כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חיי - פוסט 19 - ציפור

    69 תגובות   יום שלישי, 12/5/09, 16:52

    הוסטל בג פקרס, סן כריסטובל- צ'יפס, מכסיקו   

    מוקדש ליקיריי האהובים

    כעשרה נהגי מוניות עטו עליי, אחד נראה לי יותר מהיתר משום מה ואמנם גם שינה את החלטתי לצעוד.  

    כך אני, משנה, פתאום. 

    לא, לא הייתי כזה עד שהגעתי לפוארטו וואיירטה.

    רק משם, בעצם שם החלטתי לשנות ומאז ממש התחלתי ליהנות, אפילו חשתי תאווה גואה להתנסות, לכבוש. נסענו להוסטל 'מבטיח' וכשהגענו, ביקשתי אותו לצאת איתי ואף להיכנס דרך דלת עץ גדולה של ה-'בג-פקרס הוסטל', "לבדוק יחד" אמרתי לו "שהמקום נראה לי". העמלה שיקבל לא תכניס אותי לאף מקום מבלי שאני בחרתי בו, אינדיאנים לפחות המכסיקניים, לא יוכלו לי יותר אין, גמרתי אומר זורם, אף מפרגן וזורם אבל, לא פרייר. מקום נחמד קולוניאלי אותנטי בצידה הצפוני של העיירה ההררית הגבוהה בצ'יפאס.

    שילמתי ושחררתי את הנהג שנשא את המוצ'ילות פנימה, דוחף את הדלת הקטנה הנמוכה, המורכבת בדלת הגדולה עשויה עץ גס, ניבטת הייתה מקיר הרחוב פנימה והחוצה. הנהג הניח את הציוד בזהירות על הרצפה, מרים פניו אלי לוודא שאמנם מתאים לי כך. כן וודאי, 'תישרתי' אותו והוא חזר, עבר בעדה סוגר אותה מאחוריו בעדינות, ורעש המנוע המתרחק העצים בהתאמה את השקט במקום והגביר את 'גינגוני' זקיקי הזכוכית התולים מעל ראשי, שנעו ברוח הקלה, נגנו ללא תו מוכר, הנעימו את המעמד ונעמו לי, משהתאימו בדיוק מופלא לתקיפת רגשות עזה שעלתה בי פתאום משום מקום.

    לא הייתי רגיל לניקיון הזה שנסרקה בה נפשי בתקופה האחרונה, הייתי עבד לזמן, לשנים, למסגרות והנה, נראה שבבת אחת עליתי, בטיפוס חד והייתי באופוריה מוחלטת. צמרמורת עלתה בעורפי והכתה בו באופן שהרעיד את גופי הגדול. ים של דמעות הגיח בגל ששטף אותי, ומכל עבר גלשו הן אף שטפו את מסגרות משקפי השמש ומהן כממרזב, הובלו לצדדים ונשפכו כמפל שוטף את לחיי. שמעתי אנחה גדולה, גניחה ארוכה וצורמת, כבוקעת הייתה מהיכן שהוא סביב. 

    משהייתי לבד, הייתה זה יציאה עצומה מחזי שלי. צלו אוזני, חנק אחז בגרוני כשהילכתי לאט לפנים אל הבוסתן המוריק, המואר שמש, וצלילי מוטות עץ חלולים הפוגעים בבול עץ מלא ללא הד, התערבבו בצלילי הזקיקים מהדהדים אף הם בחלל החצר הסגורה.

    ציפור שחורה חדת מקור צהוב ומתרחב לקראת קצהו, נחתה על שוקת אבן והביטה בי. התיישבתי על כסא ברזל מעורגל וקפוא, נשענתי אל משענתו הקרה וכינסתי את חזי, עטוף במלוא רוחב כתפיי, הצטנפתי מייבב חרישית משבר לב. נבהל, גונח נושם ומלקק דמעות מלוחות. כך תפסה אותי הציפור השחורה הזו, שבאה מאותו שום מקום, עמדה והביטה בי בשחור עיניה ולא זעה. אט אט נרגעתי, שאפתי מלוא ריאותיי אוויר דליל וקר, והוצאתי אותו לאט, נשפתי לאט, משאיר פתח צר בין שפתי ומתגבר על שיהוק קל וחוזר, עד שחדל.

