"אכן לפעמים המציאות עולה על כל דמיון" אמרה לי חברה לאחר שהקשר הרומנטי של חייה הסתיים במפתיע וללא כל התראה מוקדמת.

אני מקפיד לשנן לעצמי תמיד את המשפט המנוגד "אכן, הדמיון עולה על כל מציאות" כאשר אני מודע היטב להיות תת המודע שלי שותפי להצלחה בחיים האלו. מודע באופן שלם לאחריות שלי על כל מה שאני אומר לעצמי, על כל מה שאני חושב, חושב בלב או הוגה במילים. וכך אני זורע בגן הפנימי הזה שלי כאוות נפשי, את כל מה שאני רוצה שייושם בחיי האלו (במה שקורה אחר כך אני לא ממש מתמצא........), אני נע לי בשביליי הגן הפנימי וזורע, זרעי בריאות, זרעי הצלחה, זרעי שפע, זרעי תודה, ומקפיד כל יום לזרוע גם זרעי אהבה.

זה הדמיון שלי שיוצר את חיי, את המציאות שלי. גבולות הדמיון שלי הם גבולות המציאות שאני יוצר (ואני אגב מתוך אותה מודעות לעולם לא אומר לילדיי "אה... זה רק דמיון.....") אני נזהר בדבריי כיוון שאני יודע שאני קוסם. כן. ממש ככה. ולא רק אני. כולנו קוסמים. גם את כמובן, גם אתה.

ככה אני הולך לי בעולם והופך משפטים. למשל יש משפט ידוע "משנה מקום - משנה מזל" - עכשיו אנחנו לפני מעבר בית. עדיין לא יודעים איפה נהיה עוד חודשיים. ואני מתחיל היום לשנן את המשפט "משנה מזל - משנה מקום" ומעביר את השליטה לידיים שלי. לידי הגנן של הגן הפנימי שלי.

תוך כדי התבוננות על משפטים שאנחנו אומרים, מצטטים, משננים - לרוב באופן אוטומטי - עולים רעיונות שעשויים לשנות עולמות.

לא מזמן שוחחתי עם אישה איתה אני בקשר עסקי בארצות הברית, ואשר מאד מעוניינת לשנות את מציאות חייה.

כאשר הצעתי לה להשקיע זמן ומאמץ מעט מעבר למוכר לה והסביר בחייה, מיד אמרה::But I have to be realistic" " והתחילה לפרט.

היא אמרה את המשפט והמשיכה לפרטים כשזה נשמע שהיא שולטת בטכסט ממש כמו בלוח הכפל – שגרה בחייה. משפט באוטומט.  

אני חושב שזה משפט מאד מסוכן וכובל. אני חושב שה"מציאותי" הוא האויב מספר 1 של "החולם". הם לא יכולים לגור יחד ממש כמו שה"ספקן" וה"מאמין"  לא יתנו זה לזה מנוחה.

חזרתי אליה עם "הצעה לסדר" - לחשיבה חדשה:

The more you are realistic – the less you may change your reality

פינת ההמלצה: תוך כדי הכתיבה עולה בראשי הספר נפלא - "זרע של צנונית" מאת חנה הורן –  ספר אימון מדהים לילדים קטנטנים (וגם לילדים בכל גיל עד 120), על נחישות ואמונה של ילד קטן מתוק שזרע זרע של צנונית מול עולם של גדולים סקפטיים שמקפידים לומר לו "אודי, זה לא יגדל!".

הקראתי אותו לבניי לפני שנים. (הערב חוזרים אליו) ואודי הקטן עומד מול כל העולם עם הדמיון שלו, עם האמונה שלו ויודע, יודע שהזרע ינבוט. הוא רואה את זה בעיניי רוחו ועושה את כל מה שצריך לשם כך, ונחשו מה קורה בסוף?    

יום נפלא ובואו נזהר במשפטים שלנו – זכרו – אנחנו קוסמים. 

רוני