חומר למחשבה
על מעצבים, אמנות ושאר פירות וירקות של העוֹנה
פרופיל
חניית חנינה...
קונקשיין בהיתרו. מזה חודשיים משוטט בעולם, הומלס, מזוודה אחת ביד וזכרון חברים טובים שאירחו, זה עומד להיגמר עם קונקשיין בהיתרו. הטיסה ממונטריאול מורידה אותי בשדה התעופה לשתיים עשרה שעות... לצאת משדה התעופה? אין לי לא כוח או כסף לבזבז. הסיגריות מתמעטות בקופסא, נספרות בקפידה שתיוותר אחת אחרונה לפני העלייה למטוס, הנה אני חוזר תל-אביב, התגעגעתי. מדלפק מכירה מביטה עלמה, שיערה מוזהב, מתוח, דבוק לראשה, עניבת משי צבועת פסים עוטפת צווארה, מונחת רישול מוקפד על חזה המתהדר בחולצה לבנה, מעומלנת. חוץ לארץ, שעות אחרונות של חו"ל, כל דקה שעוברת מתקתקת את גודל הצרה, אני חוזר לארץ, נגמרה עונת הנימוסים, אף אחד לא ימלמל אנגלית או יבקש סליחה, עונת האבטיחים בפתח. "אדוני, האם תרצה לנסות את התכשיר הבא?" פונה במבטא קוקני כבד. "בוודאי עלמתי! תודה(: " למי שעוד לא הבין את התרגום לעברית, מיס! מתיזה או-דה-פרפיום בבשרי, ריחו המתוק נמהל בחמצן טרמינלי קריר, מלטף ומוזרם בסירקולציה אינסופית להרגעת הבאים בעטיו, עננת הבושם נגוזה ואני מהעלמה. נותן וואוצ'ר בדוכן הקפה מקבל תמורתו 'הפוך' וכריך 'האם' עם מלפפון, מנומסים הבריטים... "אדוני, האם תרצה עוד משהו אדוני?" ככה צריך! "לא תודה" אני עונה בחיוך ומסתירו מתחת לדלפק, נושם ומדבר חו"ל, ניחוחות אחרונים.
חשש החזרה ל'לבנט'. מורח ת'זמן בהיתרו, משהה במעט את דחיפות המרפקים בגרם העלייה למטוס, הקללות, צעקות וילדים בוכים, דיילות של בריטיש מחלקות "הארץ" יחד עם ה"sun" מקמטות לחבילה אחת מושיטות ומחייכות, עקבים גבוהים, טיפוף בריטי בדרך למזרח, תלוי בין שני עולמות והדקות מטפטפות את השיבה לארץ. בפינת עישון מגודרת זכוכית אדי עשן נשאבים לקולטים, ממסכים רגלי הנרקומנים, בינם עומדים עם סיגריה נוספת, כבויה, להדלקה, חלילה וחס שלא נפסיק לעשן ויגמר גן- העדן...
על הקרקע משייטים מטוסים בואלס ברבורים מחפשים את השרוול הבא להיאחז בו. הכריך ספון באצבעות ימיני, השמאליות נעות לשליפת סיגריה, חמש סיגריות, עוד שלוש שעות לעלייה, אוכל לאט ואחכה לסיגריה עם הקפה, לא כדאי להעמיס ניקוטין על קיבה ריקה, גם ככה היא עצבנית. "סליחה אדוני, אולי אפשר לקבל ממך סיגריה?" "לא!... אהה...אני מצטער איני יכול." ישראליות מפעפעת בדם, קונקשיין בהיתרו? המוכרות טיפה חמוצות וכבר לא עושות לי את זה, דייל קרקע בכריזה אחרונה לנוסעים, נשמע הומו, כמו כל הבריטים, על מסכי הטלוויזיה מספרי הטיסות המתחלפות גורמים לי פרכוסים קלים בבוהן שמאל. יאללה לעלות למטוס, נמאס לי מהאי הגשום הזה, הביתה.