    הציפור הסתובבה שמאלה במספר תנועות קצובות והביטה אלי הצידה, ימינה. אולי דקה עמדה כך ללא זיע, הסתובבה, התקדמה מספר צעדים ימינה הפעם, כחוזרת לכיוון יציאתה ועצרה, הביטה הצידה, שמאלה אליי שוב, ראשה נטה למטה ולצד השני, בחנה אותי שוב, פרסה כנפיה והתרוממה היישר אל על, כאילו גרמה לי להרים את את ראשי המורכן, מכונס היה בין כתפיי כנצמד לחזי, וחדרה אל כחול שמי התכלת העמוקים. צללה אלי שוב מגובה רב וממרחק עדיין, שינתה, בחרה כיוון אחר ועפה.

    קמתי ונעמדתי מהר מידי, וסחרחורת גרמה לי ליפול חזרה אל הכסא. התרכזתי בנקודה על מרכז מצחי, עצמתי עיניי וספרתי את הקילומטרים שעברתי מאז הגעתי למכסיקו. גומז, האינדיאני נמוך הקומה נעמד מולי, נגע בי בכתף כשאמר "סניור, פורפאבור סניור"... והגיש לי תה שחור ומתוק בספל חרס עבה שצבעו חום, והלך לעיסוקיו.

    אני?!-, לא יודע בכלל איך הגיע אלי מבלי ששמעתי אותו, או את תיפוף צעדיו, 'אבל לא ייתכן שכולם מלאכים כאן' חשבתי 'קצת מוקדם מגיעים אליי', וזה לא מה שצפוי, אז החלטתי למצות כי צריך לחיות.

    היה לי מוזר שאני לבד. סביבי פטיו רחב ידיים. ממני והלאה נפרשה רצפת אבן גסה ושחוקה כבר מאות בשנים. כרי דשא דקיק וירוק בגווניו הרבים צימחו בין אבני הריצוף שנראה כי נחצבו בעבדות הרג והתעמרות בעמי היבשת. קשה היה לדרוך עליהן וצעדתי על כרי דשא, נזהר שלא להישרט משיחי הורדים הרבים, על משטח הדשא הנאה הקצור ביד לא העזתי לדרוך.

    נתקלתי באבן ורצתי קדימה, מנסה לעצור מליפול, כך עד אל גליל עמוד האבן המסותת, גם הוא וודאי עיכל מסכנים תוך שנוצר. פתאום, רציתי מאד להכיר את אמן גילוף העץ שהנציח סמלי שבטו בקורות העץ שמעל מסד הגג. לא רק אותו, גם את עשרות הכותרים הלבנים שהונחו על גלילי האבן, העמודים הרבים האוחזים בקורות עץ שחורות או קשתות אבן סגלגלות קולוניאליות וכולם מקושרים ותומכים בקורות העץ הגושני מעליהם.

    העמודים היו צבועים חום מגוון כטרקוטה כהה כחרס המקומי, וזה בלט על רקע קיר חרדלי מגוון אוקר. סובבתי ראש, נשען אל העמוד וסוקר את המקום. מימין חדר אורחים, לובי עם טלוויזיה וספות סביב לאורך ארבע הקירות, מכוסות היו בשמיכות צבעוניות וכבדות עשויות צמר עבה.

    משמאל, על מדרגת שיש אפורה גבוהה מאד, מידי, הוצב דלפק קבלה שכמעט לא השאיר מקום עמידה לאורח מתקבל. ניגשתי לברר 'מה יש לעשות כאן ? '... והמקום הצר אילץ אותי לעבור אל הצד 'המקבל'. מקומי צעיר ומחויך התרומם מכורסתו הנוחה וערימת שמיכות צמר עבות נפלה, חשפה את חסרון המושב הקשיח.

    הוא הביט בי, סקר למעלה ולמטה לפחות חמישים מעלות כל סריקה וביקש אותי בספרדית מדוברת, למלא טופס שהגישו לי תוך ששאל בנימוס באיזה חדר ארצה, ובתשובה, נקב במחיר תלוי בחירה שלי, אך נראה בעליל כי 'המחיר פתוח למשא ומתן'. סוכם.

