אפתח ואומר שאני נגד ניסויים בבעלי חיים.

כן, עמדה חד משמעית וגורפת בנושא טעון כל כך.

אני יודעת שרבים אם לא רוב האנשים תומכים בניסויים למטרות הצלת חיי אדם אך אני לא.

וכן, זאת עמדה גורפת ללא יוצא מן הכלל עבורי ויהיו הטיעונים שתציגו טובים ככל שיהיו- לא תצליחו לשכנע אותי. (וכן, זה כולל את הטיעון המנצח של העמדת חיי וחיי יקירי מול חייהם של אותם בעלי חיים אומללים שיכולים להציל בגופם את יקיריי הסובלים. עזבו, באמת שכבר שמעתי הכל...)

עמדת המוצא שלי היא שאנחנו לא גזע עליון כמו שברוב יהירותינו אנחנו נוטים לחשוב, אלא בסך הכל עוד גזע המסתובב על פני הכדור הזה וחושב שהכל נברא עבורו, עבור הנוחות שלו ועבור ריצויו.

כגזע עליון שכזה הרי בוודאי שיש לנו את הזכות לפגוע בסובבים אותנו בדרכים שונות כל עוד העניין משרת את מטרתנו. נכון?

הרי ברור שנעדיף ללכת לטיפול אצל פסיכולוג אשר התאוריות עליהם הוא מתבסס הינן תאוריות שנוסו בהצלחה על קופי המרמוסט. לא?

בשבוע שעבר פסק בית-המשפט הגבוה בבריטניה ששר הפנים פעל שלא כחוק במתן רשיונות לניסויי מוח פולשניים בקופי מרמוסט, וכשל בכך במילוי חובתו למזער את הסבל של החיות בניסויים. הרקע להחלטה הוא חקירה סמויה שערך הארגון BUAV במעבדה לחקר המוח באוניברסיטת קיימברידג'.

בכתבה המצורפת, מלבד תאורי הזוועה שהם רק קצה קצהו של הגיהנום אותו עוברות חיות המעבדה, ישנה נקודת אור אחת, אותה פסיקה של בית המשפט הגבוה בבריטניה היא צעד ראשון וחשוב מאין כמוהו למזעור הסבל היומיומי של אותן חיות אומללות אשר נחטפו מסביבתן הטבעית, עונו בעודן בהכרה וננטשו למוות מיוסר עבור המון ניסויים שנועדו רק לפאר שם של עוד חוקר בעוד מגזין שרובכם מן הסתם לא תקראו לעולם.

http://www.nrg.co.il/online/35/ART1/617/783.html