המפוזר מהכפר
פוסטים אחרונים
- הוא נסע 4/12/11
- זה מה שיש 24/8/11
- טבע במדבר...חי בר יוטבתה 11/11/10
- חוק האגרה-טמטום או חלמאות??? 29/8/10
- תשאירי לי פרח 23/5/10
- מתבשלת במיץ של עצמי 20/5/10
ארכיון
אילת ת"א
אני שואפת אוויר לראותי ומחייכת לעצמי,עולה על האוטובוס הירוק ונהנית לראות את המושבים הריקים... אוטובוס לעצמי, אני חושבת, בזמן שאני עולה במדרגות ושולפת את כרטיס האוטובוס, לנהג החייכן שעומד בכניסה... נוסעים נוספים עולים לאוטובוס, על פניהם אותה הבעה כמו לי..."הם בטח מרוצים מכך שהאוטובוס אינו מלא. כל אחד מאיתנו יכול להתפרש על שני מושבים וליהנות מהשקט, " אני חושבת לעצמי בזמן שאני מתיישבת במושב הצבעוני ומניחה את תיק הגב הקטן לצידי, מותחת רגלי קדימה עד כמה שאפשר, ואז מתקפלת לתנוחת עובר האהובה עלי בנסיעות ומניחה את בירכי על המושב לפני.."מזל שמושב הכיסא שלפני עשוי עץ בצד שפונה אלי, כך שהיושב לפני, לא מרגיש את הלחץ של רגלי על גבו כשהוא נשען בנוחות על מסעד הכיסא". אני אוהבת לנסוע שרגלי מקופלות לבטני ונשענות על המושב, כך אני מתמרחת לי מכורבלת בתנוחת עובר מרגישה בטחון ומתחילה ליהנות מטלטולי הדרך,מהשקט ולהיכנס לעולם הפרטי שלי...עולם החלומות..."אוף כמה אני אוהבת את העולם הזה...אני אוהבת לחלום לדמיין לעצמי מחזות הצגות ומה לא"... רק שלצערי בשנים האחרונות מאז הפכתי אמא אין לי זמן לחלומות. הזמן היחידי שאני מוצאת לתת חופש לדמיון, הוא הנסיעות באוטובוס לעיר הגדולה...ת"א. "אח תל אביב תל אביב אני נאנחת ביני ובין עצמי...עיר ללא הפסקה...אני מחייכת לעצמי חיוך קטנטן של הנאה כשאני חושבת על ההנאות הקטנות המאפיינות את חופשתי בעיר...ללא ספק, כשאני מגיעה לת"א אני הופכת לאישה ללא הפסקה. ביקורים והמון חברים, משפחה, בילויים אין כמו לצאת לבלות במרכז, קניות כן, מה לעשות כאן אפשר למצוא הכול...אני מנסה לנצל כל רגע דל בזמן הביקור במרכז וממעטת לישון.תמיד כשמסתיים הביקור במרכז, אנחנו עולים לאוטובוס עייפים אך מרוצים,ואני העייפה הראשית...אני כל כך עייפה, שאני נרדמת עוד לפני שהאוטובוס מתחיל לנסוע...ילדיי שחוזרים איתי, כבר רגילים לראות את אמא חורפת כל הנסיעה הביתה, ראשה מונח על החלון ומדי פעם היא מתעוררת,כדי לבדוק שהכול תקין, שולפת איזה סנוויץ או פרי מהתיק מוזגת שתייה, ואז חוזרת לשינה עמוקה,טובה ומלאת חלומות... האוטובוס מתחיל לנסוע,אני מחבקת את עצמי והתנודות עוזרות לי להיכנס למצב ריחוף...בין ערנות לדמיון, אני רואה אותו,...את תומר, אהובי, ידידי הוותיק גבוהה, רחב כתפיים, שער שחור חלק לא קצר מידי, לא ארוך מדי, עיניים חומות טובות,חיוך של מיליון דולר...ופתאום אני במקום אחר..אני רואה עצמי מטיילת בהנאה ברח' שנקין, מסתכלת בחלונות הראווה בוחנת את הבגדים ובאותה העת מחפשת את חבריי..יום שישי, יום המפגש של כל החברים, בתי הקפה הקטנים, עמוסים באנשים, המגיעים לראות ולהראות. כולם כמוני, מחפשים את החברים והידידים ויודעים שכאן...