כמו הקדמה

רבים ממכרי הותיקים והפחות ותיקים כאן באתר ומחוצה לו יודעים

שאני מתייחס לבלוג כבלוג, מקום בו אפשר לכתוב את שעובר עלי, את שעובר על הסובבים אותי, לשתף בחוויות יומיומיות את החברים שלי כאן, אם זה במוסיקה טובה שאני שומע ומוצא לנכון לשתף אתכם בה, ואם זה בחוויות מהעבר הרחוק והלא רחוק שלי. בכלל זה לא נכללים פוסטי יומולדת, ואם לומר את האמת, לא כל כך אוהב אותם.

אך הפעם אני אחרוג ממנהגי ואוציא את המנהג מהכלל. אולי זה חלק מההתבגרות שלי כאדם, אולי זה חלק מההתמודדות היום יומית שלי עם הכאב שהוא לא נמצא איתי יום יום.

החלטתי לכתוב את הפוסט הזה, ולהקדיש אותו לבני, שחוגג היום 6 אביבים, ולנסות ולכתוב פוסט שלא יהיה פוסט יומולדת כמו כל פוסט אחר, אלא פשוט להכיר לכם אותו, את האדם המיוחד הזה, שלחלקכם בטח יצא להכיר, ומי שלא, פשוט הפסיד.

הדר נולד ב- 12.5.2003, את השם אני נתתי לו (למרות שלפני 6 שנים, הדר כשם של בן, לא היה מקובל, ועדיין יש אנשים שמתבלבלים וחושבים שהדר זה השם של הבת שלי), החלטתי שהדר זה שם של טייס, הייתי גאה בו מהיום שהוא נולד, והייתי עד לכל השלבים בחייו . . .

השן הראשונה, הצעדים הראשונים, ההליכה לגן בבוקר (אפילו שלפעמים היה קשה לו להיפרד), הגמילה מהבקבוק, הגמילה מהחיתולים, ועד ימים אלו.

למרות שהוא לא נמצא איתי בחיי היום יום, הוא נמצא בלב שלי כל הזמן, כל שניה, כל דקה, משתדל ככל האפשר להיות מעורב בחיים שלו, ולתת לו את תשומת הלב המלאה לה הוא זקוק בזמן שהוא נמצא איתי, לשחק איתו ועם האחיות שלו כדורגל, לראות איתם טלויזיה, אפילו תוכניות שאני לא אוהב, לבשל להם ארוחות ערב וצהריים כשהם אצלי, למרות שטבח גדול אני לא, אין מה לעשות.

הדר ילד חכם בצורה בלתי רגילה, ושואל לפעמים שאלות, שאני כהורה, לפעמים לא יודע איך להתמודד איתן, אבל משתדל לדבר איתו ולענות לו בגובה העיניים, ולא להתחמק מאף שאלה, אפילו שזה כואב.

אז, יותר ממה שכתבתי אין לי יותר מה לומר . . .

רק לאחל לו שיגדל ויהיה גנרל, יהיה אסטרונאוט ויעוף לחלל (סתם, לא באמת התכוונתי שיעוף לחלל, זה משיר של יהודה פוליקר, פשוט התאים לי לפה), ימצה את החיים כאילו אין מחר ויישאר תמיד כמו שהוא נשמה טובה, אוהב לעזור וגם לוותר כשצריך, אוהב את המשפחה, אבל מצד שני, כמו כל בן מזל שור, עקשן ויודע לעמוד על שלו כשצריך.

בקיצור, הרבה מזל טוב,

ממני, אבא