כמה מילים על איריס, חברתי האהובה:

איריס היתה אישה מיוחדת בעלת תכונות נפלאות ושילוב נדיר ביניהן. היא ניחנה ביכולת לראות את הטוב, היא ידעה לנפות את העיקר מהטפל, וכך לדייק בהובלה אל הטוב.  היא היתה קשובה ועדינה מאוד בהתנהלותה עם אנשים בכלל וקרובים בפרט, ולמסירות שלה לא היו גבולות. איריס היתה תמיד צנועה וידעה להסתפק במועט. יחד עם זה לא התפשרה על איכות. איכות שבמהות העניינים. למשל איכות בבחירת ספרות טובה, איכות בקולנוע טוב, מוזיקה טובה, גם ברמת היחסים הבין אישיים שבהם היתה קשורה היא לא התפשרה על איכות הקשר. כך נהגה גם כאשת מקצוע. גם בעבודתה היא מלאה את תפקידיה השונים במקצועיות משובחת, כי גם שם לא התפשרה על האיכות. היא לא "עיגלה פינות" כשמדובר באמת. היא היתה נאמנה לאמת וראתה את האמת באור מאוד נקי ומדוייק. היה לה בטחון עצמי ושלווה פנימית שנבעו מתוכה, וכמו שהיתה אומרת על עצמה: "אני לא פוחדת להביט לאמת בעיניים, אני תמיד מעדיפה לדעת מה עומד לקרות ויודעת להתמודד כמעט עם כל דבר". בזכות היכולת הזו שלה, הנדירה כל כך, היא ידעה להוביל לפתרונות גם כשהיו מצבים מסובכים בעבודה, בין אנשים ובכלל בחיים, והיא נתנה את עצמה וזמנה ברוחב לב. איריס היתה אישה מאוד ריאלית. אהבה את החיים ותמיד ראתה את המציאות כמו שהיא. לא ייפתה דברים ולא העמידה פנים. לדבריה: "הפכתי להיות בנאדם אופטימי ושמח בחלקו, לא מסוגלת לראות מה שלא קיים, אבל מבינה את הקיים היטב".  היא אישה של אמת ויושרה, אשר היתה גם אופטימית ותמיד ראתה את הכוחות והיכולת. בזכות העדינות שלה וההתחשבות שלה ברגשות הזולת, היא תמיד ידעה איך לתת ולעזור מבלי לגרום לנעזר הרגשה של מחוייבות. היא היתה פועלת כאילו "מאחורי הקלעים". למרות ההערכה שזכתה לה, היא נשארה צנועה ושקטה בהתנהלותה. כמו שאמרה לי פעם: "אני מעדיפה לתפוס פינה שקטה מרוחקת ולהתבונן מהצד". היא לא לקחה מקום מרכזי ולעולם לא "מול הזרקורים". אף פעם לא חיכתה להוקרת תודה או למחוות כאלה ואחרים. היא עשתה את מה שעשתה מתוך צניעות ובחירה בדבר שראתה אותו כנכון לעשותו. לדבריה: "אני מרגישה חזקה ואיתנה. ההרגשה הזאת היא מיתר מרכזי בחיי...  אני ממש טובה בארגון, בתהליכים של התייעלות ובקריאה מאוד ברורה של אנשים סביבי." על כך כל מי שהיה בקשר איתה העריך אותה אהב והוקיר אותה.    היה בה שילוב של אישה מיושבת בעלת כובד ראש, אחריות ורצינות בד בבד עם קלילות, הומור ושובבות ילדים. גם בתור אמא היא היתה אמא זמינה, מגוננת ומכילה ויחד עם זאת ילדת "תום בוי" שיודעת לתפוס "תוסיקים" או לרוץ ולבעוט במשחק כדורגל על הדשא עם הילדים. מצד אחד אפשר היה לבוא להתייעץ בנושאים רציניים שקשורים בתרבות, דת, ערכים וגישות בחינוך או בנושאים אישיים ורגשיים, ומצד שני להתגלגל מצחוק מאיזה מעשה שובבות שטותי וילדותי. איריס היתה חזקה. היא יכלה להרים שלושה ילדים בבת