פרק 14 סיפורה של גלית
אם הוא לא בא, אז גם אני.
התקלחתי, התלבשתי, התאפרתי ונסעתי לאסוף את אורנה. היא מכניסה את ראשה מבעד לחלון ומודיעה לי רשמית שאיציק לא מתכוון להגיע............ "את מטורפת? אם הוא לא בא, אז אין לי מה לעשות שם" אמרתי לאורנה שנכנסה למכונית שלי. "מה אכפת לך? בא, לא בא. מה זה משנה? נצא קצת, נכיר אנשים, נרקוד ונחזור" ענתה אורנה. "עזבי, אין לי חשק לצאת" אמרתי ודוממתי את המנוע. "את לא אומרת לי שאני הולכת לבד. את לא מתכוונת לדפוק לי את הערב" אמרה אורנה ברוגז. "לא יודעת מה להגיד לך, אני צריכה לחשוב" עניתי בלחש. "אין לך מה לחשוב!! את לא מפסידה כלום ואת לא עושה לי את זה, אני בניתי על הערב הזה" "אל תדאגי, אני אסדר לך לצאת עם מישהו אחר" עניתי כמוצאת פתרון מהיר. "מישהו??? עם מי??? את מסדרת לי שידוך?? "אחלה בחור, תאמיני לי, טלפון אחד והוא מתייצב כאן" אמרתי כמנצחת. "לכי על זה, תתקשרי אליו ותגידי לו שיבוא אלייך לדירה. אם הוא נורמלי, ניצלת. אם לא, את באה איתי" הסכימה חברתי הטובה. לא הספקתי ללחוץ על המספר האחרון ואביעד כבר היה מעברו השני של הקו. "אתה רוצה לבוא אלי?" שאלתי בלי לומר שלום. "לא קבענו לצאת?" החזיר בשאלה. "זה בוטל. תבוא אלי, אני רוצה שתכיר חברה טובה שלי" אמרתי בלי להתבלבל. "אצלך בבית?" "כן!" "אני בא!" ענה אביעד. ניתקתי את השיחה והנעתי את המכונית. "לאן נוסעים?" שאלה אורנה כשקלטה שהעניינים זזים בלעדיה. "אלי הביתה" עניתי ויצאתי מהחניה לפני שתתחרט. "מכה!! את פשוט מכה!! אני לא מבינה למה את עושה לי כאלה צרות. מי זה הבחור הזה? חסר לך שהוא לא חתיך. אני לא אדבר אתך לעולם" אמרה אורנה בכעס. "אל תדאגי אחותי, הוא בדיוק בשבילך" ניסתי להרגיעה. "אני באמת לא מבינה את הקטע שלך. אני דיברתי עם איציק, נראה לי שהוא יוצא עם מישהי אחרת. אז בגלל זה את דופקת לעצמך ולי ערב שלם?!!" "את חושבת שהוא..?" "מה זה חושבת!? בטוחה!! הוא לא מציאה כזאת גדולה, תבואי איתי, אל תהיי זונה" התחננה אורנה על נפשה. "שכנעת אותי, אני באה" עניתי כי פתאום רציתי. "יאללה נוסעים!!! צעקה אורנה בשמחה. "קודם נחכה לאביעד" "ההוא שהתקשרת אליו?" "כן! תאמיני לי את לא תתאכזבי" עניתי בחיוך. "אני מקווה ש.... " אורנה לא הספיקה להשלים את המשפט כי אביעד נכנס למכונית. "הי! ערב טוב לכן בנות!!" אמר אביעד והתיישב בספסל האחורי. "הי! תכיר את אורנה" הפצצתי כי רציתי להכיר ביניהם. "הי אורנה, בא לך לעבור אחורה?" שאל אביעד בחוצפה. "אתה מזמין אותי?" "רק אם בא לך" "לי אין בעיה אם בא לך" התחכמה אורנה. "אז תבואי, אני לא יכול להתאפק יותר" ענה אביעד בחיוך. כצפוי, מצא מין את