מצויין.

הספר של אמיל אז'ר/רומן גארי היה מרגש והוא הפך למחזה מצויין.

בהפקה הישראלית של הבימה, שביים איציק וינגרטן, 

התפאורה היא של מיקי בן כנען המוכשרת.

התלבושות המיוחדות מעשה ידיה  של דליה פן.

וליה קניג הענקית, כמאדאם רוזה, ממשיכה להדהים.

במיוחד כשברגע מסויים היא יוצאת אליך עם פאת בלונד גולש, שמלת מיני אדומה וגרביוני רשת.

אין ולא היה רגע כזה מכמיר לב ומכווץ נפש בתיאטרון הישראלי.

העין דומעת והגוף רועד.

וכן - גם אושרי כהן עושה תפקיד טוב, אף על פי שיש מידה מסויימת של עודף בדרך שלו לשחק את מומו.

אז אם רוצים לראות הצגה אחת טובה השנה - כדאי לקנות כרטיסים לזו.

ההנאה מובטחת,

גם הדמעות

 ויש אפילו הרבה צחוקים בדרך