כלום
סערות-סופות מוחיות
פוסטים אחרונים
- ושוב אתה 8/6/16
- ושוב אתה 8/6/16
- אם - רודיארד קיפלינג - לגזור ולשמור 18/12/15
- התאהבתי 5/11/15
- האמנם 28/10/15
- עיתונות ומה שבינה 5/10/15
ארכיון
ברכבת - סיפור אמיתי * ברכט /קורט וייל-סטינג-מקי סכינאי
כל שנה היתה המשפחה מתכנסת על פזורותיה בביתנו שבתל אביב בליל הסדר. עשרות. דודים בני דודים סבא וסבתא. מכל הארץ באו. אמא, טורחת סביב עצמה יותר מאשר סביב הארוחה ואבא עורך את השולחן. משפחה ענפה, משפחה מוסיקלית, שמפגשיה מצטיינים בשירה אדירה ובנגינת הפסנתר או האקורדיאון של אבא שלי, ואפילו אנשים שעוברים ברחוב לתומם, ניגשים לחלון להקשיב עד שאבא מזמין אותם להיכנס (עם חלקם הייתי בקשרים עד לאחרונה....)
ואז, לפני שלושים שנה אבא נפטר. הודעתי חגיגית בכל פזורות המשפחה שבשנה הזאת – אני מתחמקת מליל הסדר המשפחתי.
כאשר הרהרתי לאן אוכל להימלט – המחשבה הראשונה שעלתה במוחי – לחפש שרשים.. קצת לפני שאבא חלה – דיברנו על נסיעה משותפת לוינה, עיר הולדתו, לפגוש , אולי בפעם האחרונה את אלו שנשארו בה- דודה ובת דודה, ומעט מאוד קרובים.
אבל אבא איכזב. במקום לנסוע איתי לוינה הוא נפטר.
ארבעה חדשים לאחר פטירתו – אני נסעתי לוינה ואמא הצטרפה אלי. התארחנו אצל חבר ילדות של אבא ופגשנו חברי ילדות נוספים שלו וכן חברים שעלו מאוסטריה לארץ וחזרו לוינה, אנשים שעסקו במוסיקה (לא הסתדרו בארץ - עם הלבנטינים).
אחת החברות של אבא (שאינה יהודיה) הכינה לכבודנו את ארוחת ליל הסדר בעזרת המשרתת המסורה.
חברתה של אמא היתה צפופה לי מידי וחיפשתי דרכי מילוט. אמא רצתה שאני אדבר איתה כל הזמן – ואני רציתי קצת שקט.
יום אחד מצאתי מודעה בעיתון בקשר לתערוכה שמתקיימת בשטרסבורג. פיקאסו בשטרסבורג!!!!!! קניתי כרטיס רכבת , מתרגשת, מהמחשבה שאראה בתערוכה את השטיח הענק הארוג על פי ה"גרניקה" של פיקסו.
אחת עשרה שעות ברכבת, טיול בשטרסבורג ובסביבתה, התרגשות מיצירותיו של פיקאסו,טיול בשוק הקטן והמקסים, רחובות מקסימים ובתים יפים. הרבה בתי קפה הכירו אותי .
שלושה ימים חלפו מהר יותר מתמיד.
כשעשיתי דרכי לרכבת בחזרה לוינה חשבתי על הזמן , שיכול להיות נפלא לרגיעה, קריאה, רשימות ואולי נימנום קטן. אחת עשרה שעות.
הוצאתי מהתיק את החפצים הנחוצים לי בזמן הנסיעה. מאחר והייתי לבדי בתא התפרסתי כמעט על כל השטח. ספר, "המילים" , ז'אן פול סארטר, סיגריה וקפה מוכנים כבר על השולחן הקטן בתא. את הדלת סגרתי (לא ברור לי מדוע).
בחוץ עדיין אור, והנוף הירוק (אולי תמיד) מקסים. הרכבת שטה לה על הפסים ואני מדמיינת אותי באחת החוות שם למרגלות אחד ההרים, הצאן עדיין במרעה.............גם הפרות.......השמש תשקע עוד מעט ואהובי יכנס הביתה, ויבעיר את האח בגזעי עץ הלבנה שחטב. יניח על הפטיפון תקליט "צלילי המוסיקה", יביט בי ויחייך, יושיט ידו אלי ויזמין אותי לרקוד עימו "סלואו" צמוד...............................חלמתי? הזיתי?
כעבור מספר שעות עצרה הרכבת במינכן. נרעדתי....... הצצתי מבעד לחלון וראיתי עשרות אנשים מטפסים לרכבת. התביישתי,ופתחתי את התא , בתקוה שאנשים לא יכנסו ולא יפריעו את שלוות החזרה לוינה. נכנס זוג לתא עם שתי מזוודות קטנות. מיהרתי לאסוף את חפצי המפוזרים,וכיביתי את הסיגריה. שניהם נראו מבוגרים, בעלי שיער שיבה וארשת עייפה. חשתי חמלה כלפיהם.האישה הרגיעה את בעלה באומרה שעדיף להמתין לסדרן שיובילם למקומות השמורים, ובינתיים להישאר בתא הזה. אני הקשבתי.
