר לא קשור אליו, אני יודעת. זה קשור אל מה שהוא ייצג בחיים שלי.
מושא האהבה.
הוא כבר לא הנושא, הוא כבר חלק מההיסטוריה, אבל הוא זה שאחראי על מה אומרת המילה אהבה עבורי. אל חיבוק כזה אני מתגעגעת, אל מגע יד כזה.
הוא כבר לא רלוונטי לחיים שלי, הוא נתקע איפה שהוא מאחור לפני שנים רבות, ותמונתו שנמצאת לי בלב, צובעת בירוק ומסתירה במקצת את המילה אהבה עבורי.
כל רגע שנשמר זכרון ישן וכל מה שנשכח עם השנים מה שכבר עבר האם תזכור אותם, האם תדע אתה שם בכולם כל מכתב שלא נכתב, כל שנאמר וכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך: הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון
נוצר פרדוקס.
הזכרון יוצר מסך של צבע ואשליה על האופציה, למרות שהאדם עצמו כבר איננו וגם לא רלוונטי. עולה המחשבה בראשי,
אולי, רק אולי, כדי להיות פנויה למצוא, אני צריכה לרגע, רק לרגע,לשים את הגעגוע בצד, להפרד ממנו. כי הגעגוע לאהבה, לחיבוק, לאינטימיות מעלה יחד איתו את הגעגוע אליו.
אולי, רק אולי, אני צריכה לרגע, רק לרגע, להיות מוכנה לשחרר את הכל, כדי להרויח את הכל.
הזכרונות שלי הם חלק ממי שאני, רק שהם לא יכולים להיות חלק משיגרת יומי. אולי הגיע הזמן, להפריד בין הזכרונות לבין האנשים שמייצגים אותם.
להשאיר את הזכרונות לקופסא היפה זאת עם הסרט שהכנתי עבורם ומדי פעם, ביום גשם של געגוע, להוריד את הקופסא, יחד עם אלבום התמונות, להסתכל, לספר אותם לאהבה החדשה שלי ולהחזיר חזרה אל המדף הגבוה בארון.
מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך. אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך האם תשמע קולי קורא לך האם תדע. אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך. ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך, להיות איתך.
האם תזכור אותם האם תדע, אתה שם בכולם.
מחשבה יוצרת מילה יוצרת מחויבות יוצרת מעשה יוצרת מציאות.
יום נפלא לכולם, גילה
|