    נער הוביל אותי אל מיטה במחיר תענוג של "ארבעים פזוס למיטה בחדר לארבעה, כולל ארוחת בוקר" שתכולתה טוסט לחם לבן חמאה ריבה תה וסוכר. עצרתי בו מלהראות לי את המבחר כולו, כי הבנתי שגיוונו דומה וחלק נכבד מההנאה הצרופה כבר הכרתי, היא ברירת 'השינוי המהיר' העומדת לי, תמיד.

    הנחתי חפצי על מיטה תחתונה בחדר עם שתי מיטות קומותיים. השניה התחתונה, נראתה תפוסה משהייתה עם ערימת ציוד לא פרוש. מישהו חדש או עוזב. בדקתי את המצעים הנקיים, העברתי מבט על החדר הסגפני הנקי, ניגשתי אל קירו המבוצר הפונה לצפון, הקשתי בפרק אצבעי על חלון הזכוכית, נוכח כי אמנם אינו נפתח. פתחתי את שני לוחות התריס, עץ גס בעיבוד כפרי.

    הקור העז של ינואר בגובה אלפיים ומאה מטר עשו לי את זה, ויצאתי מההוסטל לטייל רגלית ברחובות סביב ולהכיר קצת את המקום. לבדוק היכן המכבסה, המאפיה השוק הכנסיה..., הצטיידתי בדף עם מפת תיירות של העיירה והאזור, והתהלכתי לאיטי משמאל לכביש הפוך מכיוון הנסיעה, השמש זרחה כביום קיץ ופניי היישר אל הכנסיה, והנה...    

     (המשך בפוסט 20) 

     

     

     

    אם נכנסת לבלוג המסע שלי לראשונה, מומלץ לקרוא פוסט ראשון, אך לא חובה. בבקשה, 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=944431


    קראתי שיר מסע, של כותבת מוכשרת החברה בקפה בשם תמר ואהבתי אותו מאוד.

    כל-כך אהבתי, שאני רוצה לתת אותו גם לך,  

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1027121  



    לנוחיותך קישוריות לפוסטים בבלוג 'מסע חיי' / הטרמילר

     

    הקדמה, טירמלתי בג'ונגל האדם והטבע 

    מבוא ופוסט 1   

    פוסט 2
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=950893
    פוסט 3
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954466

    פוסט 4
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954481
    פוסט 5
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954492
    פוסט 6
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960021
    פוסט 7
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960103
    פוסט 8
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960129
    פוסט 9
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960313
    פוסט 10
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960343
    פוסט 11
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=971571
    פוסט 12
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=981165
    פוסט 13
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=990816

    פוסט 14
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=999423
    פוסט 15
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1009138
    פוסט 16
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1014746
    פוסט 17
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1018609
    פוסט 18
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1026151
    פוסט 19
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1030139
    פוסט 20
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1035851
    פוסט 21
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1039854   
    פוסט 22
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1046725 
    פוסט 23 
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1056003 
    פוסט 24
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1059711
    פוסט 25

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1070274 

    פוסט 26 חלק א'
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1076964

     פוסט 26 חלק ב'  

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1081845

    פוסט 27

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1087630

    פוסט 28 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1099663 

    פוסט 29

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1105193 

    פוסט 30

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1110790  

    פוסט 31

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1133687 

    פוסט 32

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1144223 

    פוסט 33

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1151463

    פוסט 34

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1163117

    פוסט 35 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1181017

    פוסט 36

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1185977  

    פוסט 37

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1196040

    פוסט 38

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1201970

    פוסט 39

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1214513 

    הנך בפוסט 18

    תודה שהצטרפת למסע שלנו

    דרור

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (68)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/7/09 17:49:


      שתדע רק....

      שכמעט בכיתי איתך :-/

      מכירה ת'רגעים האלה...

       

      אוהבת ת'תיאורים של המקום

      ובכלל אוהבת את סגנון המקום, איך שהוא נראה מפיך...