החלה בינינו שיחה שהתנהלה בגרמנית. - היכן קנית קפה. שאלה האישה - מלצר עם עגלה עבר כאן לפני שעה ומכר קפה. התלחשו ביניהם אם כדאי לחכות למלצר שיעבור שוב או לחפש אותו. - מה את קוראת. הסברתי. - את אוסטרית? הוא שאל - אני מישראל .
- גם אנחנו. - מנין את בארץ? סיפרתי - אנחנו היינו שם לפני שבוע בחתונה - גם אני הייתי בחתונה הזו. חייכתי - איפה את גרה בארץ? - בכפר שכן. - נולדת שם? - נולדתי בתל-אביב. - אז איפוא למדת גרמנית. - אבי דיבר גרמנית. הוא היה יליד וינה. - גם אני נולדתי בוינה. מתי הוא עלה לארץ. - ב1939 בעליה בלתי לגאלית. - במה עסק אבא שלך בארץ. - אבא עבד במשרד הביטחון ולהנאתו היה חלטוריסט. היתה לו להקה קבועה, וגם,להקה מתחלפת והם ניגנו בבתי קפה בתל-אביב ובחתונות. אבא נפטר לפני ארבעה חדשים.....
-מה היה שם אביך? - אגון גולדשמידט.
פאוזה ארוכה.......................
האיש היפה הזה, בעל השיער הלבן והעיניים הטובות, נשען על המושב שאף המון אויר, חיוור, הניח את שתי ידיו על ליבו, ודמעות הציפו את עיניו. נשם נשימה עמוקה ו
- מותר לי לשאול? פנה אלי בקול מהסס וקרוע.
- האם את מירל'ה??????????
אני הייתי בעל בית קפה ברמת גן ואבא שלך ניגן בפסנתר הכנף בכל יום שבת בשעה חמש. אלו היו השנים היפות ביותר שלי בארץ.
סיפור של פעם בחיים, ברכבת בין שטרסבורג לוינה. לפני שלושים שנה. |
תגובות (51)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נפלתי לכאן פתאום עכשיו
טרם התאוששתי...
חזק ונושם
wow
סיפור מרגש.
מירה,
זה סיפור מקסים.
אהבתי.
טלי*
איזה עולם קטן
מאוד מרגש
תודה (:
תודה תודה תודה
אח, איזה עונג
ההפתעות שמזמן לנו הגורל המחויך
מאורע שלעולם לא ישכח
כמו הסיפור של שני הישראלים הנפגשים ברחובות ניו-יורק
יום טוב יקירה
לאה
אני מאמינה ששום דבר אינו מקרי
רק שלא תמיד אנחנו קוראים את הסמנים
ומחברים את הפאזל
ולמרות הכל יש מן המופלא
דניאלה
סליחה אני בצום כוכבים ל24 שעות
תודה על הפוסט היפה , והמרגש...
כתיבתך מרתקת..!
קראתי את סיפורך וסמרו שערותיי !
סיפור מרגש ויפה על עולמינו הקטן.
וואו, איזה סיפור,
מאד מרגש
כמה מפתיע.. ומרגש.
וואוו!! התרגשתי!
לא זוכרת את הסיפור הזה!! אולי כי הייתי קטנה?
כן זוכרת ויכוח עם חברותיי כי בירה לבנה כשרה לפסח,
עד שנודע לי שסבא טרח להדביק תוויות על בקבוקי הזכוכית של נשר....(כשר לפסח!)
שמחה שעכשיו הסיפור איתי ועוד היום יעבור לנכדייך...
חיבוק ע נ ק,
תשמרו לנו ג'חנון?
מירה יקרה,
חזרתי לפני מספר שעות מהטיול במרוקו,והחלטתי להציץ מה קורה בבית הקפה הפרטי שלי....
לפתוח את הדואר , קראתי ופשוט בכיתי,
המפגשים הללו כל כך מרגשים וסגירת המעגל מכאיבה, מסעירה ,מפתיעה,מרככת
ולעיתים מביאה למן שקט שכזה......
היטבת כתמיד לבטא
אירית
פעם בחיים של 100 איש.
מהמם
מירה גיליתי לך כבר סודי שגם ברדת המסך בסיימי לקרוא דבר מה שלך ,
ממשיך מוחי לעכל סיפורייך היפים .
אחרי שקראתי והגבתי בפעם הראשונה חזרתי לספר סיפור בו נזכרתי בעקבות קריאת סיפורך :
איש אחד נסע ברכבת מת"א לחיפה .
