אתם פלא/אריה רוקח,מוקדש לנטלי ושי לי לך עיניים חמות, חכמות, נשיות,ופנים צעירות רכות ונעימות.ואת יושבת מולינערה צעירה רהוטה ונבונה. לך פנים חזקות,חזקות, נבונות,גבריות,כל כולך מביע חום ותבונה.אתה יושב מולי כה רהוט וברור. אתם שובים את הלב.שובים את הלב בדברכם.במראכם ובביטחון הנובעמכם..והפה...הפה מספר את מה שלא מאמינים העין והאוזן. סאת ייסורים מלאה ילדות לא ילדות,אב מכה אם מתעללתואת ילדה ,ילדונת ,ילדה מצפה... ילדה המצפה לפינוק של אב אוהבשל אם מתפעלת. ואתה נער קטן ,נערון.המצפה לאב נערץ,אשר ישא אותך על כתפיים.לאם מפנקת מחבקת. אך לא, החיים פוגעים,מתעללים, מתאכזרים, מאכזבים.ואת נוקמת. הו, איך נוקמת ,כמו ילדה כואבת,כמו אישה נבגדתשהחיים בגדו בה. ואתה מהבית נמלטאל פיו הפעור של הרחוב,מחפש עתיד והולך על הקצהעל הקצה ממש. והינה אתם יושבים ומספריםואני שומע ולא מאמין.איך מפרח קוצני כואב ומכאיב הפכת את חייך לאור לאביב.ואיך אתה מהקצה מהכמעט אבדן, לעלם חמד-לא יאומן. תגידו שאנטי,תגידו מריומה,זה נכון.הם עזרו לכם כלכולםאך מעל לכלגם בסבל גם בנדודלא עזבה אתכם הרוחרוח האדם.ומזועמים על אדם ואלהפכתם לאדם חם, אוהב ומוחל. סיפורכם מחזק ,מעורר"כי באדם אאמין"כדברי שאול המשורר. בעקבות ביקור בבית השנטי בתל אביב 3.05.09 |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
• לכם בית השנטי אהוביי מוקדש החיבור!ממני...
בוגרת בית השנטי...בוגרת הרחוב ...בוגרת שלרגע לא מוותרת...!שירה ח. שנטי.
בצעקה אליכם אנשים התעוררו לפני שיהיה מאוחר בשבילם....בשבילכם...אל מול בורא עולם!
ילדים שקטים ברחובות רועשים..הביטו בהם ...במלאכים!!! האם תסכים להביט בי...?,האם תסכים לעצום עינייך...ולהקשיב, עומדת נפשי פצועה לא ידעה מנוחה לא מבקשת לא דורשתהיא רק נושאת תפילה...מסתובבת בין האנשים ברחובותבמבט מושפל... שרק לא יחושו בנכחותי ...שרק לא יביטו בי...ההמון המסתער על הרחוב שלי..בכול בוקר מחדש משאירים סימנים בוגדניים של תקווה...אך כשהלילה יורד..נעלמים הםבחשיכה...אף אחד לא שב עם הסחורה..אף אחד לא מדליקמוזיקה גבוהה.ורק בלילה, לא שומעת קולות רבים.."זה המקום שבו אנחנו מוכרים..." ואני מסכימה...,קמה ומפנה את הפינה...לצערי יודעת שזה רק בגידה שחוזרת על עצמה...הרי שבלילותאין כאן צעקות...בלילות מסתבר...הרחוב שלי ,ובו מרחב גדול יותר.... האם תסכים להביט בי , האם תסכים לעצום עינייך...ולהקשיב, הרחוב חסר הפרטיות עבורכם,אוחזים חזק בארנקכם, ואני ...אנימתפללת...אולי גם היום אותה הסבתא עוברת...או אולי הפעםתחזור שוב אותה הגברת...ליונים אוכל מפזרת...כן ,בזכותההבטן לא מקרקרת...רגליים עייפות...אך לא אוכל לנוח עתה..ברחוב שלי אין לי פינה שקטה..אבל לא עצובה,כי הם האורחיםשלי בבקרים...יש לי את הלילות... האם תסכים להביט בי?...אני יסכים שתעצום עינייך..רק כך תוכל להקשיב.... מתיישבת על הספסל בתחנה,אני יודעת מתי האוטובוס הבא...אני יודעת מתיעוברת משאית עם סחורה... מתי מחלקים עיתונים שם בשכונה..ואך אניאוהבת את יום שישי לצעוד בשביל הצר רק ביום שישי היום הקצר...המאפיהלא מוכרת את כל הלחמים..זה לקידוש שלי ושל החתולים... אם תסכים להביט בי ...אני יסכים שתעצום עינייך... רק כך תוכל להקשיב.... וכשתקשיב לי בראשונה.., לילדת הרחוב..אשאל אותך בלי כעס..כמעט בלחישה.. האם תסכים להחליף איתי לילה אחד את המיטה?....מתוך זכרונות כואבים בלילות מתוך חיי הפרטיים כי
להסביר כמה אני מעריצה את אמא מריומה שעל הכר שלה לא נרדמה....
והיום אלו היצירות שלי לבית השנטי...
מתוך " ילדים שקטים ברחובות רועשים"-שירה ח.שנטי
באהבה עצומה לאמא מריומה ולאחים שבבית...