(ניתן לקרוא כאן: http://cafe.themarker.com/view.php?t=1022600 )הדיון הער ביותר התקיים באחד הפורומים ברשת ועורר כעס רב מצד בעלי כלבים ומאלפים המשתמשים בשיטות ובאביזרים המדוברים. בחרתי בכוונה להתחיל עם הטיעונים הפיזיולוגיים משום שעליהם לא אמורות להיות מחלוקות. יש נתונים ממחקרים. יש הגיון בריא ודוגמאות אינספור. אך מי מאתנו רוצה לחשוב על עצמו כמתעלל בבעל חיים, ועוד בעל חיים היקר ללבו? כך שההתנגדות מובנת לי, אך הפתרון הוא שינוי הדרך, לא עוורון לתוצאותיה. משתתפים אחרים ניסו להציג עמדה "מאוזנת" יותר, על פיה האביזרים והשיטות אינם רצויים, הם מסוכנים וצריכים להוות מוצא אחרון. כלומר - על פי דרכם - יש כלבים שאתם "אין ברירה". אני עוסקת בתחום כ6 שנים. בחישוב גס טיפלתי בכ1,000 כלבים עם מגוון בעיות שהגיעו עם כ2,000 בעלי כלבים עם מגוון תכונות, סגנונות, דרישות וכד'. מעולם לא השתמשתי בקולר חנק ואיני משתמשת כלל ב"תיקונים", וראה זה פלא - רב לקוחותיי מרוצים מהשירות ומתוצאותיו. טענתי היא שאם אינך מגיע עם עמדה מקצועית ברורה הפוסלת שימוש בענישה כאמצעי ללמד ולהתנהל עם הכלב, תמצא עצמך משתמש בכלים הללו. אם אינך בטוח שדרכך השוללת שימוש באוורסיות אפקטיבית - תגלוש למקומות ה"אפורים" ומשם ל"שחורים".
בתי הספר לאילוף בארץ מתהדרים בלימוד "כל השיטות". הם מכשירים את הסטודנטים להשתמש ב"כל הכלים". אביזר הוא רק אביזר זו בערך התשובה הקבועה בויכוחים סביב הנושא. אביזר אינו רק אביזר, הוא משקף גם את הלך החשיבה של האדם שעומד להשתמש בו. קולרי חנק נועדו להכאיב. כך גם דוקרנים, קולרים חשמליים וכד'. מידת הכאב שהכלב חווה היא סובייקטיבית, אך אלמלא הכלב יחווה כאב - השימוש בקולר לא יהיה "אפקטיבי".
בעיני בי"ס או מורה לא יכול ללמד שיטה מבלי להאמין שהיא ישימה. שיטה המתבססת על "אכיפת פקודות" אשר ביסודה התפיסה שעל כלב לציית, עומדת בסתירה להנחות היסוד של השיטות החיוביות. התוצאות הנראות לעין יכולות להראות זהות אך תהליך הלמידה וחוויית הלומד (במקרה הזה - הכלב ובעליו) יהיו שונות בתכלית. בי"ס לא יכול ללמד "שיטות חיוביות" ברמה מקצועית מעמיקה אם מורי השיטה אינם מאמינים בה ואינם מקבלים את הנחות היסוד שלה. מורה לא יכול להתנגד לשימוש בקולר חנק, אך ללמד כיצד לתפעל אותו "בצורה נכונה" מפני שאם הוא מאמין שהשימוש פסול, אין צורה נכונה להשתמש בו!
|