אז ראיתי השבוע את הסרט הדי מטופש והטיפה מיותר "קדימה - תריץ אחורה" (או בשמו המקורי והקולע יותר: Be Kind - Rewind).
העלילה, המתרחשת בספריית וידיאו, העלתה בי נשכחות. את אותם ימים בהם הייתי טינאייג'ר ששרץ בספריית הוידיאו השכונתית, מבלה שם לעתים שעות כדי להשיג את הסרט בו אני חפץ ומשחר לטרף הסרטים החדשים שעומדים להגיע.
היינו ילדים, וזה היה מזמן. מאז הוידיאו הפך ל-DVD והמנוי שלי ב"וידיאון" בירושלים הפך למנוי ב"לייזר סנטר" בלונדון מיניסטור בתל-אביב. חלפו כמה שנים, המנוי ב"לייזר סנטר" נגמר, ומנוי נוסף שיש לי - באוזן השלישית - פשוט מעלה אבק. כי מי בעצם צריך היום ספריית סרטים?
צפייה ב"קדימה - תריץ אחורה" העלתה בי את התהיה - ספריית סרטים, יש היום עוד באמת דבר כזה??
בחיי שהרעיון נשמע לי מוזר כמעט כמו לשלוח מכתב בדואר רגיל. מי צריך את זה היום?
אני בטוח שיום אחד נסתכל על המנהג העתיק הזה של ללכת לספרית וידיאו ולא נאמין שהשקענו כ"כ הרבה אנרגיה בשביל צפיה בסרט. כולה צפיה בסרט. נסו להסתכל על זה רגע מהצד.
ישראל ישראלי רוצה לראות סרט מסוים.
בשביל זה הוא: - מוצא זמן פנוי.
- יוצא מהבית.
- מגיע לספרית ה-DVD (אם ברגל, אם ברכב - מה שיצריך אותו גם למצוא חניה).
- בודק אם הסרט נמצא, ולא הקדימו אותו בהשאלתו. - אם יש לו מזל והסרט אכן נמצא, הוא משלם על ההשכרה ולוקח אותו (אם אין לו מזל, הוא יצטרך לעשות שוב את התהליך הזה ממהתחלה, ולקוות שבפעם הבאה כן ימצא עותק מהסרט שהוא מחפש).
- חוזר הביתה
- מוצא זמן לראות את הסרט - בעיתוי שחייב להיות בטווח ההשכרה. אם השכרת ליומיים, כדאי מאוד שתראה את הסרט במהלך היומיים האלה, כדי לא לגרור קנסות.
- שוב יוצא מהבית, מגיע לספריה ומחזיר את הסרט.
בסגנון החיים המהיר והעמוס של היום, באמת יש עדיין אנשים שעושים את זה, שנמצאים בפאזה המיושנת הזאת? אנשים שנותנים לספריית הסרטים להחליט עבורם אם יראו סרט מסוים, ומתי בדיוק ישבו לעשות זאת?
כשיש אינטרנט להורדות (לא חוקיות ברובן, אבל לא רק), VOD או DVD BOX (או איך שלא יקראו לזה) לצפיה כן חוקית, Yes Max או Hot Magic שמאפשר לך להקליט בלחיצת כפתור את הסרטים המשודרים שאתה רוצה לראות, ולראות אותם רק מתי שבא לך - הרעיון של עותק פיזי לסרט, כזה שעובר מיד ליד, נשמע מיושן להפליא. צעידה לספריה, לקיחת סרט והחזרתו - נשמע לי כמעט תלוש מהמציאות. לא ברור לי איך הפעולה הזו עדיין לא נראית לאנשים כמו טרחה לא פרופורציונלית בשביל המטרה הצנועה, ואיך המושג "הסרט לא נמצא כרגע" לא נראה לנו מגוחך לחלוטין בעידן בו יכולים לשדר לנו את הסרט ישירות לטלויזיה הפרטית שלנו, בלי שום שיקולים מיושנים של כמות עותקים פיזיים.
אישית, מאז שהכרתי את ה-Emule ואתרי הטורנטים, נקשר גורלנו זה בזה. האינטרנט בפירוש הפך לאמצעי המרכזי שלי לצפיה בסרטים. אני קורא על איזה סרט ובא לי לראות אותו? שני קליקים, והוא מתחיל לרדת אלי למחשב. אז אולי זה יקח לו איזה יומיים, אבל מה בוער לי? כשהסרט יסיים לרדת, אני ורק אני אחליט מתי אני מתיישב לראות אותו, בלי דד-ליין של החזרה שנושף בעורפי.
יש סדרת טלויזיה שמעניין אותי לבדוק? לא צריך לחכות לזכייניות של ערוץ 2, הרי הפרק האחרון יהיה זמין להורדה פחות מיום לאחר ששודר בארצות הברית. כך ראיתי בזמנו את רוב "עמוק באדמה" (הצחיק אותי שהעונה האחרונה הגיעה סוף סוף לערוץ 2 לפני כמה חודשים. נו, מה זה כבר 3 שנים בשביל לדעת מה נגמר עם נייט וברנדה), את "הסופרנוס" (כן, ממש נחכה לשידור בארץ כדי לדעת מה עלה בסופו של טוני. בעצם... גם צפיה באותו פרק אחרון לא עונה על השאלה הזאת) ואת "הפמליה" (דווקא יפה מצד יס שהם משדרים את העונה האחרונה בזריזות מרשימה. ובכל זאת, אני ראיתי אותה במקביל לצופים האמריקאיים).
את מה שאני מוריד אני צורב, ורואה במכשיר DVD שיודע לקרוא קבצי DivX (שזה בעצם כל DVD שנמכר היום). בכל רגע נתון יש לי בהישג יד עשרות סרטים שטרם ראיתי ומחכים שאצפה בהם. חלקם מוקלטים ב-Yes Max שלי, חלקם קבצים שהורדתי ושנצרבו ע"ג דיסקים, חלקם עותקים פיזיים של DVD שקניתי ולא השכרתי (יש היום סרטים לקניה שעולים מחיר של שתי השכרות). את הטירוף של "יום כיפור בספריית הוידיאו" לא חוויתי כבר שנים. מי צריך את ההסתערות הזו, כשכל השפע הזה שאני ממילא לא מספיק להגיע אליו יושב לי כאן? בחיי שאין לי בעיה שיפילו עלי איזה יום כיפור בלת"מי, לגמרי בהפתעה. כל מה שאצטרך לעשות זה להחליט אם אני צופה ב"המתאבק" ו"סינקדוכה ניו-יורק" שהורדתי (כולל תרגום, אפילו), או ב"ארץ קשוחה", שמחכה לי בסבלנות ב-Yes Max, לצפיה השניה שלשמה הקלטתי אותו.
ללכת לספריה ולשכור סרט? אולי אחרי הביקור בסניף הדואר, לשם אגיע כדי לשלוח מברק. בדרך חזרה אעבור בתא הטלפון הציבורי, ואתקשר בעזרת אסימון כדי לעדכן אם הצלחתי לשכור את הסרט בו הייתי מעוניין, או שמישהו אחר הקדים אותי. |