במהלך הבדיקה הרופאה מבקשת ממנו שייכתוב לה את השם שלו. הוא כותב. לא בכתב ראי, אלא הפוך, כך שהאותיות פונות אליה. היא יושבת ממול. הוא חושב קצת לפני כל אות, וכותב מימין לשמאל, רק לכוון שלה. שם בן 5 אותיות. הילד כאמור בגן, עוד לא בכתה א'.

- למה כתבת ככה?

- כדי שהיא תוכל לקרוא.

הגיברת לא מצאה שום רקע נוירולוגי לחוסר השקט שלו וכך גם כתבה בסיכום הביקור. למרות זאת, היא כן מצאה לנכון לרשום לו ריטלין, שזה בערך כמו שרופא קרדיולוג לא ימצא בעיה לבבית אצל הנבדק, אבל יחליט, על סמך סיפור הרקע בלבד, לרשום תרופה רבת השפעה.

ההורים שלו יצאו החוצה, שם המתינו כמה ילדים זומבים וכמה עם ניצוץ בעיניים.

"אלה חדשים" אומרת המזכירה, ומתכוונת לילדים שעוד לא זומבים.

לשמחתי יש לו הורים עם טיפה מחשבה עצמאית ואינטליגנציה טבעית. הוא ימשיך להיות ילד פרוע כנראה. כרגע מחפשים איך לאתגר אותו ולסייע לו להוציא קצת מרץ.

אגב - הוא יכול ממש להתרכז כשהוא בונה משהו מסובך או מרכיב פאזל גדול.

אמרתי כבר רופאה מטומטמת?

מאחלת לה שתתעורר. המערכת כנראה עשתה אותה זומבי.

האיור מכאן