כאן ימצאו...אני, אף פעם לא יושבת יותר מחמש דקות. אני נהנית לטייל ברחובות העיר בו בזמן שאני פוגשת את כל המי ומי מכירה חברים חדשים, מציצה בחלונות הראווה, בודקת מה השתנה, מחלקת הזמנות למסיבות הפרועות של יום שישי...המסיבה בטרומפלדור והמסיבה של תומר...תומר, ידידי היקר, יחצן של כמה מועדונים בת"א ואנחנו עובדים יחד, אני עוזרת לו לחלק את ההזמנות....אני מתה על העבודה הזו, כל בחור ובחורה שרק הכרתי אתמול הופכים חברים טובים ...הנה ירון עובר מולי אני רצה אליו מחבקת, מנשקת, "מה קורה?...אז מה אחותי,יש היום איזה מסיבה? " הוא שואל תוך הרמת גבה . אני מיד שולפת שתי הזמנות נותנת עוד נשיקה...מתה על הנשיקות ..."את מי אתה מביא?רוצה עוד הזמנה? מה עם בת זוג ירון? אני שוב צריכה להכיר לך חברה? מתי תתמסד?". ירון, מחייך מול מטר השאלות, ועונה "האחרונה שהכרת לי ברחה ממני, את יודעת תפסה לה את הבלונדיני ההוא במסיבה של תומר?". אני מיד נעמדת על קצה אצבעותיי כדי להטיב להביט לתוך עיניו...נו מה לעשות שירון קצת גבוהה "מי צבי החתיך?היא תפסה לי אותו?". תפסה אחותי הוא עדיין לא שלך?" ירון עונה ואני משיבה אש "חחח עדיין לא שלי, ירון תן לי קצת קרדיט ועבודת שטח גם הוא יהיה שלי אתה יודע!!!!". "כן, כן, אני יודע...רק אותי את לא רוצה מעבירה אותי הלאה לחברות שלך..." ירון מגחך אלי. "ירון, איך אתה מדבר? אתה בחור איכותי, אתה צריך מישהי קצת יותר רצינית ממני...שנקין עמוסה רק תרים את הראש תגיד את מי אתה רוצה ואני מכירה לך..." . "טוב, טוב אחותי תרגעי..ירון מלטף את ראשי .אני מלטפת אותו בחזרה וממשיכה הלאה, עם חיוך גדול שמרוח לי על הפרצוף כשלפתע, אני רואה אותו מרחוק החתיך שלי שאני כל כך אוהבת החבר הכי הכי שלי. " תאמר" אני צועקת ולא איכפת לי עם מי הוא מדבר, אני רצה לעברו וקופצת לזרועותיו רגלי מקיפות את מותניו...הוא כהרגלו נקרע מצחוק מחבק אותי ומנשק .." נו אינג'ייזר מה קורה? את מחלקת??". " בטח, מחלקת נראה לך שלא??? אתה אוסף אותי למסיבה היום??". "כן כן ...אוף את לא יודעת שוב רבתי עם גלית היא עזבה אותי...מה אני אעשה איתה עופרה הא???אני כבר לא יודע מה לעשות עם הבחורה". אני מלטפת את שערו ומשתחררת מהאחיזה שלו, מורידה את רגלי לקרקע ומנשקת אותו על הלחי..".אהובי...אתה הרי מת עליה...ורק היא יודעת להחזיק אותך קצר...אם היא תהיה נחמדה כמוני...היא לא תחזיק איתך חמש דקות...אתה יודע את זה...מחר אחרי המסיבה היא תחזור אליך...ואתה תיתן לה נשיקה גדולה ותגיד לה כמה אתה אוהב אותה והכל יבוא על מקומו בשלום...דרך אגב" אניח ממשיכה את המשפט הארוך כמעט בלי לקחת אוויר, "אתה מגיע ל"לולה" לשמוע איתי קצת ג'אז היום או שאני אזמין את צבי??" תאמר מחמיץ פרצוף,"את יודעת שאני לא אוהב שאת רודפת אחרי צבי, שחררי אותו הוא לא בשבילך!! את צריכה גבר שיעריך אותך באמת!! את שווה המון וצבי לא שווה כלום כל יום הוא מזיין מישהי אחרת. אני לא אתן לך להיות איתו...