      אפילו דלת הבית אצלי בסגנון מכסיקני :)

       

      ממשיכה לטייליתך ;-)

        15/5/09 19:41:

      צטט: ענף 2009-05-15 18:03:54


      ניראה שהגעתי לאחד השערים

      לגן עדן. תחושותיך מעצימות את קינאתי

      בך ובמסע.

      התמונות שאתה שם וברקע מהממות.

      אשריך....

       

      תודה רבה

        15/5/09 18:03:


      ניראה שהגעתי לאחד השערים

      לגן עדן. תחושותיך מעצימות את קינאתי

      בך ובמסע.

      התמונות שאתה שם וברקע מהממות.

      אשריך....

        14/5/09 22:58:

      צטט: רומפיפיה 2009-05-14 22:30:00


      שלום לך יקר,

      אנחנו חברים חדשים. תודה שהנית את תשומת לבי ליומן המסע שלך. נהניתי הנאה מרובה. תאור חי קולח, מרגישה כאילו גם אני הייתי שם איתך, הרגשתי את הלחץ בריאות, את האויר הקר אתה כותב נפלא, סוחף...

      כיכבתי  אותך בשמחה.

      מצויין שהצטרפת למסע, תודה רבה שקרא הגבת וכיכבת

        14/5/09 22:55:

      צטט: תנא 2009-05-14 18:59:26


      מאוד יפה

       

       

      תודה רבה
        14/5/09 22:54:

      צטט: עדית... 2009-05-14 14:51:46


      כמה זה נפלא, שברגעים של התרגשות גדולה היא מתערבבת לנו בבכי....

      מנקה כזה, פותח.

      כל כך מובנת ההתרגשות שלך.

      אני מחכה להמשך!

      תודה עדית, אמשיך בקרוב

       

        14/5/09 22:30:


      שלום לך יקר,

      אנחנו חברים חדשים.

      תודה שהנית את תשומת לבי

      ליומן המסע שלך.

      נהניתי הנאה מרובה.תאור חי קולח,

      מרגישה כאילו גם אני הייתי שם איתך

      הרגשתי את הלחץ בריאות, את האויר הקר

      אתה כותב נפלא, סוחף...

      כיכבתי  אותך בשמחה.

        14/5/09 18:59:

      מאוד יפה
        14/5/09 14:51:


      כמה זה נפלא, שברגעים של התרגשות גדולה היא מתערבבת לנו בבכי....

      מנקה כזה, פותח.

      כל כך מובנת ההתרגשות שלך.

      אני מחכה להמשך!

        14/5/09 09:07:

      צטט: d.double you 2009-05-14 07:53:58

      היציאה מהמסגרות והציפור-על רקע מקסיקו הבלתי נשכחת גם אצלי עשו לי את היום. שולחת אותך לציפור הלבנה אצלי.

      תודה רבה דאבל די יו...:) כייף, תודה רבה.

       

        14/5/09 07:53:
      היציאה מהמסגרות והציפור-על רקע מקסיקו הבלתי נשכחת גם אצלי עשו לי את היום. שולחת אותך לציפור הלבנה אצלי.
        14/5/09 07:40:

      צטט: נומיקן 2009-05-14 00:21:29


      כתוב נהדר. נשמע כמו רגע חשוב בחייך, לא אוהבת את מילה "מכונן" אבל נראה כזה, וגם הכרת בכך.

      תודה רבה. איחזי בסיפור ונמשיך...

       

        14/5/09 07:38:

      צטט: רואים רחוק 2009-05-13 23:44:51

      גם השיר הציורי של תמר מתאים לאוירה.

      :)

       

        14/5/09 07:38:

      צטט: רואים רחוק 2009-05-13 23:42:21

      השיחרור שחווית ומלווה אותך לכתיבה משוחררת ופתוחה.

       ניקיון הנקבוביות, התרחבות הלב וההערכה הפשוטה ליש..

      תענוג לדמיין את הצבעים,הטקסטורת ואת הפשטות החכמה של המקומיים.