"אקסקיוז מי, פליז..." "אקסקיוז מי מה!?" פחות משעה לעלייה למטוס, עוד אחד עם 'אקסקיוז מי' פונה אלי, יאללה, על הזין שלי הבריטים האלה! יורד לי מהם פחד, הכל אצלהם זה "תודה, סליחה, אקסקיוז-מי, פארדן-מי" והמחירים כאן? 'אללה יוסתור!' איך הם יכולים לחיות? שיתנו כבר לעלות למטוס, התייבשתי כאן על האיילנד הזה, גן-עדן עאלכ! אני הייתי ראשון והדיילות צריכות לתת לי את השירות קודם אבל הן משחקות אותה מסודרות כאילו... רוצה כבר לאכול פיתה נורמלית, טרייה, לנגב חומוס טחינה 'בלי חריף בשבילי'... לטייל באמצע אוגוסט בטיילת בלי שירד גשם, רוצה להפתיע חברים בלי להתקשר שבוע לפני, לבדוק אם הם 'יכולים לפנות את הלו"ז' בשבילי... "פארדן מי, כן יו שאו מי..." "פארדן אמכ! אתה והמלכה שלך, לך מפה! היר איז דה פליין, יו נו, דה ארפליין טו איזראל, נו פארדן!"
| תחרות סיפורי טרמינל של בריטיש ארווייס
| בהצלחה לכל המשתתפים | כל הזכויות שמורות ליוסי קאלו |
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה אילנה, אכן דומים(: והכי הכי, מודעים לישראלי שבכולנו
היי
אז אתה גם כותב יפה.
ממש יפה.
צחקתי עד כמה אנחנו הישראלים חושבים דומה...
תודה טל, אנחנו מחכים לראותכם
במפגש הקהילה הקרוב
היי יעל, כיף להיפגש באופטימיות
שלך, זה מדבק!?
תודה 
גם לך רון תודה וברוך בואך
לקהילת "אדריכלות ועיצוב פנים" (:
יוסי, ידידי, כתבת נפלא!
****
חייבת לאמר, שחשתי הזדהות הולכת ומתעצמת עם כל מילה נוספת שקראתי...
התחושה החוזרת על עצמה כשעולים על המטוס מישראל היא שלקחת חלק בהצגה גדולה.
החיים האמתיים הם כאן ועכשיו. אני מניחה שאני אומרת כך פשוט מתוך הרגל, אולם העובדה היא, שלמרות גיחותינו המרובות לחו"ל ולמרות ההנאה הגדולה שהן מספקות לנו, האדרנלין שממלא אותך כשאתה עולה על המטוס הבייתה- אין שני לו...
חחחחחחחחחחחחחחחחחחח
יפה הטוויסט בסוף
ועוד יותר יפה שהוא כ"כ מציאותי
זה בדיוק ככה......
בהצלחה :))
דודות, שווה הצטרפות לתחרות הסיפור המרגש שכתבת!
כדאי להצטרף, הם העלו את הפרס הראשון לכרטיס זוגי,
אולי נטוס יחדיו? ... (:
ותודה על התגובה והכיכוב
היי אסנת (: תודה, עם אל- על אני לא טס
הרבה זמן ולו רק בגלל ה'בום' הזה, להשהות
טיפה... 'בריטיש' עדיפים בעיני, רמת ביטחון
גבוהה, וטייסים שלא עושים 'חרקות' באוויר כמו
אלו של אליטליה...(:
יוסי, אהבתי ממש!
טיילתי באיים הבריטיים כמעט שלושה חודשים עם הפסקות ...
אני משם לגמרי, וכ"כ אוהבת שם, אבל מבינה מאיפה אתה כותב וצוחקת.
אתמול קבלתי החלטה, שהגיע הזמן לביקור מולדת אני קוראת לזה. מה לעשות, מתגעגעת.
חיוך ענק ועצום למשך כל היום ולחיים בכלל!
יעל
עצוב כמה שזה נכון
הרבה בהצלחה
ואל תשכח
שיהיה לך סוף שבוע מלא חיוכים
רון גשורי "ויטראז"
מצחיק..
האמת אני משתדלת לעטוף עצמי בחול הזה עד שבוע אחרי החזרה..
דווקא שם אני מרגישה מדי פעם את הפער הבילתי נסבל של התרבויות.. ולפעמים שם אני מרגישה את השייכות הזו שמגשרת על העובדה שההורים שלי משם ו"רק" חמש שנים של מלחמה, השמדה וכמות עצומה של אבסורד גרמו לעובדה שאני דווקא נושאת דרכון כחול סטנדרטי.