אחת ולסחוב תרמיל כבד בטיול ואף פעם לא התלוננה שקשה לה. היא היתה אישה בעלת יכולת שליטה וצורך בשליטה. שליטה ברגשות, במעשים, בבחירות שלה, בתגובות שלה למצבים. מאחורי כל פעולה היתה מחשבה ואחריות. איריס היתה בצבא מפקדת, מדכ"ית (מדריכת כתה) בקורס קצינות. גם שם חניכיה העריצו אותה. לדברי חברתה הטובה מתקופת הצבא: "היא ידעה לשמור על הריחוק הנכון שבין מפקד לחניך. ריחוק שמעורר יראת כבוד, אבל יחד עם זאת ידעה לווסת את הריחוק ולהיות גם מספיק קרובה, כך שנוכחותה השרתה אמון ובטחון, שניתן לסמוך עליה, שהיא תהיה שם לצידך כשתצטרך אותה". היא היתה פשוטת הליכות וקל היה להתחבר אליה ולאהוב אותה. היא נתנה הרגשה שהיא נגישה ומביטה בך בגובה העיניים. יחד עם זאת היא ידעה לשמור על מרחק נכון שממנו ניתן היה לשמר אותה כדמות של מנחה, מדריכה שקל לציית לה. שרוצים לציית לה. עוד לדברי חברתה, איריס תמיד שמרה גם על ערוץ של קשר אישי, ובשיחות האישיות בלטה הערכיות. היא היתה אשת חינוך, היא חינכה כבר מגיל צעיר לתרומה לחברה, להתחשבות בזולת, לנאמנות והקשבה ונטילת אחריות. היא היתה אשת עקרונות ולא זזה מעקרונותיה. לא פעם נאלצה לשלם מחיר כבד, אך אם היא ידעה מה האמת והצדק – על אלה היא לא התפשרה מעולם.  איריס היתה אשת מעשה חרוצה ויעילה, ולמסירות שלה לאנשים ולמשימות שעמדו לפניה לא היו גבולות. היא שרתה כמפקדת בבסיס מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות). חניכיה היו לא פעם נערים בעלי עבר פלילי, ממשפחות קשות טעונות טיפוח. היא ליוותה את הנערים ועזרה להכין אותם עד לשיבוצם בבסיסים השונים ושילובם החברתי שם. כשהאמינה בחניך היא יכלה להלחם עבורו עד שהשיגה את מבוקשה. אנשים רבים שנהנו מחברתה זוכרים ומוקירים אותה על הלווי המסור שלה והתגייסותה למענם. פעם היא כתבה לי : "אני סומכת על האינטואיציה הלא מורכבת שלי. הוודאות בין טוב ורע ברורה ומוחלטת אצלי. זה עניין קיומי עבורי. אני בטוב". איריס אהבה לטייל. היא אהבה במיוחד את נופי המדבר על כל גווניו ונופיו. היא החליטה לקנות אופנוע ואיתו יצאה לטיולים בדרום הארץ, כשמדי פעם היא מצרפת לטיוליה חברים שונים. בטיולים בלטה הפשטות שבה התנהלה. היא הסתפקה במועט חומרי, דברים פשוטים שימחו את ליבה, ונוף המרחבים, השקט והחום המדברי העניקו לה הנאה, שמחה גדולה ובעיקר תחושת חופש. בטיולים היא נהגה לפרוש מידי פעם לפינה מרוחקת כדי להתבונן. היא התבוננה גם החוצה והתפעלה מיפי הבריאה והתבוננה גם פנימה, היתה תמיד במגע ובמודעות עם המתחולל בתוכה. לדבריה: " החיים במדבר מתאימים לי, אין בהם הסחות דעת מיותרות". לאיריס היו כשרונות רבים. היא היתה ספורטאית, ידעה לשחק כדור-יד, כדורגל, ובכלל היתה בעלת רוח ספורטיבית. יחד עם כשרונותיה הפיזיים היו לה כשרונות ונטייה חבויה לאומנות. היא העריכה אומנות וגילתה יכולות בעצמה. איריס כתבה בכשרון כתיבה נדיר. ידעה להתנסח ברגישות ולא פעם התבטאה כמו משוררת בעלת כשרון אומנותי ייחודי. הנטיה שלה לאומנות באה לידי בטוי גם ברצון שלה לחזור ללמודי נגינה, וזו היתה אחת המטרות שהציבה לעצמה – ללמוד גיטרה וסקסופון. אין ספק שאלמלא מותה הטרגי איריס היתה מתקדמת גם בתחום זה.  