       

       

      :) קראת את הניואנס היטב, תודה

        14/5/09 00:21:

      כתוב נהדר. נשמע כמו רגע חשוב בחייך, לא אוהבת את מילה "מכונן" אבל נראה כזה, וגם הכרת בכך.
        13/5/09 23:44:
      גם השיר הציורי של תמר מתאים לאוירה.
        13/5/09 23:42:

      השיחרור שחווית ומלווה אותך לכתיבה משוחררת ופתוחה.

       ניקיון הנקבוביות, התרחבות הלב וההערכה הפשוטה ליש..

      תענוג לדמיין את הצבעים,הטקסטורת ואת הפשטות החכמה של המקומיים.

       

        13/5/09 20:15:

      צטט: tamara hop 2009-05-13 19:15:03

      מוצ'ילר, תודה. המסע שלי קצת יותר קצר וקרוב לבית, בסך הכל הואדי שמתחת לחלוני... ואני נאלצת להסתפק בדימיוני ובקריאה על מסעות של אחרים... עד שהילדים יגדלו קצת (:

      תמר

      זה מצויין כי כשתוכלי המסע שלך יהיה בשל לך ויהנה אותך פי מאה. סבלנות וקריאה מהנה. (אגב, הזמן יעוף ותמצאי עצמך עם תרמיל)

       

        13/5/09 20:11:

      צטט: ג'ודי-טל 2009-05-13 17:15:02

      שמע..

      צריך להראות את מה שאתה כותב לבנות שלי שטיילו בדרום אמריקה 9 חודשים....

      אתה כותב מרתק..למרות שהכתב מעט קטן עבורי וצריך להשקיע מאמץ על מנת לקרוא פוסט כזה ארוך

      (אולי תגדיל את הפונטים..)

      השקעתי..

      קראתי..

      אהבתי..

      *

      צרפי את הבנות ייתכן ותאהבנה.

      תודה רבה שאת איתי במסע ומתאמצת :) אנסה להגדיל ועדיין להשאר בכמות טקסט סבירה.

      מודה לך שאת משקיעה קוראת ואוהבת. להתראות בקרוב  

        13/5/09 20:05:

      צטט: קורע ברך 2009-05-13 16:54:53


      עוד אשוב להמשך הסיפור.

      בינתיים, מיוחד ומעניין.

      יופי העיקר שתהנה, תודה

        13/5/09 20:04:

      צטט: שונמית 2009-05-13 16:46:28

      כמה מרתקת כתיבתך.

      פשוט נהדר,

      שלומית

       

      נהדר, תודה רבה לך

       

        13/5/09 20:04:

      צטט: MIKKA 2009-05-13 16:26:27


      מחכה להמשך...

       

      יגיע, תודה רבה

        13/5/09 20:03:

      צטט: naomi P 2009-05-13 16:04:03

      *לך באהבה

      תודה רבה לך

       

        13/5/09 19:15:

      מוצ'ילר, תודה. המסע שלי קצת יותר קצר וקרוב לבית, בסך הכל הואדי שמתחת לחלוני... ואני נאלצת להסתפק בדימיוני ובקריאה על מסעות של אחרים... עד שהילדים יגדלו קצת (:

      תמר

        13/5/09 17:15:


      שמע..

       

      צריך להראות את מה שאתה כותב לבנות שלי שטיילו בדרום אמריקה 9 חודשים....

       

      אתה כותב מרתק..למרות שהכתב מעט קטן עבורי וצריך להשקיע מאמץ על מנת לקרוא פוסט כזה ארות

      (אולי תגדיל את הפונטים..)

       

      השקעתי..

      קראתי..

      אהבתי..

      *

       

       

        13/5/09 16:54:


      עוד אשוב להמשך הסיפור.

      בינתיים, מיוחד ומעניין.

        13/5/09 16:46:

      כמה מרתקת כתיבתך.

      פשוט נהדר,

      שלומית

       

        13/5/09 16:26:

      מחכה להמשך...
        13/5/09 16:04:
      *לך באהבה
        13/5/09 14:33:

      צטט: מרוה 2009-05-13 14:21:54

      הציפור השחורה, כתומת המקור ואתה.