מינו, שני מיוחמים. אורנה קפצה למושב האחורי בדיוק כמו שהיא רגילה . עכשיו אני מרגישה כמו נהג מונית. אני מקווה שזה לא ימשך כך כל הערב, אין לי חשק להחזיק להם את הנר. הגענו לאוניברסיטה. החניתי את הרכב בצמוד למכונית אמריקאית ישנה. אי אפשר לפספס את הבובות והחמסות שתלויות על המראה, אפילו שהחלונות מכוסים בווילונות בצבע ארגמן מזעזע. "אני מכירה את המכונית הזאת" אמרה אורנה בלי לפרט. "בטח חברים שלך" ענה אביעד בלגלוג מופגן. "תתפלא, אבל יש לי גם חברים כאלה" ענתה אורנה במין גאווה לא מובנת. "יש לה הרבה חברים" אישרתי את דבריה. "חבל שלא באו עם נגמ"ש, זה הרבה יותר מרשים" המשיך אביעד להתחכם. "עדיף זה מאשר לנסוע בטרמפים" ענתה אורנה כמנצחת. "את טועה, אני מעדיף טרמפים". ענה אביעד. "אז תיסע בטרמפים. חוץ מזה שבמכוניות האלה יותר נוח לשכב בספסל האחורי" "אני מבין שאת מדברת מניסיון" "רק מניסיון חבוב, רק מניסיון" "אין חכם כבעל ניסיון" הוספתי פתגם ישן לשיחה הקולחת. "על זה אין ויכוח" ענה אביעד בחיוך. "יאללה בואו נכנס" האיצה אורנה בשנינו. התקרבנו לאולם המסיבה. איזה מאה פנויים ופנויות עמדו בחוץ. מחכים. "לא מכניסים המקום מפוצץ" ענתה לאביעד איזה פריחה שעמדה רועדת מקור. שתביא מעיל הפוסטמה. אף אחד לא צריך לסבול את השומנים שלה בנוף הפסטורלי של חצר האוניברסיטה. מי יכול לחמם אחת כזאת? נו בטח, בגלל זה היא באה למסיבות של פנויים פנויות. זה לא יפה לחשוב ככה, גם אני נמצאת כאן. היא עוד עלולה להיות בחברה שלי. נראה שאביעד מפתח אתה שיחה ערנית במיוחד. מבט קצר על אורנה, מסגיר שהיא לא כל כך מבסוטית מהעניין. 'גלית!!' אני שומעת מישהו קורא בשמי. הסתובבתי לאחור. לא מזהה שום פרצוף מוכר. אני מחזירה את מבטי לאורנה. 'גלית!!' שוב פעם הקול קורא בשמי. אני מסתובבת שוב אך נדה, כלום. 'מי קורא לי?' אני שואלת את אורנה שעומדת מאחורי. 'אני' עונה לי הקול מאחור ומניח את ידו על כתפי. אני מסתובבת "נתי?!! מה א-ת-ה עושה פה?" שאלתי לאחר שזיהיתי חבר ותיק מביה"ס היסודי. "מה אני עושה פה?! מה את עושה פה?" החזיר לי נתי בשאלה. "סתם, באתי עם חברה" עניתי כי זאת האמת. "כמו כולם" אמר נתי שלא האמין. "לאא, אני רצינית. תכיר, אורנה, חברה שלי" אמרתי ונתי הושיט את ידו לאורנה. "נעים מאוד" אמרה אורנה וקדה קידה מצחיקה. "אז אתן ביחד?" "זה תלוי את מי תזמין" ענתה אורנה בחוצפה. "את גלית" ענה אביעד שחזר ממסעו אצל השמנה, במקומו של נתי. "למה את גלית?" שאלה אורנה בתמיהה. "כי את צמודה אלי" החזיר אביעד תשובה ברורה והחלטית. "טוב לדעת" ענתה אורנה. "אולי כדאי שנמצא מקום אחר?! צפוף כאן" אמר נתי וחייך. "לאן עכשיו?"