כאשר חלף הכרטיסן לידו , שאל האיש את הכרטיסן מה משך הנסיעה מת"א לחיפה .
הכרטיסן השיב : שעה ומחצה , והמשיך בדרכו לכוון קצה הרכבת .
כאשר חזר המבקר וחלף שוב על פני האיש פנה אליו הלה בשאלה :
מה משך הנסיעה מחיפה לת"א ?
השיב הכרטיסן - שעה ומחצה .
שאל האיש בתמיהה :
איך יתכן שמשך זמן הנסיעה מת"א לחיפה זהה לזה שמחיפה לת"א ?!
הרי משך הזמן מפורים לפסח לא כמפסח לפורים
צמרמורת עוברת לי כרגע בכל הגוף...
מירה,
כל החיים מזדמנים לנו צירופי מקרים, אלא שלא תמיד אנחנו שמים לב.
לא צריך לקרוא לזה "סיפור של פעם בחיים". רק להותיר את הערוצים פתוחים למה שמסביב, והחיים שלך יהיו מלאים סיפורים כאלה - אולי לא בדיוק כאלה - אבל מפתיעים ומרגשים לא פחות.
בברכת חיים מעניינים ומלאי סיפורים - יעל
ממש מצמרר. קיבלתי עור ברווז למקרא מילותיך וסיפורך המדהים.
אך סיפורים כאלה קרו לי לא מעט ואפילו ברכבת מבריסל לשטרסבורג
ועל כך בפעם אחרת
*
הי למי?לצירה כמובן
מסופר עם טעם טוב
והוכחה
העולם כך קטנטיק...
מירל'ה
סיפור מקסים
תודה תודה
המון אושר
רון
:-)
איזה סיפור מירה, גם פעם בחיים לא קורה ולך קרה. איזה סיפור...
תודה רבה.
אחזור
לא היגעתי מיד עם התפרסם הפוסט - לא עליתי מיד לרכבת - וכרגיל חבל אבל טוב שעוד הספקתי.
לנסוע ברכבת שלך מירה - חוויה עצומה שרשמיה נשארים בלב ובמחשבות עוד ימים רבים
*
שלמה
סיפור חיים מרגש.
מהדרמות שאם לא היו מתרחשות
צריך היה להמציא אותן.
ימים יפים
שוקי
האין אלה מסוג הרגעים שבגללם שווה לחיות?
ירון
מירה שלום
סיפור מדהים
כיף לי לקרוא את רשימותיך
נראה לי שיש לנו שטחי התענינות דומים
מאיר
סיפור מקסים ואותי הוא מאוד ריגש במיוחד
לא אפרט כאן למה, בשל המון פרטים בסיפור.
ואיזה כושר ביטוי מדהים ותמציתי יש לך.
את אישה אצילה ומיוחדת במינה בלי כל צל של ספק,
אני חשה זאת מהדברים שאת כותבת ודרך ביטויים.
בקיצור, את נפלאה ואביך נפלא והוא חי בך.
מירל'ה
צמרמורת עד שורשי שערותיי.
סיפור כזה על צירוף מקרים "אחד ל... "
כ"כ מרגש וסוחף.
תודה על השיתוף. התרגשתי.
מירה
איזה סיפור מרגש...
כתבת וסיפרת ...
אכן עולם קטן!
וסטינג מצויין.
* ליום נפלא
מהדס
סיפור סיפור!! מרגש.
ועל זה אני נוהגת לומר שלעיתים קרובות קורים לנו דברים שהאפשרות שהם יקרו היא אחת למיליון, וזה קורה!
ובאיזה בית קפה ברמת גן? (אני משם)
איזה יופי של סגירת מעגל
העולם ככפר קטן.
אין חדש תחת השמש.
סיפור פשוט נפלא . תודה ששתפת אותנו בסיפור האישי שלך !
מאוד מרגש ונוגע .
אוףףף איתך את תמיד מצליחה להדמיע אותי
הסיפור הזה זו הוכחה שאנו חיים בעולם
קטן קטן ושביר שביר.
על זה נאמר עולם קטן.
אהבתי כל מילה בשזירה הנפלאה שלך.
ללא ספק את היית, וכנראה עדיין... מקור גאווה לאביך ז"ל.
לא להאמין.
מירה יקרה!
אני תמיד עוקבת בעניין אחר הפוסטים שלך שתמיד מרגשים ונוגעים,
אבל הפעם ריגשת אותי במיוחד.
אין לי מילים.
תודה ששיתפת בסיפור המרגש הזה.
חבל שאפשר לתת רק כוכב אחד.
סיפור מרגש של אשה מיוחדה
תודה
איזה סיפור
איזה זכרונות
והשיר.........
ממש ממש יפה
ומתאים כל כך לאווירה....
תודה לך מירה
על עוד פוסט נפלא.....