      אהבתי את התמונה שציירת בה  את שניכם,

      את הבכי העמוק והמשחרר שלך,

      ואת הליווי שלה אותך.

      יפה הדואט ביניכם.

       

      תודה מרווה, שמח שאת במסע

        13/5/09 14:21:

      הציפור השחורה, כתומת המקור ואתה.

      אהבתי את התמונה שציירת בה  את שניכם,

      את הבכי העמוק והמשחרר שלך,

      ואת הליווי שלה אותך.

      יפה הדואט ביניכם.

        13/5/09 11:30:

      צטט: naomi P 2009-05-13 10:48:23

      אתה לוקח אותי למסעותיך

      ואני בשכרון חושים

      תודה לך

      אחזור לככב לך  מיד כשינצנץ*

       

       

      תודה שאת איתי במסע

        13/5/09 10:48:

      אתה לוקח אותי למסעותיך

      ואני בשכרון חושים

      תודה לך

      אחזור לככב לך  מיד כשינצנץ*

       

        13/5/09 08:54:

      צטט: ron294 2009-05-13 08:34:01

      התחלתי להתרתק מסיפוריך
      מרתק באמת וכתוב  מצויין.

      תודה

      מחמאה גדולה מאיש המילה הכתובה, תודה רבה 

       

        13/5/09 08:53:

      צטט: יהודית ש 2009-05-13 01:00:15

      תודה על עוד

      חוויות שאנו

      מצליחים לחוות

      יחד איתך מהטיול.....

      מחכה כבר להמשך..........

      תודה לך יהודית

       

        13/5/09 08:34:

      התחלתי להתרתק מסיפוריך
      מרתק באמת וכתוב  מצויין.

      תודה

        13/5/09 01:00:

      תודה על עוד

      חוויות שאנו

      מצליחים לחוות

      יחד איתך מהטיול.....

      מחכה כבר להמשך..........

        12/5/09 22:32:

      צטט: דליה-תי 2009-05-12 22:23:57


      אתה כותב ומספר כל כך ונפלא!

      ממש אפשר להרגיש ולראות את הדברים, כאילו הייתי שם כשהם התרחשו.

       

      תודה על חוויה נהדרת!

      תודה לך שאת נהנית מסיפורי

       

        12/5/09 22:31:

      צטט: o historia 2009-05-12 22:05:47


      הי אחי
      שנכנסים לתלם אז מבינים יותר עמוק, אני רואה
      צוק הר עם פרוזה כתובה וזה לגדולים...

      אני לא מקשר אותך עם הרים וכו'...
      חסר לי אותך בים סוער, גלים 20 מטר,
      אבל זה מעניין ועושה חשק לעוד
      כל  הכבוד

       

      תודה סקיפר, בישלתי את האותיות לפי הבנתי את כוונתך,

      קשה במקלדת וירטואלית למי שלא מדבר עברית יום יום

      אז תודה כפולה ותתכונן לציקלון ! 

       

        12/5/09 22:23:


      אתה כותב ומספר כל כך ונפלא!

      ממש אפשר להרגיש ולראות את הדברים, כאילו הייתי שם כשהם התרחשו.

       

      תודה על חוויה נהדרת!

        12/5/09 22:05:


      הי אחי
      שניכנסים לתלם אז מבינים יותר עמוק, אני רואה
      צוק ערר עם פרוזה כתובה וזה לגדולים...

      אני לא מקשר אותך עם הרים וכול...
      חסר אותך וים סהר,גלים 20 מטר,
      אבל זה מעניין ו עושה חשק לעוד
      כח  הכבוד

        12/5/09 21:07:

      צטט: מדהימה50 2009-05-12 20:53:20

      "ופני אל הכנסיה..והנה..." מה הנה מה ? הלילה לא אישן (יש לך שפן בכובע?)

       לא שפן אין לי.

        12/5/09 20:59:

      צטט: 17raya 2009-05-12 20:57:13

      שוב כתוב בעוצמה וכשרון רב .

      תודה לך דרור על השיחה המעודדת אמש

      היתה ארוכה וברוכה

      רעיה *

       

      תודה רבה. מחכה לחומר

        12/5/09 20:57:

      שוב כתוב בעוצמה וכשרון רב .

