חזרתי מביקור בארץ הקודש.

לאחר שבליתי בארץ עשרה ימים ולילות, חזרתי עם מספר תובנות:

למרות הבכי וההיסטריה בתקשורת, אין הרגשה אמיתית של משבר. נכון להיום האדם הממוצע שאיתו דיברתי לא מבין את העומד להתרגש על מדינת ישראל. חזרתי לספרד, ועוצמת המשבר, המיתון הכבד, ואווירת הדיכאון אצל האדם הפשוט ברחוב, אין להם מקבילים ברחוב הישראלי.

יותר מכך, ואת זה מנסים להסתיר בארץ, ישנו קשר הדוק בין המצב הפוליטי מדיני, לבין היכולות להתגבר על המשבר ולפרוץ קדימה. כיום, ה"קנס" שישראל תצטרך לשלם הולך וצובר ריבית, ויום תשלום הקרן הולך וקרב. צריך להזכיר שהסחר הישראלי עם אירופה גדול בהרבה מהסחר עם ארצות הברית. כלומר, על מנת שמדינות אירופה ימשיכו לתמוך בישראל (ולסחור איתה), בניגוד גמור למגמות ששולטות ברחוב, נאלץ לשלם ובמזומן.

מדינות אירופה, וספרד שאותה אני מכיר יותר, עסוקות כבר מספר חודשים בטיפול יום יומי במשבר, ובעוד שבישראל עדין משתעשעים ברעיון המעוות של הורדת מיסים, ואו של אבסורדים כמו תשלום של חמישים ש"ח עבור יום אשפוז, מזרימות מדינות אירופה ים של כספים על מנת לנסות לעצור את המיתון, ולעורר את הכלכלה. בכל יום מתבצעים מהלכים הסטורים והיסטרים. הסיכוי שהם יעזרו למדינת ישראל מבלי לגבות תמורה מדינית עבור העזרה הוא מופרך. הרי בספרד האבטלה מתקרבת ל20% , ובחבל אנדלוסיה שבו אני מתגורר, בעוד מספר חודשים אנחנו נגרד את ה 30% .

לא הצלחתי לרדת לעומקה של האדישות של אותם אנשים שאני מוקיר ומעריך על חריפות שיכלם. ההמתנה המאוסה להחלטות הממשלה, שברור שיתובלו בסחיטה פוליטית ופגיעה בכל תחומי החיים, למעט אותם מגזרים שלעולם אינם נפגעים. בכל העולם ההחלטות מתקבלות במהירות הבזק מתוך הכרה של דחיפות הנושא, ורק אצלנו מחכים שהצד השני ימצמץ.

המשבר הנוכחי דומה לרעידת אדמה, כלומר במקום שהתחוללה רעידת האדמה ישנו הרס טוטלי, מסביב נפגעות התשתיות, אך מי שסובל בעיקר הם אלו שנפגעים מגלי המשך, או מצונאמי אדיר שמגיע אחר כך. ההרגשה שבישראל הבנקים יציבים, לא מחסנת מפני גלים אדירים שעלולים להטביע את הכלכלה הישראלית, וכדאי שנתעורר ובמהירות.

הייתה לי כרגיל חוויה מתקנת ומרוממת נפש, מרגע ההגעה לשדה, ועד ההמראה. ישנם דברים שאי אפשר לקחת מאיתנו, השירות המהיר, היעילות והקלילות במהלך מתן השירות,ומנגד החיפוף, ( הזמנתי מאזדה 6 וניסו לשכנע אותי לקחת סיאט איביזה, זה כמעט אותה קבוצה - ניסה את מזלו הבחור החביב בחברת ההשכרה ). החביבות של כל אותם אנשים בכל מקום שנזקקתי לשרות, הישירות, חוסר הפורמאליות, ותמיד אותה תחושה טובה שמחפשים לספק את הלקוח.

גם ביליתי ואכלתי כדבעי. המסעדות לא מלאות, אך האוכל כמעט כרגיל משובח והמחיר בהשוואה לספרד הוא מצחיק. בספרד המסעדות ריקות למחצה, אך המחירים עדין בשמיים. ארוחה פשוטה עם המשפחה, עם מעט אלכוהול עלולה להגיע ל 150- 200 ש"ח לסועד.

הגעתי בין היתר לביקור בתערוכת אגריטק, שנערכה בשבוע החולף בתל אביב. למרות הימים הקשים, והרבה ביטולים של מציגים ישראלים וביטול ביקורים של משלחות מחו"ל, הרי לגישתי הייתה תערוכה משובחת. הרבה ביתנים באיכות עולמית, וחשוב מכך הפיתוח, החדשנות, הנועזות של החברות הישראליות, במיוחד בתחום הזנים החדשנים ופתרונות למצוקת המים. לא צריכים הרבה על מנת להפוך את היזמות הישראלית לפורצת דרך עולמית, אך חייבים מנהיגים לפני המחנה.

ומילה אחת על החותנת. חותנתי חולה כבר הרבה שנים, ומתמודדת בגבורה במחלה קשה, שהייתה מכריעה רבים וטובים. (כשחזרתי מאחד הביקורים בארץ, מאותם תקופות שהמצב התייצב, הגיעו זוג חברים טובים ספרדיים לשאול בשלומה. השבתי: בשורות רעות, מצבה משתפר ). אז חזרתי גם הפעם נפעם מהחוזק הנפשי, ויכולת הסבל , והרצון ליהנות רק עוד טיפה מהנכדים והמשפחה, אז נאחל לה שנים ארוכות. ( היא עוד תקבור את כולנו ).