בישיבה סודית של התאחדות הכדורגל בישראל הוחלט על תוכנית חירום להצלת הענף. האוהדים מזמן קצו בחדלונם של שחקניי ומאמני קבוצות הליגה. המגרשים המוזנחים, הכסאות השבורים ואווירת בית הקברות היו בין אלו שהכריעו את הכף. הספורט הלאומי שהלך ודעך בקצב מבהיל זקוק היה לזריקת מרץ, לניעור, להבראה דחופה ורצינית.

הכוונות היו טובות. קברניטי הקבוצות התיישבו מסביב לשולחן העגול, לצד היו"ר שזה עתה נבחר. הבטחותיו למהפך היו רבות. עוד במסע הבחירות למשרה, הוא הבטיח כי בהיותו גאון בתחום, הוא יישם את שעשה כבר מזמן (יש אשר כינוהו "הקוסם", כפרפרזה על אותה אגדת כדורגל שמבדרת את ערבי יום שני בערוץ 10) על המצב הנוכחי הקודר. "נפחית את כמות הזרים", "נשקיע בתשתיות", "נעודד גידול שחקני בית", הוא אמר מעל בימות העיר טרם נבחר.

ובכן ידידיי, העולם כמנהגו נוהג, לא הבטחות ולא נעליים (נעלי כדורגל כמובן).

הרי כבר מיומו הראשון בתפקיד ניתן היה לחוש בסערה המתרגשת עלינו. לתפקיד יו"ר אגף התקציבים הוא מינה דוקטור לפילוסופיה, שמשחק הכדורגל האחרון שצפה בו היה בעודו בכיתה א', לאחר שהכריחו אותו להיות שוער בהפסקה הפעילה. לתפקיד הממונה על האבטחה במגרשים הוא החליט להשאיר את אותו מניפולטור תככן שהביא לכשלון מבצע "פנדל יצוק".

"אל תדאגו", אני אהיה יו"ר-על, הוא גרס בישיבת החירום. אני אציל את הכדורגל הישראלי.

בשתיים לפנות בוקר התפזרה הישיבה.

כולם הלכו לביתם מרוצים.

אין תוכנית חירום.

יש יו"ר חדש-ישן שלא ממש דאג למשק,

שחקנים זרים ימשיכו להגיע בסיטונות (כלומר,מטוסי F15 חדשים)

את הצעירים לא ישביחו (ע"ע חינוך ואקדמיה)

והשקעה בתשתיות, טוב נו, אולי יהיה סופסוף מגרש כדורגל ראוי לשמו בקרית ארבע.

אה,

וקבוצת כדורגל חרדית,

טוב על זה כבר בפוסט אחר, מספיק שחור בעיניים.