       

      תודה לך דרור על השיחה המעודדת אמש

       

      היתה ארוכה וברוכה

       

      רעיה *

        12/5/09 20:53:

      "ופני אל הכנסיה..והנה..."

      מה הנה מה?

      הלילה לא אישן

      (יש לך שפן בכובע?)

        12/5/09 20:32:

      צטט: רחל נפרסטק 2009-05-12 20:10:49

      נפלא!

      המון תודה.  

       

        12/5/09 20:32:

      צטט: נסים גבאי 2009-05-12 19:54:07


      נהנה כל פעם מחדש לקרוא הרפתקאותיך

       

      מה עוד יבקש מספר ?! - רק זה ו'סוף'.

      תודה רבה שהגבת :)

        12/5/09 20:30:

      צטט: עליזהלה 2009-05-12 19:39:33


      פה, בפעם הראשונה אני קוראת בתוך המילים 

      את ההבדל בין תרמילאי-משוחרר-צבא בתחילת שנות העשרים

      לאחד שמגיע עם מטען גדול של חיים בתוך התרמיל

      ויכול להרשות לעצמו לראות את אותו הנוף והציפור והחופש

      בעיניים מפוכחות ומנחמות.

      תודה ומחכה להמשך.

      טרמילר, הוא המוצ'ילר הבוגר המטייל עם תרמיל,

      אחרת, וממצה הרבה יותר. 

      תודה לך, הרבה תודה

       

        12/5/09 20:27:

      צטט: אלונA 2009-05-12 19:26:42


      " ים של דמעות הגיח בגל ששטף אותי, ומכל עבר גלשו הן אף נשטפו משקפי השמש ומהן כמו כמרזב, הובלו לצדדים נשפכו כמפל שוטף את לחיי. "

      דרור!

      רגשת אותי עד דמעות,

      רגיש מרגש ונפלא,

      איתך לפרק הבא!

      תודה רבה רבה

       

        12/5/09 20:27:

      צטט: pinkason1 2009-05-12 18:54:48

      לדעתי צריך לקרוא בבת אחת ולא בצורה של פוסטים כי זה מוציא מריכוז. אני כרגע בשלב הדפסה של הכל ומקווה שבקרוב מאוד אקרא והבין. המשך שבוע טוב

      יש בזה הרבה. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו הייתי מוציא פוסט של 480 עמוד. אבל כתוצאה מביקוש, אני שוקל ליצור סדרות פוסטים, ייתכן של כל עשרים יחד לקיראה כזו של מי שבוחר בכך. אחכה לך בזמן שלך. תודה

       

        12/5/09 20:25:

      צטט: ,תשוקי 2009-05-12 18:54:14

      אני נהנה מאד מהיד הרחבה בה אתה מעביר את החוויות המקסימות שלך.

       

      שוקי

      תודה רבה שוקי, הפתיחות מזקקת אותי גם כמספר

       

        12/5/09 20:20:

      צטט: ,תשוקי 2009-05-12 18:54:14

      אני נהנה מאד מהיד הרחבה בה אתה מעביר את החוויות המקסימות שלך.

       

      שוקי

      "היד הרחבה"...

       תודה רבה רבה שוקי

       

        12/5/09 20:10:
      נפלא!
        12/5/09 19:54:

      נהנה כל פעם מחדש לקרוא הרפתקאותיך
        12/5/09 19:39:


      פה, בפעם הראשונה אני קוראת בתוך המילים 

      את ההבדל בין תרמילאי-משוחרר-צבא בתחילת שנות העשרים

      לאחד שמגיע עם מטען גדול של חיים בתוך התרמיל

      ויכול להרשות לעצמו לראות את אותו הנוף והציפור והחופש

      בעיניים מפוכחות ומנחמות.

      תודה ומחכה להמשך.

        12/5/09 19:26:


      " ים של דמעות הגיח בגל ששטף אותי, ומכל עבר גלשו הן אף נשטפו משקפי השמש ומהן כמו כמרזב, הובלו לצדדים נשפכו כמפל שוטף את לחיי. "

      דרור!