איריס היתה אישה של מעשים. היו לה הרבה רעיונות שעמדה להגשים. היא רצתה להמשיך ללמוד כדי להעמיק את ידיעותיה ולהתמקצע בתחום החינוכי,  ואכן היא שילבה בתוך מערכת השעות הצפופה שלה גם לימודים.  בין יתר התוכניות שלה היא תכננה (ביחד איתי) להקים "בית אבות" בסגנון אחר, חדש, והיא החלה לגבש רעיונות למימושו, ולאופן בו תנהל אותו.  איריס העידה על עצמה: "אני בחיפוש אינסופי. הרגליים על הקרקע והראש בעננים" וכזאת היא היתה. תמיד מנסה להיטיב, לייעל, ולדייק יותר. להפטר ממשאות מיותרים כדי להתפנות לעיקר ולמה שחשוב לה באמת. רגליה היו נטועות בקרקע, במעשיות, וראשה בענני רעיונות ומחשבות פילוסופיות לשרות החיים והמציאות. כמו שהיא אמרה לי: "המקום הבטוח שלי הוא המקום שבו אני יכולה לדעת ולהבין את טווח ההתרחשויות האפשריות, לקבל ולהכיל את כל התסריטים, ואז בשלוה גמורה לראות מה יקרה. אני לא חייבת שיקרה דוקא מה שאני רוצה, אני פשוט צריכה להכיר את האפשרויות". איריס היתה אישה חכמה בעלת עומק ומעוף. יכלה לרדת לפרטי הפרטים כדי להבין ולדייק. היא ניחנה ביכולת אנליזה, יכלה לפרק ארוע ולראות את מורכבותו על כל מרכיביו, ובו בעת ניחנה ביכולת סינתיזה, ידעה לראות את השלם מתוך הפרטים המרכיבים אותו. בזכות היכולת הזו, האינטליגנציה הגבוהה שלה, השמירה על איכות והצורך בדיוק, היא ידעה הרבה מעבר למה שאנשים יודעים. לכן לא פעם הפליאה את חבריה הקרובים או שותפיה לעבודה ביכולת שלה לפתור בעיות או לפעול נכון בתוך ים האפשרויות.עוד מדבריה על עצמה: "אין בי את הצורך החקרני הזה, זה שמביא אנשים לגלות יבשות חדשות או להמציא דבר מה... אני לא אמציא כלום. אני תמיד אראה רק מה שקיים. אפילו לא תמיד את מה שקיים אלא את משב הרוח הפנימי שלו." היא ידעה גם להוכיח את הקרובים לה, בין אם בעבודה ובין אם בחייה הפרטיים ולתבוע מהם יותר התבוננות ולקיחת אחריות על התנהלותם. היא תמיד עשתה זאת דרך הדוגמה האישית, ובחרה במילים שנוגעות אך לעולם לא פוגעות. תמיד מתוך כבוד ואמון ביכולת של החבר לעמוד בביקורת ולהיטיב את עצמו. לא פעם הרגשתי איך אני הופכת על ידה לאדם יותר טוב, יותר קשוב, יותר מדייק ויותר רגיש. אין ספק שאיריס היתה מעבר לחברה, מעבר למדריכה, מעבר למורת דרך, מעבר למנהלת יעילה או אמא אוהבת ודואגת. היא היתה כל אלה ועוד. היא היתה שילוב של כל אלה במינונים מדוייקים, עם יכולות מופלאות ונדירות.

אשרינו שזכינו להיות חלק מחייה הקצרים, ובעיקר שזכינו בה, באהבתה ועל שליוותה אותנו את הדרך שבה הלכנו ביחד.              יהי זכרה ברוך.