אני בא איתך ללולה... בטח בא...אחרי זה נחתוך למסיבה בטרומפלדור נבדוק מה קורה שם נרקוד ונמשיך למסיבה בדיזינגוף מה את אומרת???"...אח איך אני אוהבת את החיים האלה,אני חושבת לעצמי ועונה..".בטח שאני באה אני אסיים את סיבוב הדאווין שלי, ירוויח את הכסף שאתה נותן לי ואגיע בחמש ללולה". "טוב מתוקה שלי, הוא אומר", מנשק אותי על השפתיים, " ותזכרי אם אני רואה אותך עם צבי...אפילו שהוא החבר הכי טוב שלי אני מפריד בניכם, אני לא נותן לו לפגוע בך". "טוב, טוב שחרר" אני צוחקת, "אני אמצא לי מישהו אחר אל תדאג". בעצם, אני חושבת לעצמי, איך אני אמצא לי מישהו אחר, אם אני כל צמודה לתאמר. כולם בטוחים שאנחנו חברים, כל הזמן מבלים ביחד...אבל הוא שייך לה...לגלית. האמת היא, שהם ממש מתאימים!! אני אוהבת את תאמר כחברי הטוב, אני אוהבת את התמיכה שלו, החברות המיוחדת רק לנו,אוהבת לעבוד איתו, אוהבת לשכב לצידו בחוף "פרישמן" שם מקום המפגש של כל החברים. אני שמה עליו את הראש, מסתכלת על כל החתיכים מספרת לו את הצרות...הוא מספר לי את שלו ואז כשגלית מגיעה היא נשכבת בין שנינו ולוקחת אותו לעצמה...לא אני לא מקנאה. אני אוהבת גם אותה, רק שהקשר איתה הוא שונה. אנחנו לא שופכות את הלב כמו שאני ותאמר עושים. מצחיק...אהה, אני נאנחת ונוחתת לרגע חזרה באוטובוס הממוזג..מביטה מהחלון החוצה ורואה את המדבר הרחב כן, אני אוהבת את המדבר. אבל, ללא ספק הגעה לת"א היא חוויה, החנויות האורות המועדונים הפאבים...הים שהוא ללא ספק שונה מהים באילת ו...כן,מה שאני לא אוהבת הם המירוצים אחרי הביקורים...בואי תבקרי את החברה הזו ואת זו ואת הדודה והדוד ואת ואת....אוף ואם את שוכחת מישהו את בצרות...נו טוב תמיד אפשר לתרץ שהילד חולה ...צילצול הפלאפון קטע את מחשבותיי,..."הלו" אני עונה ..".הי אמא, מה קורה מתי את מגיעה לסבא??"אני שומעת את הקטנציק שלי מצייץ לתוך הפומית.."חמוד שלי התגעגעתי אליך...אני כרגע באוטובוס ואחכ יש לי כמה סידורים בת"א ואז אני אגיע לסבא טוב"...הקטנציק ממשיך לדבר ואחריו הבן הגדול מספר לי את חוויות היום. אני מתה לחזור להירהורי, מנשקת אותם נפרדת ונרדמת...אין אין כמו לישון באוטובוס... אני פוקחת את עיני ומגלה שהגענו כבר לתחנה , אנשים מתחילים לרדת מהאוטובוס ואני ממהרת להתאושש ולרדת אחריהם, מחכה כבר לסיבוב הקניות בתחנה...אין כמו התחנה המרכזית...הכל כל כך זול מבחר ענק של מוצרים ובמחירים שחבל על הזמן. כמי שגרה באילת, כבר מספר שנים אני יודעת להעריך את נפלאות העיר הגדולה. ערב רב של חנויות, בהם ניתן למצוא כל מה שאני רוצה. היעד הבא שעולה בראשי,שוק הכרמל אני רואה בעיני רוחי את מגוון הפירות והירקות הזולים, טריים אני נזכרת בריחות שעולים מכל פינה. פה ריחות של תות ושם של בצל, גבינות לחם טרי ואפילו ריחות הבשר והדגים אותם אני ממהרת לעבור ולא להריח. אמממ, אחד הדברים שאני אוהבת, מאז ומעולם הוא טיול בשוק, לשמוע את המוכרים מציעים מרכולתם בדרכים שונות ומשונות, מכריזים, צוחקים ולפעמים אפילו מתחילים קצת עם הלקוחות...