      רגשת אותי עד דמעות,

      רגיש מרגש ונפלא,

      איתך לפרק הבא!

        12/5/09 18:54:
      לדעתי צריך לקרוא בבת אחת ולא בצורה של פוסטים כי זה מוציא מריכוז. אני כרגע בשלב הדפסה של הכל ומקווה שבקרוב מאוד אקרא והבין. המשך שבוע טוב
        12/5/09 18:54:

      אני נהנה מאד מהיד הרחבה בה אתה מעביר את החוויות המקסימות שלך.

       

      שוקי

        12/5/09 18:50:

      צטט: כש-רונית 2009-05-12 18:27:47


      oh my god the photos.....

      רר'וניט,

      אז אולווייס, יו דונט לייק טו ריאקט אין אינגליש, אונלי אמידייט וואן, סוו אייל ווייט...

      :)  

       

        12/5/09 18:48:

      צטט: ש פ י 2009-05-12 18:06:47


      אתה כותב כ"כ יפה

      מתאר את המסע כאילו והוא מתרחש ממש עכשיו

      בסוף יצא מזה ספר, תשמע, תכתוב ספר.

      ואני בכלל לא צריכה לדוג כוכבים, יש לי במלאי...

      אז קיבלת עוד אחד ממני...זוכר את 220?

      כמה נוספו לו?

      צוחק

      תודה רבה.

      טוב, אכתוב ספר.

      מי סופר בכלל :-}}

       

       

        12/5/09 18:46:

      צטט: אור נגוהות 2009-05-12 17:50:48

      אתה יודע... אני קוראת ומרגישה שאני שם, לידך....

      רואה את הציפור, רואה את החדר ואת השביל למאפייה...

      הכתיבה שלך מופלאה, לוקחת אותי בדיוק אל המקומות בהן הייתי רוצה להיות,...

      זרה, במקום זר. וצצה בי הקנאה, שהיית שם, שטעמת, ראית מקומות שאולי לעולם לא אהיה בהם.....

      תודה איש על הכתיבה הקולחת והמרתקת... מחכה להמשך.

      כוכב ענק לך ינתן מחר... כשיצאו החדשים המנצנצים...-:))

      אין נפלא מתגובה כזו, תודה רבה רבה

       

        12/5/09 18:44:

      צטט: אניגמה 313 2009-05-12 17:45:28

      כתוב נפלא..מלא עוצמות של רגש. 

      מאד מעניין. *

       

      תודה רבה

        12/5/09 18:44:

      צטט: נוצה לבנה 2009-05-12 17:42:55

      עושה חשק. איזה כיף להגיע לנירוונה

      להכרה של אושר צרוף.

      מצפה לפרק הבא.

       

       

      תודה רבה

        12/5/09 18:27:

      oh my god the photos.....
        12/5/09 18:06:


      אתה כותב כ"כ יפה

      מתאר את המסע כאילו והוא מתרחש ממש עכשיו

      בסוף יצא מזה ספר, תשמע, תכתוב ספר.

      ואני בכלל לא צריכה לדוג כוכבים, יש לי במלאי...

      אז קיבלת עוד אחד ממני...זוכר את 220?

      כמה נוספו לו?

      צוחק

        12/5/09 17:50:

      אתה יודע... אני קוראת ומרגישה שאני שם, לידך....

      רואה את הציפור, רואה את החדר ואת השביל למאפייה...

      הכתיבה שלך מופלאה, לוקחת אותי בדיוק אל המקומות בהן הייתי רוצה להיות,...

      זרה, במקום זר. וצצה בי הקנאה, שהיית שם, שטעמת, ראית מקומות שאולי לעולם לא אהיה בהם.....

      תודה איש על הכתיבה הקולחת והמרתקת... מחכה להמשך.

      כוכב ענק לך ינתן מחר... כשיצאו החדשים המנצנצים...-:))

        12/5/09 17:45:

      כתוב נפלא..מלא עוצמות של רגש. 

      מאד מעניין. *

        12/5/09 17:42:

      עושה חשק. איזה כיף להגיע לנירוונה

      להכרה של אושר צרוף.

      מצפה לפרק הבא.

       

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון