זה יורי.

הוא החבר של בק.

ובתור אמא שלו, דאגתי הרבה מאוד זמן וכמעט התייאשתי, כי לא היו לו חברים. היו לו כמה ידידות, או כמה כלבים שהוא השלים עם הנוכחות שלהם, ודאג להבהיר היטב שמחבב אותם הוא לא! 

והנה, עכשיו הוא חבר של יורי השכן. יורי עצמו תורם לעניין בהיותו חביב להפליא. בתמונה הוא מופיע בשיער פרווה מלא, אבל לפני כמה ימים סיפרו אותו בתספורת של אריה. יפה וקצת מצחיק. הוא ובק באותו גודל, רק שעכשיו יורי נראה יותר רזה, בלי הרעמה.

השכנים נוסעים כל פעם לשד-יודע-לאן, ולא לוקחים את יורי. בדרך כלל הוא קשור בחצר. אבל הוא גם מצליח להימלט לפעמים. הוא אוהב לבוא אלינו. הוא מעדיף חברה. על אף שהוא רק יושב בשקט. למעשה בק והוא מאוד דומים בטמפרמנט, באינטלגנציה וההבנה. אולי כי שניהם כלבי רועים. יש להם תוכנה פנימית שמיועדת לשמור על עדר במשך הרבה שעות. שכחתי להגיד שבק נראה רוטויילר, אבל הוא חצי רועה גרמני. ההתנהגות שלו היא יותר כמו של רועה. 

לקחתי עכשיו את שניהם לטייל. הם הולכים מאוד יפה ביחד. כמו שני שוורים רתומים למשוורת (שזאת אני, בתווך). יופי של תיאום. "אנחנו באותו ראש," אומר לי בק. ואני שמחה בשבילו שיש לו סוף סוף חבר. "פשוט עד היום לא מצאתי את הכלב הנכון," הוא אומר. אז יש תקווה ש"כול כאלב ביג'י יומו."

אגב, גם יורי מדבר אלי. הוא מנסה להוביל אותי לפח זבל, כי כמו בק, הוא מחפש אוכל כל הזמן. אמרתי לו שבגלל זה אני הולכת איתם עם הרצועה ולבק יש מחסום על הפה. "אתה לא מקבל בבית אוכל?" אני שואלת אותו כמו שכנה פולנייה. "הממ... לא משהו," "אתה לא מקבל מXXX את השאריות של הפיצה?" (לXXX יש סידור רציני עם דומינו'ס. כמעט על בסיס יומי. כמו שלי היה לפני שלושים קילו). "ככה נראה מישהו שמשאיר שאריות?" עונה יורי כשמרירות בקולו.