תמיד בסופו של טיול, אני דואגת להתיישב לי באחת המסעדות הקטנטנות של השוק, לפנק את עצמי במנת פול. מאז שהייתי קטנה, אני זוכרת את אבי ואותי מתיישבים לנו באחת החניות הקטנטנות מנגבים חומוס ופול. אני מרימה את תיק הגב הקטן המכיל את בגדיי בלבד, מפנה דרכי בין האנשים המסתובבים בתחנה, כשלפתע, אני קולטת אותו, גבוהה ורחב כתפיים, עם החיוך הרחב בדיוק כמו שנראה לפני עשר שנים אולי קצת התבגר אבל לא השתנה בהרבה. אני משפשפת עיני, לא מאמינה, והוא פורש את זרועותיו כמו פעם, אני מרגישה את הרעד עובר בכל גופי, לא יתכן הוא כאן ופורש זרועותיו אלי כמו פעם. אני רצה אליו,קופצת בין זרועותיו מחבקת מנשקת..."תאמר, תאמר יקירי אתה זוכר אותי???איך את זוכר אותי אני לא מאמינה עשר שנים ...אתה לא יודע, זה ממש מדהים, אבל בדיוק כעת בנסיעה חשבתי עליך נזכרתי בך....יו איזו הפתעה" אני מקשקשת ללא הפסקה כפי שנהגתי פעם......אני מביטה בפניו, מבט של מבוכה נסוך עליהם. אני מורידה זרועותיי לאט ונסוגה צעד אחד אחורה...לא התכוונת אלי ...אני מגמגמת ומסתכלת אחור. מאחורי עומדת בחורה עם חיוך גדול כמתאפקת לא להתגלגל מצחוק...אני מתנצלת אני מגמגמת, הייתי בטוחה ש...". "כן" הוא מחייך", "שאני תאמר...אבל קורים לי זיו וזו אחותי רותי ואת???". אני שואפת אוויר, רוצה שהאדמה תבלע אותי, "איזה פדיחה" אני ממלמלת לעצמי בקול קטנטן, "איזה פדיחה רק אני יכולה לזנק כך על בנאדם, מבלי לחשוב" ....הוא מחייך שוב..."דווקא אהבתי את הזינוק, הייתי שמח אם תזנקי עלי שוב"...הוא מביט במבט מתגרה. אהה אני מנסה להעלות חיוך, אבל לא ממש מצליחה, "שמי עופרה". הוא לוחץ את ידי ,"אז אני מזכיר לך את תאמר????רוצה להצטרף אלי לקפה ולספר לי קצת על תאמר??? את תפוסה או ????". "לא, לא", אני ממהרת לענות "אני אשמח לכוס קפה",ואולי קצת יותר אני חושבת בליבי...כזה חתיך אולי כעת יהיה לי סיכוי לממש את הפנטזיות הבלתי ממומשות על תאמר...כעת כשאני חושבת על כך, חיוך גדול כובש את פרצופי. זיו לוקח ממני באבירות את התיק..."אני מבין שאת ללא הסעה , אני צודק??"..."נכון"אני עונה ..."יופי, זיו מתחיל ללכת, "תצטרפי אלינו,אני רק מקפיץ את אחותי לביתה ואנחנו נרד לאיזה קפה בחוף הים אם זה מתאים לך".זיו שולח את כפו כדי שאחוז בה ואני בהתלהבות של ילדה נענית ומחזיקה את כף ידו אני מביטה בה לרגע...יד גדולה גברית ויפה...לא זו לא כף ידו של תאמר אבל בהחלט זו כף יד מדהימה. " לאן שתיקח אותי" אני עונה ופוסעת לצידו מאושרת...משאירה את מסע הקניות ליום אחר....איזה חלום....איזה עיר...איך אני אוהבת את ההתרחשויות כאן...תמיד תמיד משהו טוב קורה לי בתל אביב... |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה שלי נראה לי שבזמן האחרון התל אביב שלי היא רק איתך....בכל אופן...רציתי להכניס את הסיפור לתחרות של תא ונראה לי שפספסתי את המועד....
"אין מקום אחר
אין אחר"
לי אילת היא התל אביב שלך!