די, נמאס לי.

כל ההתכנסויות של החבר'ה כשבעצם מרכלים ומדברים זה על זה ובעצם זו על זו,

"איך היא נראית לא מאושרת", - מתי בפעם האחרונה הסתכלת את!! על בן הזוג שלך?

"הוא ממש לא נוגע בה, את חושבת שהם מזדיינים עדין??"

ואת ? כמה פעמים את עושה את זה בשבוע? או בחודש? אף אחד לא מסתכל על עצמו, כל אחד מסתכל על האחר, מנסה למצוא את חסרונות/הכאבים שלה אחר , ובעצם כל הכאב הוא בתוך הבן אדם המסתכל,

אבל כל כך קשה לו לראות את זה שעדיף לראות אצל האחר, זה שיושב ממול, כי זה פחות כואב!!

מסתכלים על "איך היא מתלבשת , ממש לא לגילה" ו "איך הוא מוזנח, היא לא רואה שהוא מתלבש גרוע".

כל העברת הביקורת הזו, שכל אחד יסתכל על עצמו ויקח אחריות ויבדוק, "האם התא המשפחתי שלי כמו שאני רוצה שיהיה?

האם זה מה שבחרתי? האם טוב לי? את כל השאלות יש להפנות אלי, אל הבן אדם הדובר ולקחת אחריות על החיים שלי ולא

לקחת אחריות על אדם אחר, זה לבינתיים הבלוג הראשון שלי.

תדקו איך זה נוגע לכם....