כשהמלחמה ההיא נפלה על משפחות המקור שלי מי שנשאר בחיים התעופף לארצות הברית ,קנדה, אוסטרליה, בריטניה, בלגיה, צרפת וגם שבדיה..
אחרי דור אושניים יש לנו כבר כפר גלובלי בשבט כשלכול ענף מאפיינים משלו , כולם נאמנים לארץ שבה הם חיים ובאותו הזמן יש את הקשר הזה שמעל הכול.. קשר של דם.
אז נכון אני יכולה לאכול פלפל חריף כחטיף ולנגב חומוס לקנח באבטיח עם גבינה ולקטר בלי חשבון.. אבל זהכלום ליד סירופ המיפל שבת דודתי הקנדית שולחת לי כמתנת יום הולדת בגאווה הטעם האמריקאי, והפרלה וו פראנסה בבלגית מצויה.. השליטה בתרבות השמטה והתשוקה לעתיקות , האוסטרלם כבר כבשו את המזרח כולו ומיצרים צאצאים מעורבים ומלוכסנים ללא בעיה..
רק השבדים סובלי אנטישמיות שחבל על הזמן וגם לחץ ממלא מוסלמים במלמה..
אז היום שבוע אחרי יום העצמאות ובערך ככה מאז חזרתי אני לא אומרת יותר מילה.. אבל תוכניות לגיחה הבאה יש ועוד איך..
חחחח...יוסי כתיבה מעולה
זה כמו השיחות שלנו מתחילות עניניות עד שהן נסחפות.... : )
מכירה את ההרגשה של חזרה הביתה כל כך טוב - זה בדיוק ככה
עבדתי לאחרונה במשך שלוש שנים בחול, בכל חודש נסעתי לשבוע - הדרך חזרה הביתה הכל אירופאי מדיף ניחוחות של חו"ל עד שמגיעים לצ'ק אין של אל על...בום... אז אתה יודע שזהו לא יעזור גם משקפי השמש הגדולות שלי בלילה וגם אם אדבר אנגלית רהוטה עם גמגום בפורטוגזית - אכלתי אותה חזרתי הביתה : )
בהצלחה בתחרות - את הקול שלי כבר יש לך
תו, תוד, תודה שחף, כיף לקבל תגובות כאלה
יו
יוס
יוסי
ולא יוסיף
סחטיין
א תסביר לי אי מככבים כוכב עליי
מעצב כל דבר שיש לעצב סיימון (:
אנחנו מחפשים אותך בנרות...
הייתי חייב לשלוח לך גם חלק מהגיגי... (:
היי צפונית אחת (: תודה. נחנקתי שם... מה לעשות, מעשן כבד ):
באוגוסט כשיהיה חם..לח..צפוף..לחוץ..וחונק..
תעלה לזיכרון את היתרו או כל מקום קריר אחר...
והכל יקבל פרופורציה..
היי בת-אל (: שוב תודה, על התגובה ועל האיחולים,
אני מאד מקווה שהטיסה להיתרו, העיקר לא לגטוויק... (:
אז למה לא דחפת אותה
דנה תודה (: זה מחמם את הלב לשמוע שהצלחתי להעביר את התחושה
אני רואה שהתחרות די קשה, הם נותנים עד 500 מילים... אולי תצטרפי?
יפה מאד יוסי, התרשמתי מכשרון הכתיבה שלך , בהצלחה בתחרות !
נדמה לי, שהפרס הראשון הוא טיסה ללונדון... העיקר שלא להיתרו ?
זה מזכיר לי משהו דומה:
באחד הביקורים שלי בארץ, חיכיתי בנימוס עם עגלה למזוודה שתגיע מהמטוס,
פנתה אלי אשה אמריקאית, ושאלה באנגלית : האם את ישראלית ?
עניתי בחיוב, ואז היא המשיכה : אז למה את לא דוחפת ?!
גדול!!
זה בדיוק ככה,וזוהי לגמרי הרגשתי כל פעם מחדש.
הפלאת לתאר כמובן,אחזור עם*(עוד לא עברו 24 ש')