"סתם, מקום אחר" תמך אביעד בנתי. "אין בעיה" אמרה אורנה והתחלנו לצעוד בחזרה אל המכונית שלי. נכנסנו למכונית. האמריקאית שחנתה על ידי, כבר הספיקה לזוז ממקומה. כנראה שהערס מצא לו איזה פנויה. "הוא נסע" אמרה אורנה באכזבה. "מי נסע?" שאלתי וחיכיתי לתשובה מהמאוכזבת. "איציק. זאת הייתה המכונית האמריקאית של איציק" ענתה חברתי הטובה. "אז את באמת מכירה את בעל האונייה" אמר אביעד בפליאה. "לאאאאא, אני סתתתם צחקתי אתך!" ענתה אורנה בזלזול. "זה היה איציק?" שאלתי כי לא האמנתי. "את לא מבינה? היא זיהתה את הספסל האחורי של האוטו!!" ענה אביעד במקומה של אורנה. "יש משהו שאני צריך לדעת?" שאל נתי שלא הבין. "לא נראה לי שתהיה לך הזכות לדעת, אורנה שייכת לי, ואנחנו יושבים מאחורה" ענה אביעד. "יש לך טעות, אני נשארת כאן!!" ענתה אורנה בכעס מובן. "אין לי בעיה עם זה, גם כאן זה בסדר" החזיר אביעד לתדהמתה של אורנה. "עדיף שתחזור לשמנה שלך, היא בטח תסכים לעשות את זה כאן ושם ובכל מקום שרק תבחר" "אני בכל זאת מעדיף אותך" אמר אביעד אך אורנה כבר לא שמעה. היא פשוט השאירה אותנו ליד המכונית וחזרה לכיוון אולם המסיבה. "אתה ממש דפוק!!" אמרתי בכעס לאביעד והשארתי אותו לעמוד עם נתי כי רדפתי אחרי אורנה הפגועה. נתי הביט באביעד. אביעד הביט בנתי ההמום ואני כבר עמדתי ליד אורנה שעמדה סמוך לקופת הכרטיסים בכניסה למסיבה.
נכנסנו. זה היה קשה. זה לא נוח לעמוד בתור עם ישראלים. הם עוקפים, דוחפים והכי מעצבן, שולחים ידיים. דרך מוזרה לספק את יצריהם של בחורים סוטים שעומדים בתור. לפני שעברנו את שומר הסף נתקלתי בבחור גבוה שמיד ביקש סליחה והציג את עצמו בשם 'עמי'. בחור נחמד. במבט קצר נוסף גיליתי שהוא נראה טוב, לבוש יפה וקירח. כשעמי הבחין שאני בוחנת אותו, הוא החל לחייך חיוך נבוך ושאל בעדינות האם אני לבד וכך יצא שהכרתי לו את אורנה שעמדה לצדי והוא מצדו הכיר לנו את חברו העונה לשם אורן, בחור חייכן עם פרצוף של תחמן. יש פרצופים שמסגירים את אופיו של הבן אדם ולכן החלטתי שאורן הוא 'הסוחר' ועמי הוא 'העוזר'. המשכנו לדבר עד שאורנה גררה את אורן לרחבת הריקודים. מכיוון שעמי ואני נשארנו לבד, החלטנו להצטרף לרוקדים. בסוף הערב החזרתי את הבחורים לביתם לאחר שהתברר שהם הגיעו באוטובוס וממילא הם צריכים לרדת על הדרך. מוזר איך זרימת האירועים גורמים לך לשכוח אנשים שהיו אתך עד לפני כמה שעות ורק כשנכנסתי הביתה נזכרתי גם באביעד ונתי שהפקרנו בחוץ וכמובן נזכרתי גם באיציק שכנראה היה במסיבה אך לא היתה לי הזכות לפגוש אותו. חבל? אני לא בטוחה. אני נהנתי מאוד הערב. מעניין מה קורה אתו עכשיו.....
המשך יבוא........................ |