כְּשֶׁאֲנִי לָבָן הֵם שֶׁחוֹרים -

מַבִּיטִים מִבַּעַד לְעצי חֲלוֹמִי

אֶת אוֹר יופייך מַסְתִּירִים,

 כְּשֶׁאֶת מוֹפִיעָה אוֹמְרִים "הִזָּהֵר"

 הַחֹשֶׁךְ יוֹרֵד - שָׁעוֹן עוֹצֵר. 

אֶתְמוֹל בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת

אַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה כִּבְּתָה אוֹרוֹתֶיהָ,

צֵל מְלַוֶּה כִּי אַתְּ אֵינֶנָּהּ, 

אָפֹר מִשְׁתַּנֶּה, נֶאֱמָן,

דַּלְתֵּךְ סְגוּרָה

צִיּוּרו עַל קִּיר,

אֶת הָאוֹר מְכַבֶּה

לִבֵּךְ מִתְחַבֵּא.  

הֵם אוֹמְרִים לֹא כְּדַאי 

קָשֶׁה אֲבָל אֶפְשָׁרִי,

צְלָלִים תְּהוֹם  בּוֹנִים

גֶּשֶׁר אֲנִי תּוֹלֶה,

הוֹפְכִים אֲרֻכִּים

קָצַר וּמוּאָר בִּגְוָנֵי הָאוֹר,

מְחַבֵּק אוֹתָךְ

מִתְפַּתְּלִים,

אֶת צִבְעָם מְשַׁנִּים,

מְבַקֶּשֶׁת לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר

נֶעֱלָמִים.