0
אני לא יודעת אם בגלל המחלה שדגרה אצלי בשבוע האחרון ופרצה במלוא המרץ אתמול בערב, או שסתם קצת נמאס לי, אבל אני מרגישה "עייפה" מלכתוב על תהליך החלפת הכולם שלי. אולי החלפת הכולם אינה בראש מעיני העצמי המהותי שלי ברגע זה. אבל כיוון שבמצבי המשתעל (אני סוחטת רחמים, אני יודעת) אין לי כוח לחשוב על משהו יותר טוב לעשות אז אני כותבת פוסט קטן על העצה השנייה של בק להחלפת הכולם. העצה השנייה היא להכין סוג של קולאז' עם התמונות של כל האנשים שאנחנו מרגישים שעודדו את העצמי המהותי שלנו. אלו יכולים להיות בני משפחה, חברים, מורים ואפילו פילוסופים, סופרים, וכו' שמעולם לא פגשנו, אבל הרגשנו שהם מעודדים אותנו ללכת בדרך של העצמי המהותי. כשקראתי את הספר קריאה ראשונה הכנתי לי ספרייה במחשב עם תמונות של חלק מהאנשים הללו (אלו שמצאתי תמונות שלהם באינטרנט), אבל מאז המחשב שלי נפל וכל החומר נמחק, ויש לי איזה סירוב פנימי להכין זאת שוב. כתרגיל משלים, בק מפצירה בנו להסיר מהקיר כל תמונה ולסלק כל תזכורת לאנשים שאנחנו מרגישים שמוחצים אתנו. אז באמת לפני כמה חודשים התפטרתי סוף כל סוף מהשידה של דודה שלי וזו בהחלט הייתה הקלה. |